קרני רא"ם תפו

דלא בא אלא לתת טעם להלכה יש להקשות טל מה שכתב בהנהו דנביאים הואל וקרינן ליהו ברבים בהפטרה הוכרחה ההלכה לשנות אותם ללשון נקי זו תימה וכי הפטרות מדאורייתא בשלמא קריאת ס"ת מצינו דאוקי בגמרא מסכת קמא דמתקנת משה היתה ועזרא לא תיקן אלא שני וחמשי ותלתא גברי וכו' יעו"ש אבל הפטרות אינם מדאורייתא כדי שתבוא עליהם ההלכה ומה גם אפילו תורה עצמה לא נצטוה עליה משה מסיני לקרות בס"ת ברבים אלא תקנה בעלמא עשה משה מתקנות דידיה והיאך יבואו ההלכות על מאי דעתיד לתקנו חכמים ונביאים זה לא יתכן אלא האמת מה שהוא אמת דמהרש"א ס"ל דהאי ברייתא לא ס"ל ישכבנה וישגלנה הלמ"מ הם אלא שינו איתם בשביל הטעם דוקא ובמקום שנראה להם לשנות שינו ובמקום שלא נראה להם לשנות לא שינו ולדעת מהרש"א מוכרחים אנו לומר דמימרא דר"י דנדרים לאו בהפך ברייתא זו דמגילה אלא מוכרחים לומר דר' יצחק לא ס"ל קריין ולא כתיבן וכו' הלמ"מ אלא הני שמנה דוקה אבל שאר מקראות כגון ישכבנה וישגלנה וכו' וגם דנביאים לאו הלכתא נינהו אלא כל אחד טעמו בצדו ולא פליגי ברייתא ור"י זהו ודאי דעת מהרש"א וא"ך יכולים למיהדר לרישא ולומר כדקא ס"ד דרד"ק כך ס"ל דדוקא מאי דאמר ר"י הוא דהוי הלכתא אבל שאר שנוים בין דהתורה בין דנביאים לאו הלכתא וכל אחד משונה מטעמו ודו"ק והיה כאן עוד מקום להאריך ולהביא כמה סברות אך תקצר היריעה על כן במקום שאמרו לקצר שנו כאן: ה ועל מה שהוקשה להידיד על רש"י ג"ך שבתהלים מזמור ע"ח בפסוק ך' פירש שאר בשר ואח"ך בפסוק ז"ך חזר עוד לכתוב שאר בשר ע"ך. אמינא לך דבר הגם דהוא שלא לצורך כי כך דרכו של רש"י לפרש בכל עת וזמן אך הואל והם פסוקים קרובים ומחזי כותרת על כן אמינא לך דבר המתיישב על הלב דהנה בפסוק ראשון שהוא פסוק ך' ודאי דשם צריך לפרש המלה ומה שחזר ושנאו בפסוק ז"ך הוא משום דאיכא למיטעי ולא נפרש שם שאר בשר והטעות הוא דהנה בפסוק ז"ך שם כתוב וית"ן לה"ם כעפ"ר שא"ר וכחו"ל ימי"ם עו"ף ועל פי דקדוק הלשון הו"ל למימר וית"ן לה"ם שא"ר כעפ"ר או לפחות הו"ל לנקד ולכתוב כעפר שתהיה כעפר באתנחתא ואזי יהיה פירושה ויתן להם כעפר כמו עפר מילתא פסיקתא דהיינו נתן להם כעפר ומה נתן להם שאר אבל עכשיו שמלת כעפר בנקוד סגול וכו' הוי כמלה מורדפת והוה ס"ד למימר דמה שאמר ויתן להם כעפר שאר היינו פירושה כעפר של שאר דס"ד שאר שם מקום הוא והוי פירושה כמו וכחול ימים שהוא חול של ימים כך לי הוה טעינן למימר דכוונת הפסוק כך היא ויתן להם כעפר של שאר וכחול ימים עוף כנף דהיינו עוף כנף הרבה מאד כעפר וכחול ובאמת לא כן הוא על כן רש"י כדי שלא תטעי הוצרך לחזור ולפרש שאר בשר ואזי לא תפרש מלת כעפר מורדפת אלא מילתא פסיקתא ומה נתן להם שאר ודו"ק: ו ומעתה משכוני נפשין למאי דהוקשה להידיד על דברי רש"י ורד"ק דדברי הימים ט"ו פסוק כ"ד ששם כתבו אפע"פ שהיו שוערים היו ג"ך משוררים וידידי הוקשה לו ממה דאיתא בגמרא שפעם אחת היה יהודה ן פדייה משוער ובא ן' לוי וכו' ולא זכר שם באיזה גמרא הוא עניין זה ע"ך. גמרא זו ערכין דף י"א ע"ב ששם נאמר בקיצור אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר והחונים וכו' וסיים שם עלה בגמרא והביא ברייתא אחת דתניא מעשה ברבי יהושע בר חנינה שהלך לסייע בהגפת דלתות לר' יוחנן ן' גודגדה אמר לו בני חזור בך לאחורך שאתה מן המשוררים עכל"ה וזו הלכה העלה הרמב"ם בפ"ג מהלכות כלי המקדש הל' י"א כמימרא דאביי יע"ש א"ך לכאורה נראה דקשייא על רש"י ורד"ק וכמ"ש מעלת הידיד: אלא דרואה אנכי שהידיד לא כווין יפה בפירוש רד"ק ואיך לא ראה ידידי מה שכתב רד"ק בפסוק י"ח על מ"ש הפסוק ועובד אדום ויעיאל השוערים פירש רד"ק פירוש שהיו שוערים לארון אחר שהציגו הארון באהל אשר נטה לו או שהיו שוערים מתחלה כשהיה הארון בשילה ונוב וגבעון ע"ך הרי לך הרד"ק נדחק בקרא דממנו משתמע לכאורה דבזמן שהיו משוררים היו ג"ך שוערים וזה שלא כדת דמשורר אין יכול להיות שוער או הפך ועל זה הוצרך לפרש דהכוונה לאו בזמן אחד איירי אלא כוונת הקרא לומר עובד אדום ויעיאל שהיה משוער ולאו בזמן שהיה משורר אלא או קודם לזמן זה או אחר שהציגו הארון באהל אשר נטה לו א"ך הרי רד"ק נשמר לפרש דלאו בזמן אחד איירי וא"ך היאך תיסק אדעתין לומר דכאן מפרש שבזמן אחד היה שוער המשורר אלא דכוונת רש"י ורד"ק בפסוק כ"ד לומר דכאן בפסוק כ"ד הוא מונה הלוים המשוררים בחצוצרות וסיים ועובד אדו"ם ויחי"ה שוערי"ם לארון הרי הם מן המשוררים ואיך יפול שיהיו שוערים הואל והם משוררים לזה כתבו רש"י ורד"ק כלומר אפע"פ שהיו שוערים כבר לא תימא דשוב לא יוכלו לשורר אח"ך אלא אפילו היו כבר מן השוערים חזרו להיות משוררים ולא בזמן אחד: ואל יקשה בעיניך למה להו לרש"י ולרד"ק לפרש כך הו"ל להניח פירוש הפסוק כפשוטו דעובד אדו"ם ויחי"ה היו שוערים נימא דהפסוק כוונתו לו' שהיו שוערים ולא שוררים זה לא יתכן חדא דהו"ל לקרא למנות אותם בפסוק כ"ג עם ברכי"ה ואלקנ"ה ששם מנה שוערים לארון ושם הו"ל להוסיף גם עוב"ד ויחי"ה: גם רש"י בפסוק י"ח שם כתב וז"ל לפיכך נעשו משוררים חוץ משנים ברכי"ה ואלקנ"ה וכו' הרי לך דלא היו מן השוערים כי אם ברכי"ה ואלקנ"ה ולא עוב"ד ויחי"ה אלא ודאי על מעיקרא קאמר שאפע"פ שהיו שומרים תחלה נעשו משוררים זהו כוונת רד"ק ורש"י וכפירושנו זה בדברי רש"י ורד"ק כן הוא ממש בפירוש המצודות שכתב בפסוק כ"ד זה וז"ל ועובד אדום אולי הוא אחר ולא זה האמור למעלה ע"ך הוסיף עוד פירש שוערים לארון גם המה היו מאז שוערים ועתה שבו להיות משוררים ע"ך והן הם פירש"י ורד"ק ותו לא מידי: ז ומה שהקשה ידידי על דברי רד"ק שכתב בתחילת זכריה שנסתפק לו במה שכתב הפסוק זכריה ן' עדו הנביא אם עדוא נביא היה או לאו והידיד הוקשה לו מגמרא דמגילה דט"ו דשם אמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא ן' נביא ע"ך הגיעו דברות קודשו דאיך נסתפק רד"ק