קרני רא"ם תפא

עליו השלום היה עניו גדול ובעל ענוה גדולה לא יאמר על דברי חכמים אלו ואלו אין בהם רוח חיים: סימן רמ"ט. גם כן מעלתו היקרה יאיר עיני במה שראיתי בהקדמת רד"ק על יהושע בסוף ההקדמה כתב ז"ל גם אכתוב טעם הכתיב וקרי וכתיב ולא קרי וקרי ולא כתיב כאשר אוכל לתת טעם לשניהם כל אחד במקומו ונראה כי מלות האלה נמצאו כן לפי שבגלות ראשונה אבדו הספרים ונטלטלו והחכמים יודעי התורה אנשי כ"ה שהחזירו התורה ליושנה מצאו מחלוקת בספרים והלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם ובמקום שלא השיגה דעתם על הברור כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים וכן כתבו בדרך אחד מבפנים ובדרך אחר מבחוץ וכו' וכו' ועל זה קשה לי הרי בגמרא דנדרים אמרו שהקרי ולא כתיב והכתיב ולא קרי וכו' וכו' הלכה למשה מסיני וא"ך קשה על רד"ק שדבריו הם הפך תלמוד ערוך: סימן ר"נ. גם כן קשה לי על פירוש רש"י בתהלים מזמור ע"ח שבפסוק עשרים שהוא הן הכה צור וגו' אם יכין שאר לעמו שם פירש"י מלת שאר בשר ובפסוק ז"ך שהוא וימטר עליו כעפר שאר וגו' חזר ופירש עוד שאר בשר וכו' ולא ידעתי תרתי למה לי: סימן רנ"א. גם כן בדברי הימים א' סמן ט"ו פסוק כ"ד על פסוק וברכיה ואלקנה שוערים לארון כתב רש"י ורד"ק אפע"פ שהיו שוערים היו ג"ך משוררים ואני בזכרוני ראיתי בתלמוד פעם אחת היה יהודה ן' פדידא נועל דלתות הבית ובא בן לוי אחר לסייע אותו ואמר לו יהודה ן' פדידא שאינו יכול לסייעו שבן לוי שיסייע אחר במלאכתו חייב מיתה זהו מה שנשאר בזכרוני וכת"ר כל רז לא אניס ליה והיאך יוצדק פירש"י ורד"ק שפירשו שהיו שוערים והיו ג"ך משוררים אתמיהא: סימן רנ"ב. גם כן מצאתי לרד"ק בפירושו לזכריה כתב על פסוק ראשון בחדש השמיני בש' שתים וגו' בן עדו הנביא לאמר הנביא שב על זכריה ואפשר גם עדוא היה נביא ואמרו כי הוא עדוא החוזה גם מצאנו במדרש עדוא הנביא לא נתבאר במדרש אם עדוא היה נביא או לא והאמת הוא מה שכתוב בדברי הימים ב' סימן י"ג פסוק כ"ב ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדוא ועל זה אני קשה לי על רד"ק היאך נעלם ממנו מה שבא כתוב במסכת מגילה דט"ו אמר עולא כל ששמו ושם אביו מפורש כבנביאים בידוע שהוא נביא בן נביא שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא וכו' א"ך זכריה או ברכיה או עדוא כלם נביאים והיאך רד"ק מסתפק בעדו אם הוא נביא או לא ובפרט הרי פסוק גמור בעזרא סימן ה' פסוק א' והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדו נביאיא וכו' שמובן מזה הפסוק שזכריה ועדו שניהם נביאים הוו ע"ך. וכדי לא להטריח על כת"ר מבקש אני מחילה וכו' להעמידני על כל הכתוב וכו' מהצעיר וכו': הצעיר יצחק ברג'ילון נר"ו וזאת היתה תשובתי אליו על ראשון ראשון א על ראשון ראשון בקדש נהדר מאי דנשאלנה מקמי טיבותיה להשיב על דברי רש"י דשופטים י"ח דאייתי בידיה פסוק מי שם פה לאדם והניח הפסוק שהביא בגמרא ואתה פה עמוד וגו' באמת קושיא זאת מרפסא איגרי היאך הלך להביא ממרחק לחמו גם יש להקשות עוד לפחות הו"ל למימר כסדר הזה הרבה תמיהות יש לו מזרעו של משה שנאמר בו אל תקרב הלום ומה זה בידך ומי שם פה דאזי להוו כסדר הגמרא דאל תקרב ראשונה ושניה לה מה זה בידך דהוו צודקים הלום דמשה נגד הלום דבני דן ונגד מה זה בידך מה אתה עושה בזה ונגד מה אתה עושה פ"ה הו"ל לרש"י להביא מי שם פ"ה לפי שטתו דודאי אפי' לפי שטת רש"י צריך הוא לומר דפסוק מי שם פה הוא נגד פסוק מה לך פה דאז יהיה נדרש נאמר כאן פה ונאמר כאן פה הגם דאינם שוים דמשה פ"ה דידיה נקודה בסגלתה ופ"ה דבני דן נקודה בחולם ואינם שוים במבטא עכ"פ באותיות שוים הם אבל לומר דלרש"י מי שם פה לאדם נגד מה אתה עושה בזה זה לא יתכן דאין שום תיבה בפסוק דמי שם פה צודקת נגד מ"ה את"ה עוש"ה בז"ה א"ך מן הראוי הו"ל לרש"י לסדר תמיהת מה זה בידך קודם מי שם פה ואז להוו סדורות על מקראות דבני דן ולמה הפך שניה לשלשית ודו"ק: ואני אמרתי בחופזי ליישב דברי רש"י ולומר דמאי דהביא רש"י פסוק זה של מי שם פה לאו כוונתו למדרשיה נגד מה אתה עושה בזה או נגד מה לך פה אלא רש"י הביא תמיהא זו דמי שם פה מדרשה דנפשיה ולא ממה שנמצא בגמרא ורצה להוסיף תמיהא אחרת מדרשה דידיה ורצה לדרוש אותה ממלת מ"י הביאך הנאמר בבני דן לזה בא לדרוש רש"י דבמלת מ"י זו רמזו לו לאו מזרע של משה את הנאמר לו מ"י שם וגו' ואל יקשה בעיניך דלפי זה הו"ל לרש"י להקדים תמיהת מ"י שם פה בראש הואל ודרשא זו נמשכה ממלת מ"י הנאמר ראשונה בפסוק בני דן מ"י הביאך ואח"ך יביא תמיהת אל תקרב הלום שהוא צודק נגד הלום האמור בסוף פסוק דבני דן אל יקשה בעיניך דבר זה דהואל ועסוק בפסוק מ"י הביאך עד הלום שכולו דבור אחד הביא עליו דרשה האמורה בגמרא בראשון ואח"ך חזר לדרוש מהאי דבור דדרשה דידיה אפילו היא רמוזה בתחלת הדבור גם יש לומר דרצה להביא