קרני רא"ם תצ

ששניהם בגוף אחד מאן לימא לן להתחיל שמא לאחר שחיטה אימא לאידך גיסא שמא יצא לחוץ ולא תוכל שוב לומר כלל שמא לאחר שחיטה אבל הכא כשתרצה לומר שמא צפורן זה מיד הארי הוא א"ך תתפוס שודאי נכנס וא"ך היאך תתפוס מתחילה בודאי ועל כורחך מתחילה צריך אתה לדון אם נכנס כלל או לא ואת"ל נכנס שמא לא דרס וצפורן זה מהכותל הוא ואף שלא תוכל להפכו מקרי ס"ס כיון דהספק הראשון שמא לא נכנס וכו' יעו"ש שהביא כמה חזוקים לחלוק זה: וע"פ חלוקו זה ראיתי להרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה עשה ס"ס להתיר אורז של עי"ת פ' אם לאוכלו בפסח על ידי שירחץ אותו במים ובשעת בשולו ישליכנו ברותחין דאזי הוי ס"ס ספק נשאר מורסן מעורב באורז זה ספק לא נשאר ואת"ל נשאר דילמא נחלט ברותחין וכתב על זה דהגם דס"ס זה אינו מתהפך כי באומרך ספק הוחלט ספק לא הוחלט א"ך הרי אתה מחזיק שעדיין בו מורסן וא"ך היאך תוכל עוד לומר ואת"ל לא הוחלט דילמא לא נשאר בו מורסן אלא דבנדו"ד האי ס"ס מוכרח להתחיל הספק באופן זה דהיינו ספק נשאר מורסן ספק לא נשאר ואזי יחול עליו הספק שמא נחלט והגם שאינו מתהפך מקרי ס"ס וכמו שחלק הש"ך בס' ק"י בין ההיא דהרב מנחם עזריה לתשובת הרשב"א יעו"ש: וא"ך אתאן לנדו"ד הואל ומוכרח להתחיל גם כאן הספק בסדר זה דהיינו ספק היתה החצר בנויה ספק לא היתה ולסיים עליו ואת"ל היתה דילמא בחוץ היתה הפתח הגם שאינו מתהפך לא איכפת לן הואל ובעינן לעשות שני ספיקות יהיה מוכרח להתחיל בספק היתה החצר בנויה או לא דאם באנו להתחיל בספק פתח החצר בפנים היתה או בחוץ א"ך הרי אתה מחזיק שהיתה כאן חצר א"ך שוב אין אתה יכול לומר ואת"ל זו בפנים דילמא לא היתה כאן חצר כלל וא"ך הואל וצריך לעשות כסדר הוה להתחיל תחילה ספק אם היתה כאן חצר או לא היתה ואח"ך נבוא לומר ואת"ל היתה דילמא בחוץ היתה הגם שאינו מתהפך מקרי ס"ס ועיין להרב יעב"ץ שכתב דסברת האחרונים הסכימו אפילו ס"ס שאינו מתהפך מקרי ס"ס: אך באמת נדו"ד אפילו אי הוה מתהפך לא מקרי ס"ס והוא ע"פ מה שמצאנו מדברי התוספ' בכתובות ד"ט שכתבו ז"ל ואכתי הא יש ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון דילמא בעודה קטנה דפתוי קטנה אונס הוא וי"ל דשם אונס חד הוא עכ"ל והביא דבריהם ג"ך הש"ך בכללי הס"ס אות י"א וכתב דכן היא הסכמת הפוסקים דכל שאתה רוצה לעשות ס"ס ואתה רוצה להתיר מטעם אחד בין בספיקא קמא בין בספיקא בתרא לא הוי ס"ס יעו"ש וכן מצינו להרב מג"א בס' תל"ט שנשתמש בכלל זה יעו"ש סק"ב שכתב דלא אמרינן בדין עכבר נכנס ועכבר יוצא ס"ס באופן זה דהיינו שמא אכלו ואת"ל לא אכלו שמא הוציאו העכבר השני דזה מקרי חד ספיקא שמא לא נשאר החמץ בבית או לא דמה לי אכלו או לא הוציאו יע"ש וא"ך אתאן לנדו"ד ג"ך באומרך שמא לא היתה כאן חצר וזכה ראובן ולפי דעתך זכה מן ההפקר ואת"ל היתה דילמא בחוץ לבניין זה היתה וכל מה שבנה ראובן זכה מן ההפקר נמצא שני ספיקות אלו מטעם אחד אתה רוצה לזכות ראובן מכח זכה מן ההפקר ומה לי היתה או לא היתה הואל ומטעם אחד אתה רוצה לזכותו לא מקרי אלא ספק אחד וא"ך נדו"ד לא ראיתי בו שום זכייה לראובן מצד הס"ס שרצה כת"ר לעשות הן מצד דס"ס בממונא אינו מעלה ואין מוריד ובפרט דאין כאן ס"ס בנדו"ד הואל ותרי הספיקי משם אחד נוהוי הנלע"ד החותם בשנתינו זאת התרס"ב לפ"ק צוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רנ"ה. על מאי דשאיל מו"ר מינן לחוות דעתנו בחצר של שותפין שאחד מהם כאן ואחד מהם במקום אחר והחצר נתרועעה על זה עמד השותף שבכאן ובנה ושכלל החצר ובנה בה עליות מה שלא היו בה מקודם גם הוסיף בחצר ועשה בה בור של מים הנקרא עטפיי"א כדי שירדו לה מי גשמים לשתות מהם כל השנה נוסף על זה ציור וכיור ואחר כלותו מעשות כל אלה בא לשאול כיצד יהיה לו עם השותף שאינו כאן בגביית חלקו המגיע לו אלא היו תוכן דבריו יומ"ץ: תשובה לכאורה נראה דכל דבר הנוסף על מה שהיה מקודם אפילו בנין העליות שבנה אך למותר יחשב כי הגם שכתב הרמב"ם ופסקו הש"ע בס' שע"ה דהחצירות הם ראוין לבנין ולהוסיף בהם בתים ועליות וכו' ואפילו עמד אחד שאינו שותף ובנה חשבינן ליה כנוטע שדה העשויה ליטע ושמין לו וכו' מכ"ש בנדו"ד שהם שותפין ומן הראוי לומר דהשותף יכול לכפות שותפו לבנות עמו גם העליות בחצר השותפות אך כל זה יוצדק אלו לא היתה החצר מקודם לזה בנוייה ומשוכללת. אלא עדיין לא הושלמה בבנין הוה הדין כדאמרן אך הואל וכבר היתה מושלמת ומשוכללת מימות אביהן הדרן לדינא דפסק מור"ם בס' קנ"ד ס"א ז"ל שכל אחד מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל אלא כמו שבנאו או קנאו או ירשיה יש להם לנהוג בו ע"כ וא"ך גם כאן הואל ומימות אביהם נשתכללה החצר ולא נשתעבדה אלא לפתחים שהיו בה מקודם ודאי מה שעמדו ובנו העליות והפתחים יותר הם כיתור דמי וחלוק זה הרי הוא מפורש יוצא מדברי הרב כמוה"ר יואל זל"ה בח"ב סק"ט יע"ש שכתב זל"ה ומ"מ נראה לחלק בפשיטות שזה שאין יכול לשנות ממה שבנאו הוא דוקא אם גמרו בנין החצר שנראה מתוך מעשיהם שהשלימו הבנין שהיה בדעתם לבנות דאז שייך לומר שלא נשתעבדה החצר אלא לאותם פתחים וכו' אבל כל שעסוקים ובבנין ולא נתייאשו ממנו נראה פשוט שיכולים לעשות עליות וכו' יע"ש הרי מפורש חלוק זה שאחר שנשתכללה החצר לא מבעיא שאין שום שותף יכול לכוף חבירו לבנות עליות אלא אדרבא חבירו יכול לעכב עליו מלבנות ולהרבות פתחים למקום: והגם ששם שם באותו פסק בא רמוז דרבני מקנאס זלה"ה פסקו וכתבו דהא דפסק מור"ם ריש