קרני רא"ם מח

בקי בחדרי הדינים והתקנות ודאי אין להסתפק כלל: ועל שטר הנאמנות שכתיב וחתום בעד האשה שהיא נאמנת על אשר תאמר כי הוא זה גם בזה ידה על העליונה כדכתב מר"ן בחומ"ש סע"א סי"ז דאם הלוה האמין למלוה עליו ועב"ך ה"ז גובה מהיורשים בלי שבועה הרי מכאן מוכח דנאמנות המוריש מועיל לגבי יורשיו אפילו להוציא מהם מכ"ש בנדו"ד דאין האשה הזאת באה להוציא אלא להחזיק מה שבידה: אלא דבזה יש עדיפות לאלמנה זאת הואל ותביעתה היא עם היורשים ה"ה פטורה אפילו מחר"ס הואל והאמינה בעלה ופטרה נגדו ונגד יורשיו אפילו מחר"ס: והגם שמר"ן הקדוש בס' זה ס"ו כתב אין הנאמנות מועיל שלא להחרים אפילו פירש בפירוש הרי כתב הסמ"ע סקט"ז דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו וכו' ע"ז אפילו פירש בפירוש לא מהני א"ך דון מינה ואוקי באתרין דוקא היכא שידוע שגזלו אמרינן לא הימניה שיגזלו כגון שתביעת המלוה היא עם הלוה אבל בנדו"ד שהיורשים הם התובעים ואינם יודעים במלי דמורישם לא יוצרך כלל טעם הסמ"ע ובודאי דאשה זו פטורה מחר"ס: אחרי כותבי ראיתי בס' כר"ח סרי"ב שהביא עסק אחד של רבני מקנא"ס הראשונים שפסקו בענין אשה אחת שהאמינה בעלה נגד היורשים ופטרוה אפילו מחר"ס מטעם שהבאתי מדקדוק דברי הסמ"ע וששתי כעל כ"ה וצוי"ם וימ"ן הי"ז יום שנכפל בו כי טיב בניסן כאן שנה להאי"ר ע"ל האר"ץ לפ"ק הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן י"ד לעי"ת ראבט יע"ה ראיתי להידיד א"ע שנסתפק במאי דאתא לידיה בכלה שמתה רח"ל תוך י"ב חודש ונסתפק ידידי אם ינהגו מנהג חלוקה או כל אחד יעמיד בשלו באמת לא היה צריך ידידי לצרוף דעתי הואל ועיניך הפקוחות שלטו במ"ש הרה"ג משי"ש ח"א תל"ד דמשם יתברר לך דאותה תקנה אחרונה שתקינו דבתוך י"ב חודש לא פשטה ולא נתקבלה כלל ומאין ולאין נקום אנן לדון על פיה: והגם באמת שראינו להרב הנז' שהסכים לדון כסברת אותו החכם שהביא בדבריו שהיה מחזק לדון כאותה התקנה והרב משי"ש ראינו לו שהסכים לדון כך במקום דאיכא עלבון הרי העלבון מפורש שם בדבריו גם את הראשון גם את השני ואל השלשי לו בא כגון שמת הבעל והנדונייא מרובה דיורשי הבעל במקום שיפרעו לה הכתובה אדרבא לוקחים מנדונייתה ובצד זה יש עלבון גדול אם יהיו בע"ח על הבעל ובאים ונוטלים הנדונייא יע"ש עליו דדוקא במקום עלבון הוא דהסכים אבל בנדו"ד שמתה האשה ומקרא מלא דבר הכתוב ונתתם את נחלת שארו לו ודאי אפילו תהיה הנדונייא מרובה או יש בע"ח ובאים ולוקחים אותה בע"ח מצד הבעל מה עלבון יש בדבר אדרבא נתקיימה ירושה דאורייתא כהלכתה וא"ך נדו"ד אפילו הרב משי"ש יודה: ועדיפא מזה אמינא דלע"ד אפילו אי אלו הוה נדו"ד במקום שמת הבעל הרה"ג משי"ש יודה שכל אחד עומד בשלו אנן בדידן אין לילך אחר זה יען שהרי במקומותינו זה כל הנושא אשה אדעתא דתקנת המגורשים נושא אותה ולפי תקנת המגורשים לא חלקו בין מתה תוך השנה למתה אחר השנה וא"ך נקום אנן לגרוע איזה צד מן הצדדין: והגם שהרב הגדול הנז' ואותו חכם שהביא נטתה דעתם לדון במקום שיש עלבון כדעת התקנה שלא נתפשטה הואל וישרה בעיניהם המה הגבורים יכלי למיקם בספוקייהו ודעדיפא מזה הרי המלאך ר"ב זיע"א בטל בעירו עקר התקנה בנשואין שלא כמנהג המגורשים והנהיג בעירו כמו שעושים לעת עתה אבל אנן אין בידינו אפילו לבחור לפי דעתינו לדון באותה תקנה אפילו במקום דאיכא עלבון דהואל ולא נתפשטה ולא נתקבלה הרי כאלו מעולם לא היתה וכיצד נקום אנן לדון כך א"ך הואל ועיני הידיד שלטו בס' משי"ש משם די והותר לדון לנדו"ד דאפילו הם תוך יב"ח חלה עליהם תקנת החלוקים: אלא למען הוסיף תת כח לידידי בענין זה הריני מעתיק לך מה שבא כתוב בס' מוצ"ב סקמ"א ז"ל ידי"ן החכם כמוהר"ר אליעזר דאבילא נר"ו אחדש"ו באתי להשיב למאי דשאילנא מקמיה על יד כהה"ר יעקב אביקבול על ראובן שנשא אשה ונפטר תוך שנתו מה יהיה משפט חלוקתם עם יורשי האשה ואומר דזה הדבר לא ניתן לישאל כלל כי מעשים בכל יום שהם חולקים חלק כחלק ולא זו בלבד אלא אפילו מת תוך חופתו ב"מ דין אחד להם וכבר אירע כזה בשנים החולפות בימי אדוני דודי הרב המופלא כמוהר"ח חביב טולידאנו זלה"ה באחד שנשא אשה ומת תוך חופתו ושאל על זה לחכמי פאס ופסקו שחולקים בשוה כשאר כל אדם באופן שאין בזה שום ספק כלל ודברים שאומרים המון העם אינם אלא שיחת עמי הארצות ושלום וחתום על זה הרה"ג מוהר"ר יעקב טולידאנו זלה"ה: עוד ראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד זלה"ה ספ"ח שם נמצא כתוב ז"ל מי שמת תוך יב"ח לנשואיו כתב הרב המובהק כמוהר"א הצרפתי ז"ל דיש לנו תקנה מב"ד של חמש וכתוב בה די לעלמין לא תתחבל דמי שמת תוך יב"ח לנשואיו אין לו דין חלוקה כלל אלא כל אחד יעמוד בשלו אבל בכתבי הרה"ג א"ז כמוהריב"ץ נמצא הפך מזה שנשאל על בחור שנשא בתולה ועלו שנים החתן והכלה למטה ואכלו ושתו כדרך כל הארץ ולפי שהיה החתן חש בראשו וכו' וחתומים מוהריב"ע ומוהר"ש הצרפתי והראב"ד ומוהריב"ץ יע"ש וס"ל נמצא כתוב מ"ש הרב שיש תקנה מב"ד של חמש וכו' חלקו עליו כל בני דורו וכתבו שלא עשו אותה תקנה אלא להוראת שעה כמ"ש בלשונם משום עת לעשות וכו' וחתום על זה הרב אב"א זלה"ה שהעתיק מכתיבת מוהר"ש ן' צור זלה"ה ע"ך [ונ"ל פשוט דודאי שמהר"א הצרפתי הוא החכם שרמז הרב