קרני רא"ם תצז

ערב ראובן שהלך אצל סוחר אחד לקנות ממנו סחורה ואמר לו דע לך שאני קונה אותה לשמעון אבל אני אפרע לך. והם בתוך הדברים בא שליח שמעון ואמר לו לראובן כה אמר לך שמעון צריך שתקנה בהרחבת זמן הרבה ולא אסתייע מילתא ויפרדו איש מעל אחיו ואח"כ באותו היום אסתייע מילתא ועמדו במ"ג יחד וקנה הסחורה ה' שמעון הנז' מן הסוחר וראובן היה עומד ושותק ואחר כך תבע הסוחר לראובן לפרוע לו ע"פ דבריו הראשונים וראובן משיב מה לי ולך זה הדברים היה כבר בבוקר ואח"ך לא היה זה בדעתי עיין בס' גושפנקא דמלכא דף נ"ב שהעלה שם דחייב ראובן יע"ש: ערב שלא בשעת מתן מעות דלא נשתעבד אם היה הלוה נושה מעות בערב עיין בש"ך סקצ"ו סקכ"ב ובסי' קכ"ט ס"ג בהג"ה ובש"ך שם ובס' משחא דרבותא סקכ"ט בנמוקי מהרש"א ועיין בסמנים שעשה מוהר"ח קצבי זלה"ה בספר צרור החיים יעו"ש: ראובן נתחייב לשמעון בדבר שלא בא לעולם דהיינו בתורת קנין בכח הקוש"ח דחייב לקיים שבועתו ונכנס לוי ערב בעדו אע"פ שראובן חייב לקיים שבועתו לוי פטור זולת אם גם לוי יקבל הערבות בקוש"ח עיין זכול"א אות עיין: ערב שנתערב שלא בשעת מתן מעות ונתן כתב יד עיין בס' גור אריה דרמון שהביא דברי מוהרי"ע זלה"ה דממנו מוכח דלא נשתעבד יעו"ש: קהל שכתבו וחתמו להעמיד ולקיים להחכם פלוני סך מה לשנה אע"פ שלא כתבו שהם ער"ק עכ"ז יכול החכם לגבות ממי שירצה כ"כ הרב תור"ת חס"ד ועיין זכול"א אות עיין: ראובן היה חייב לשמעון וכשדחקו לפרוע לו נכנסו אביו בעד בנו וזקפן עליו במלוה ומת אביו של ראובן ולא הניח כלום וחזר שמעון לתבוע חובו מראובן וטען ראובן שכבר שמעון זקפם על אביו אפילו הכי חייב הבן עיין בס' צרור החיים דצ"ח ועיין בספרי אשר קרית"י לי קרנ"י רא"ם סי' קי"ז יעו"ש: שנים שלוו כאחד ונזקף השטר בשם אחד מהם לא נפטר השני מן הערבות עיין מהריב"ו ז"ל סקכ"ה יעו"ש: ראובן שנתערב לשמעון בעד גוי אחד והגוי מכחיש הערב חייב עיין בס' שד"ה האר"ץ ס"ד וזכול"א אות אלף בערך אונאה ע"ש: אין הלוה חייב לפרוע לערב אלא המנה של הלואה ולא מה שהפסיד בשבילו וכן נמי אם יאמר הלוה לערב לא תפרע לו מסך כך וכך עיין מאמר קדשין סו"ס קכ"ט ודו"ק: ראובן הלוה מנה לשמעון בערבות יאודה והיה אח"כ ראובן נושא ונותן עם שמעון ומקיף אותו ומלוה לו ופורע לו וחוזר ומקיף וכו' והיה נשאר נושה בו לעולם שעור דמי הערבות אין יאודה יכול לומר דמעות הערבות כבר נפרע והני אחריני נינהו אלא עד שישלם לו פעם אחת עד גמורה ואזי אם יקיף לו לא יהיה לו דין ערב מאמ"ר קדשי"ן משם כנה"ג סו"ס קל"ב ועיין גם בש"ך סקכ"ט סק"ו ע"פ: כתב הרב כמוהר"י טולידאנו זלה"ה לוה שלוה מראובן בשטר ושמעון ערב ומתו גם שניהם הלוה והערב ובא המלוה ליפרע מיורשי הערב ופרעו היורשים וכתב להם המלוה התקבלתי דמי החוב מיורשי הערב ובאים יורשי הערב לתבוע מיורשי הלוה נ"ל דהיורשים פטורים דטענין ליהו דילמא אבוהון מעצמו נכנס ערב ולא הרשהו הלוה לפרוע דאזי הוו פטורים כדפסק מר"ן ז"ל סקל"ב וכן סתם מר"ן קל"א ס"ב ונ"ל דאם הוא עני ואין לו במה לפרוע בזה לא דבר מר"ן ז"ל ע"כ מכת"י הרב הנז' ואני המלקט העתקתי דברים מכת"י שהעתיקם: מי שמכר חפץ לחבירו אדעתא שיעמיד לו ערב על המעות ולבש אותו הקונה החפץ ואח"כ הביא לו הערב הוי ערב בשעת מתן מעות סממע קכ"ט סק"ו וספר בעי חיי ספ"ט יעו"ש: ערכאות ערכאות נאמרת גם על הוועד ישראלים הדיוטות לאו על הגוים דוקא ד"מ סי"ד סק"ו: ספר הערכי חשוב כעדים עיין מאמר קדשין סי' תל"ג סק"ז ע"ש: עדים מנהג הסופרים להציע בתחילת שטר המכירה או משכונה ענין מורה שאותה חצר היא של ראובן וחותמין על זה ואח"כ בא שמעון וערער ואמר שראובן אין לו כי אם שליש או רביע והוא מכר כולה אין מביאין ראיה מאותה הצעה שראובן לקחה כולה זכה בה כולה שהרי עדים יש כאן שכולה שלו לא נאמרה אותה הצעה בתורת עדות אלא דברי הממשכן או המוכר שאמר לסופרים כן ואין ללמוד ממנה שאותה חצר כולה של ראובן כן פסקו חכמי פ'אס ומקנאס יע"א וסמך ידו עליהם הרב מוהריב"ם נר"ו והביא ראיה ממ"ש המרדכי והביאו מור"ם בהג"ה ריש סרל"ח יע"ש בלשון המרדכי במקומו בבאור שהוא מבואר יותר ממה שהביא מור"ם בהג"ה בס' הנז' הרי שאם הציעו בתחילת השטר לכתוב איזה דבר או מכר או מתנה או משכונא אין נמנעים הסופרים לכתוב אותה הצעה שהיא לפי הממשכן או המוכר וכו' והטעם לפי שאין למידין מן ההצעה ע"כ מצאתי מכת"י הקדושים ועיין ריש סי' ר"ז בהג"ה ועיין בני יאודה סי"ג ע"ש: עד המחויב מי שפרע אם ראוי להעיד או מקרי נוגע עיין הש"ך סרכ"ב סק"ב דהעלה דשפיר מקרי עד ע"ש: אות פ' פשיעה ראובן שלח סחורה לשמעון לשולחם למדינה אחרת ושמעון טעה וכתב בפולסייה במקום חמשה