קרני רא"ם תפז

זהו נגד הגמרא ובפרט מן. הפסוק מוכח דעדו היה נביא כמ"ש בעזרא והתנבי חגי נביאה וזכריה ן' עדו נביאיא ע"ך הנה מן הגמרא לא קשה דאיכא למימר דעד כאן לא אמר בגמרא כל שנזכר שמי ושם אביו בנבואה גם אביו נביא היינו אם תהיה ההזכרה בסתם בפסוק כגון דברי ירמיהו ן' חלקיהו חזון ישעיהו ן' אמוץ דלא נאמר חזון ישעיהו ן' אמוץ הנביא לזה אמרינן הואל ואמר חזון ישעיהו ן' אמוץ סתם הוא ואביו נביאים אבל כאן שהוסיף לומר זכריהו ן' עדו הנביא ולא אמר סתם זכריה ן' עדו או הו"ל למימר זכריה ן' עדו הנביאים ש"מ. דמלת הנביא לא קאי אלא על אחד ולא ידעינן על מאי קאי האי הנביא אם על זכריה וא"ך אביו לא הוה נביא או קאי על עדו ונשמע דעדו היה נביא וזהו הספק שנפל לו לרד"ק בפסוק מדלא אמר הנביאים ואמר לשון יחיד לא ידע רד"ק אם על זכריה והוי פסוק זה כגון פסוק דוד בן ישי מלך ישראל דלא קאי מלת המלכות כי אם על דוד וגם כן פסוק דיהושע בן צדוק הכהן הגדול דלא קאי כי אם על יהושע למאן דסבירא ליה דיהוצדק לא שמש מעולם או נימא דילמא עדו נביא היה הואל ומצינו עדו החוזה גם מצאנו פסוק בד"ה שכתוב מדרש עדו הנביא והוא עדו זה אביו של זכריה ועליו קאי הנביא או דילמא דעדו אביו של זכריה לאו הוא עדו החוזה ולאו הוא בעל המדרש וא"ך לא הוא נביא ולא קאי נביא כי אם על זכריה כדאמרן וא"ך אין כאן קושייא מן הגמרא: אך מה שרצה להוכיח מפסוק עזרא דכתב וזכריה בר עדו נביאיא גם לדעתי נראה שהיא הוכחה אמתית ואין לנו לדחות כי אם אולי מלשון תרגום אין הוכחה דדלמא לשון תרגום דרכו להאריך והגם דכתב והתנבי חגי נביאה חזר עוד לומר וזכריה בר עדו נביאיא והאי נביאיא חזר עוד לאומרה על חגי ועל זכריה ולא על עדו והוא דוחק גם ראיתי לפרש פירוש אחר ולא נתיישב בעיני וצריך להתיישב עוד. זהו מה שנראה ליישב בעטיו של נח"ץ לעת כזאת שנת ששו"ן ושמחה ישיגו מאהובך הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רנ"ג. נשאלתי על אודות מבוי שאינו מפולש ובסוף המבוי היה חצר בנויה של ראובן ובצד שכנגד החצר הזה היתה עדיין בקעה שעדיין בעליה לא בנו אותה ובין החצר הבנויה ובינה היה חלל המבוי המגיע עד קיר החומה הסותמת המבוי והן היום עמד ראובן בעל החצר הבנויה ובנה כותל בגבול הבקעה שכנגדו והכניס החלל של המבוי שבין חצירו הבנויה להבקעה והכניס מן החלל של המבוי מ"מ כאורך חצי הבקעה הכניסו לרשותו ובנה עליו ויקף ועל זה בא בעל הבקעה לתבוע למה הכניס חלל המבוי שכנגד הבקעה לרשותו הלא רצונו לבנות הבקעה חצר ושם שם סוף הבקעה רצוני לפתוח שער החצר ולעת עתה למה סתמת לי המקום וראובן טוען הלא הבקעה עדיין ארוכה מארץ מדה ותוכל לעשות פתח שער החצר בראש הבקעה שעדיין המבוי פרוץ כנגדה יומ"ץ: הנה במה שטען ראובן שמה שהכניס לרשותו קדם וזכה מן ההפקר לקוצ"ד לא כן ידמה דהא מבואות שאינם מפולשים לאו הפקר נינהו ולא רשות הרבים נינהו אלא של כל בני המבוי הוא קרקע המבוי דהיינו של בעלי החצירות הוא כולם שותפים בו כמ"ש הרמב"ם פרק ה' מהל"ש הלכ"ד שכתב אחד חצר השותפין ואחד מבני מבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבים זה על זה שלא להשתמש במבוי אלא בדברים שדרך בני אדם להשתמש במבואות ע"ך הרי לך מדברי הרמב"ם חצר ומבוי שוים דהיינו כמו שבחצר מעכבים מצד שהם שותפים כך טעם המבוי משום שהם שותפים וכמו שכתב טעמו הרב המגי"ד שכתב שבני מבוי כופים וכו' פשוט הוא אחר שהרשות משותפת ביניהם ע"ך ועדיפא מזה פסק שם בפר"ו הלכה י"א שכתב אחד מבני מבוי שאינו מפולש שבקש ליעשות רופא וכו' בני מבוי מעכבין עליו וכן מי שיש לו בית בחצר בשותפות לא ישכירנו לאומן וכו' ע"ך ומר"ן פסקם להני דינים בס' קנ"ו ס"א יע"ש וזה דבר ברור הוא דהמבוי דין שותפות יש לו: ואל יקשה מה שמצינו להרמב"ם שפסק באותו פרק בדין מבוי שאינו מפולש שיש בו חמש חצירות שכלם משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכו' והוא פסק הש"ע סקס"ב ס"ו יע"ש ואם באמת כל בני המבוי שותפים במבוי למה העליונה אינה משתמשת אלא מפתחה ולמעלה דוקא: זה אינו דקדוק אה"ן מעקרא בשעת הבניין אלו היה רוצה לבנות פתח חצירו לצד פנימית המבוי בודאי היה לו רשות יען כי מעקרא קנוי לו קרקע המבוי כל מה שכנגד כותל חצירו לעשות בו פתח באיזה מקום שירצה אבל אחר שבנה פתחו לצד חוץ הרי מחל שעבודו ושותפות שהיתה לו לפנים וזכו בו חבריו שלפנים ממנו ונסתלק כחו משם: ועדיפא מזה ג"ך פסק הרמב"ם והש"ע סקס"ב ס"ד דמי שהיה לו פתח במבוי שאיני מפולש אם סתמו ופרץ פצמיו שוב אינו יכול לפותחו יע"ש הרי לך אפילו היה לו הפתח והיה לו שעבוד נגד אותו הפתח ולחוץ עכ"ז הואל וסלק שעבודו פקע כחו וזכותו מכ"ש במי שעשה פתחו מעקרא לצד החיצונה של המבוי בודאי רקן זכותו וכחו מפתח חצירו ולפנים מן המבוי: וכן כתב בפשיטות ג"ך הרה"ג מהר"ם אלשי"ך זלה"ה בס' פ"ה יע"ש בתוך שאלתו שכתב דלהחיצון אין לו אלא מפתח ביהו דלדידיה לא מקרי חצר השותפין אלא מפתח ביתו ולחוץ אפילו חצירו משוך כלפי פנים ומצד ביתו ולפנים לא מקרי אלא חצר השותפין של פנימיים יעי"ע: ומעתה הואל ומבוי דין מקום שותפות יש לו