קרני רא"ם תצד

מי שהכיר באחד שרצה לגנוב לחבירו ולא הגיד לו ראוי לעונשו עיין בסמ"ע שנ"ו סק"ג: מי שנגנב ממנו כסף או זהב וראו איש מקולקל בדרכיו שהיה בידו כסף וזהב והיה רוצה להתיכו בחנות אומנים שונים ואומדנות אחרות והורה רשד"ם למסור אותו לערכאות בשביל חוב קרוב לשווי הכסף עד שיודה תרומ"ת הדש"ן תי"ו תי"ז פ"ך לשון גו"א סו"ס ט"ו ועיין בס' כר"ח סקמ"ב ועיין משכנות הרועים אות מים סקי"ג והטור ס' ס"ה ע"ע: גזים ולא עביד הא דאמרינן גזים אינש ולא עביד כתב הטו"ז ס"ץ משם התוספ' דלא נאמר כלל זה במי שהוחזק ע"ש: אות דלת דיינים גוי וישראל הבאים לדון לפני דייני ישראל דיינין ליה במאי דניחא ליה דהיינו אם יש לו נח"ר בדיני כותים דיינין ליה כדין הכותים, כן ראיתי להרב יוא"ל בתוש"י ח"ב סימן צ"ז ועיין בס' ש"ו בדין כותי שמכר שטר לישראל ועיין בס' קכ"ו בש"ך ס"ק צ"ט ועיין בגושפנק"א דמלכ"א דמ"א ועיין בגוא"ל סו"ס ועיין בס' התקנות בכותי ששם פסק דין כתוב שהרבנים שם פסקו דדוקא אם הגוי לא היה בידו שטר כתוב בעדי ישראל אבל אם היה בידי שטר בסופרי ישראל דיינין ליה כדינינו ועיין וי"ץ סט"ז דף נ"ה ע"א: מי שהתנה על חבירו שלא ידון בדיני ישראל אלא בדיני כותים, אם הוא ממון שמותר לדייני ישראל לדון עליו ידון בדיני ישראל וידונו אותו כדיני עכו"ם ואם הוא ממון שאסור לדייני ישראל לדון עליו כמו הלואה שעברה שמיטה עליה הרי זה ידון עמו לפני דייני עכו"ם, עיין בסמ"ע בס' ס"א סקי"ד ועיין בס' שס"ט בהג"ה האחרונה יע"ש: כתב הרב יוא"ל זלה"ה ח"ב סק"ד דהא דכתב מר"ן בס"ט דאסור להשיב על טענת אחד מבעלי דינין ולכתוב פסק היינו אם בע"ד וכו' אבל אם בעל דין השואל הוא עני או יתום מותר ע"ש: אם אחד אומר נתדיין בדין תורה וחבירו אומר נתדיין בדין הסוחרים הדין הוא שצריך להתדיין בדין תורה ואם קבלו קנין להתדיין ע"פ הסוחרים צריך לקיים הקנין ואם בשעת הקנין הזכיר ע"פ סוחר פלוני ואח"ך אותו סוחר לא רלה לדיין אותם בטל הקנין והשבועה בע"י חי"י סי"ג ע"ש: ת"ח דסני שומעניה ובזה לראש הקברנים אין למנותו פרנס על הצבור ואפילו ימנוהו מעבירים אותו בע"י חי"י ס"ז: אם הנתבע רוצה לפסול השטר והדיין רואה שיש בו זכות אלא שאין התובע טוען הזכות חייב הדיין לפסוק ע"פ ראיתו גו"א סט"ו סק"ב: אות ה' הרשאה מי שהוא מסופק בדבר ואינו יודע האמת יכול להרשות לקרובו ומשביע לנתבע הסת וכן אם מוחזק ירשה לקרובו וישבע קרובו ויפטר עיין ש"ך בס' ע"ה סקמ"ב ובס' קכ"ג סק"ך שכתב כן ע"ש: הודאה מי שהיה חבירו נושה בו מנה והיה רוצה ללכת לעיר אחרת ועכבו המלוה והודה לו במאתים ואח"ז חזר לביתו ונתישב בדעתו ודקדק שלא היה לו מאתים פטור עיין צרו"ר החיי"ם: שנים או שלשה חברים שאמר אחד מהם אנו עשינו זה ושתקו האחרים הויא לגבייהו שתיקה כהודאה עיין באה"ט סו"ס קל"ח משם הרדב"ז זלה"ה משכנו"ת הרועי"ם מער' שי"ן אות רכ"ג ומר"ן ספ"א ובפת"ש שם: ראובן שלוה משמעון פ"א ושניה ואח"ך שלח לו פ"ג וכתב בזה"ל תערף די סלפתלנא האדו 2 דנובאת ודאבא נחבוך תסלפנא פ"ג והחתים עמו גם לוי ולוי היום טוען שהלואות הראשונות לא חתם עליהם לא נפטר מזה עיין משח"א דרבות"א שיש חלוקים בזה ע"ש סימן מי"ם: אות ח' חזקה מי שהחזיק במקום בה"ך אין חבירו יכול לישב במקומו ולהסירו ואם במקום שכותבין שמות על המקומות הוי כשטר עיין סי' ק"ס ס"חב הג"ה גם נקרא קרקע לגבות ממנו בע"ח כמ"ש בס' צ"ו גם נקרא קרקע למצרנות גו"א סק"ם סק"ז ע"ש: המחזיק להפנות בבהכ"ס של חבירו לא הוי חזקה עיין מהרי"ד חחמ"ש סמ"ב ועיין זכול"א חחמ"ש אות נו"ן ואם החזיק לשאוב מבאר חבירו ג"ך יכול למונעו מאמר קדישין סק"ם סקכ"ד ע"ע: אם גוי קנה מישראל קרקע והקנה גם כח הנשאר לו מכח חזקה ורקן כל כחו לא נשארה לו חזקה עיין וי"ץ סע"ז דף נ"ה ע"א יעו"ש: מי שמוחזק בכלי תחת ידו וחבירו טוען שהוא שלו ויוציאנו לעדים לראותו אם מחייבים אותו להוציאו עיין בס' קל"ד ס"א ובסמ"ע סע"ב ס"ק ק"ו ע"ע: אות ט' טופס השטר אם נקנה בכתיבה ומסירה עיין להרב גו"א דרמון זלה"ה הלכות מלו"ל יע"ש דמהני: אם הנתבע אומר לחבירו תן הטפסה מן השטר שיש לך עלי עיין במר"ן סו"ס י"ג ובסמ"ע ובגר"א ובס' בע"י חי"י ועיין בסה"ק ספר פעמונ"י זה"ב סט"ו: אם בע"ד שיצא חייב בדינו אומר לזכאי תן לי הטפסה מפס"ד שיש בידך עיין בספרי הקטן קרנ"י רא"ם: יכול לכתוב המלוה טופס מכתב יד ויכתבו בו שכת"י נתקיים בבדי"ץ ויכול לתבוע בו את ההלואה שלו כ"ך הרב גוא"ל ריש ס' ס"ט ע"ע: