קרני רא"ם תפה

הלא הרבה יש בתנ"ך ובפרט כגון הני שהם בתורה לא מנה מהם כלל דהגם דשם בגמרא מנה זאת דהמצוה ויש מי שפירש אותה שהיא בסדר ואתחנן הרי רש"י והר"ן והרא"ש כולם חלקו וכתבו דלא נמצא בסדורים כלל זאת דואתחנן יע"ש וא"ך למה בגמרא זכר כלל מקרי וכתיב הנמצאים בתורה: אלא דגם לזה מצאתי אחר החיפוש להרב דעת קדושים באותיותיו לאו"ח אות ס"ת דשם הביא דברי הרדב"ז דגם הוא כתב כהרשב"א דכל השנוים כגון ישכבנה וישגלנה הלמ"מ הם והרב ה' הקשה קושיתנו זאת השנייה וז"ל וא"ת א"ך למה ר"י בגמרא לא מייתי אלא הני דאינם כתובים בתירה צ"ל דלא מייתי הכא אלא אותם שהם תיבות שלמות דקריין ולא כתיבן או להפך אבל בעפולים וישגלנה שהוא הפוך מלה במלה אחרת לא מייתי יע"ש עתה דע וראי שנתיישבו הקושיות על דעת הרשב"א ז"ל ובזה אדרבה נתחזקה הקושייא על רד"ק דלפי מה שכתבנו נמצא גם מה שנמצא כתוב מלה אחת וקרינן מלה אחרת הכל הלמ"מ ואיך יוצדק דברי הרד"ק: אלא דלפי האמת נראה הרד"ק לא נעלם ממני שום דבר אלא ס"ל דהגם דיש הלכה למ"מ עכ"פ ודאי כל הני חילופי גירסאות הנמצאות בתנ"ך לאו כולהו הלכתה נינהו כגון כמה מלות שנמצאו נקודים מחולפים מן הקרי אל הכתיב וכמה מלות שחסרים אות אחת מן המלה ובקריאה קורין נוסף אות או להפך שכמה תיבות קורין אותם חסר אות אחת או שתי אותיות הרבה יש מזה ומזה למאות וגם זה נכלל בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי וכמ"ש הרב דעת קדושים על מה שכתב על ישגלנה וישכבנה דהם בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי אף אני אומר דרד"ק גם הוא תיבה שנקראת נקודותיה מחולפים או נקראת בתוספת אות אחת או שתים או בחסרון אות אחת או שתים כדאמרן בזה ס"ל לרד"ק דתיבות אלו נתהוו מכח טלטול ואבוד הספרים ולכך כתבו על פי רוב הספרים ועל פי מה שנסתפקו ודברי רד"ק ז"ל לא נפלאים ולא רחוקים הם והלכה ערוכה היא במסכת סופרים פרק ששי הלכה ד' ששם כתוב וז"ל אמר ר"ש ן' לקיש שלשה ספרים נמצאו בעזרה ספר מעונ"ה ספר זאטו"ט ספר הי"א באחד מצאו כתוב מעון ובשנים מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו את נערי בני ישראל וקיימו השנים. באחד מצאו אחד עשר הוא ושנים אחד עשר היא ע"ך. הרי לך דכמה מלות הוגהו על פי הספרים ונפל טעות בספרי הקדמונים ואנשי כנה"ג הגיהו ואיך גם אנן נאמר דלזה נתכוון רד"ק על כמה חילופי גירסאות שיש בנביאים מינים ממינים שונים יש חילוף לאותיות שאינם כתובים ונקראו ויש כתובים ואינם נקראים יש כמה חלוף לכתיבות שהם נקודים בנקודות מיוחדות ואינם נקראים באותם נקודות אלא בנקודות הבאים מבחוץ ויש שאינם נקודים כלל מבפנים ונקודים מבחוץ הרבה יש מכל מין ומין בודאי דכל זה לא הלכה למשה הם אלא בחילופי הגירסאות של הזמן ומהטלטולים וכמו שהביא הרד"ק בשרשים שהוא עקר ספר הדקדוק שלי ועיין בספר מנחת ש"י מלא מזה: גם אציגה נא לפניך מה שנמצא כתוב במגילת אסתר יהודיים וקרינן יהודים אחשרש וקרינן אחשורש הפרוזים וקרינן הפרזים עתודים וקרינן עתדים וכו' האם נאמר דגם זו הלמ"מ זה לא יתכן שהרי כששלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות לא רצו לכותבה להיות בין הכתובים עד שדרשו מקרא כתוב זאת וגו' ועל זה סמכו לכותבה יעויין כל זה במגילה ד"ז ואי אמרת דגם אותיות אלו דאסתר הלמ"מ כיצד לא רצו לכותבה הרי לפי זה גם היא נמסרה להם מסיני כמו שאר נביאים דקי"ל כולהו מסיני נאמרו אלא ודאי דמלות אלו דמגילה מכח טלטול הספרים נשתבשו בהם ולכך נכתבו כך וא"ך כך לי נמי בדברי נביאים כמה מלוה נשתבשו בהם ולכך נכתבו כך ולזה נתכוון רד"ק ז"ל. ולזה יש לכוון מה שכתב רד"ק קרי וכתיב קרי ולא כתיב כתיב ולא קרי וכו' קרי וכתיב הכוונה כגון כמה מלות שבאו בנביאים כתובה מלה חדא וקרינן מלה אחרת דזה נקרא קרי וכתיב שהרי יש כאן קרי ויש כתיב ומה דאמר קרי ולא כתיב כגון כמה מלות שיש בהם אותיות חסרים כגון נשקה וקרינן נשקע"ה בס' עמים והרבה מזה הרי עיין קרי ולא כתיב ויש כתיבה שהיא בת חמש אותיות ונקראת בת שלש או ארבע וזה נקרא כתיב ולא קרי וזה סליק מכח שבוש הספרים ויבוא הכל על נכון רד"ק כסברת הרשב"א וכולהו סברי מרנן למימרת ר"י דנדרים ותו לא מידי: אלא דעדיפא מזה אפי' אי בעינא למימר כדס"ד מעיקרא למימר דרד"ק לא ס"ל כהרשב"א אלא ס"ל מאי דאתמר במימרת ר"י הלכה למשה מסיני הוא דהוי הלכה אבל מאי דלא מנה ר"י אינו הלכה גם לזה יש סעיד וסמיך מדברי הגמרא דבגמרא דמגילה דף כ"ה שם נאמר ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותם לשבח כגון ישגלנה וכו' למחראות למוצאות וכו' ע"ך לשון הגמרא ומצינו למהרש"א שכתב וז"ל טעם לכל אלו השנוים שיש במקראות משום דגנאי הוא להוציא דבר מגונה מפיו ככתבו ברבים אלא לשון מושאל דלשון שכיבה אינו לשון משגל באשה דהא מצינו וישכב במקום ההוא אלא שהוא לשון מושאל בלשון נקיה למשגל באשה וכן כל הני דמייתי בנביאים וכו' ויש לדקדק כיון דבתורה שנוי הקריאה דישגלנה ישכבנה וכן תשגלנה דנביאים בישעיה ובזכריה קרי בהו תשכבנה וכן איפה לא שגלת דירמיה קרי בה שכבת א"ך הכא נמי בנצבה שגל לימינך דתהלים והשגל לימינו דנחמיה אמאי לא קרי ביה נמי בלשון נקייה מלשון שכיבה וי"ל דלא אמרו קורין אותו לשבח אלא ברבים בב"ה בס"ת ישכבנה במקום ישגלנה והכי נמי תשגלנה דנביאים דאית בהו קריאה למפטיר ברבים בעי שנוי משום דגנאי הוא ברבים וכן כל הני שנויי המקראות דמייתי בנביאים עכ"ל מהרש"א מכאן יתברר לך דמהרש"א ס"ל דקראי דתורה נמי ישגלנה וישכבנה לאו הלמ"מ הם והוא הפך הרשב"א והרדב"ז שכתבנו לעיל משמם דליכא למימר דמהרש"א לא בא לומר דאינם הלכה למשה אלא בא לתת טעם לפסוקים אלו שהם הלכה בא לתת טעם להלכה למה שינתה אותם דזה אינו דהיכן מצאנו באיזה מקום לרז"ל שנתנו טעם להלכה שבאו כאן לתת טעם להלכה ומה אלו אף אלו דכולהו חוקי תורה נינהו ועוד דאי אמרן