קרני רא"ם תעח

לא יוכל לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפא אפע"פ שהאמת אתו וכו' משמע דוקא בדידו תקיפא הוא דפסק דאינו משלם רק מה שנהנה הא אם באמת לא היתה ידו תקיפה חייב לשלם חלקו בכל ההוצאות וכן כתב בפשיטות ג"ך הרב נתיבו"ת המשפ"ט סק"ט ז"ל ואם לא יצא רק על ידי השתדלות ואז חייב ליתן כל ההוצאות כיון שלא היה יכול לצאת בלתי הוצאות אלו עכ"ל וא"ך גם כאן הכי הוא נחזי אנן אם לא היתה ידו הקיפא צריך לשלם חלקו בהוצאות: אלא דיש לחקור במעשה זה לפי מה שסיים שם מור"ם בהג"ה וכתב ז"ל ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשביל חבירו דאפילו בשבילו לבדו היה צריך לכל ההוצאות אלו אינו חייב ליתן לו כלום דזה נהנה וזה אינו חסר לכן יש מי שפסק מי שהציל ספריו וספרי חבירו אם לא הוצרך להרבות הוצאות בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום ונ"ל דוקא שורד תחלה להציל שלו אלא שהציל ג"ך של חבירו עמו אבל אם ירד על דעת שניהם חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל של חבירו וכמו שנתבאר כן נ"ל ע"ך וא"ך אתאן לנדו"ד אפי' אם נברר דלא היתה יד כההראב"ש. נר"ו תקיפא להציל בלי השתדלות כמוהרא"ס עכ"ז צריך לברר דלא היה צריך להוציא כל ההוצאות אלו על חלקו לבד ולא הוצרך להוצאה מרובה כזאת אלא בשביל הכל ואזי יהיה חיובא רמייא על כהראב"ש לשלם חצי ההוצאה אבל אם נראה לבדי"ץ דהוצאות אלו היה צריך להוציאם אפילו בשביל חלקו לבד אזי כהראב"ש נר"ו הוא פטיר ועטיר: זולת אם יתברר הדבר שכמהרא"ס נר"ו ירד מתחילה אדעתא להציל חלקו וחלק חבירו אזי הדר דינא למ"ש מור"ם דאם ירד על דעת שניהם חייב ליתן לו מה שנהנה ע"ך ודע לך דדין זה הן במה שפטר מור"ם במקום דלא היה צריך להרבות בשביל חבירו הן במה שחייב אם ירד על דעת שניהם וכו' בתרוויהו איירי בדלא היה חבירו יכול להציל בלי השתדלותו של חבירו ועכ"ז דאם אפילו בשביל עצמו היה צריך להוציא הוצאה מרובה זאת חבירו פטור וג"ך דוקא באם לא היה חבירו יכול להציל בלי השתדלות זה הוא דחייב אם ירד על דעת שניהם וכמו שמובן כל זה מסגנון דברי מור"ם הנז' ובפרט דכן בא הדבר מפורש בנתיבו"ת המשפ"ט קחנו משם כי אין להאריך ולא צורך: ומעתה משפט נבחרה לנו אם האמת היא כמ"ש כתוב בשאלה בזה"ל שהראב"ש נר"ו כתב לו לכמוהרא"ס. נר"ו ליצך לטאנזא ולעשות אבוגאדו כמו שכתוב באגרות שביד כהרא"ס נר"ו וברשותו הלך עכל"ה אם באמת הכי הוא שמבורר מן האגרות שברשותו הלך לעשות אבוגאדו על עסק שניהם ע"ך אין אנו צריכים לכל מה שכתבנו אלא הדר דינו לפסק מוהרי"ק שפסק מור"ם בס' קפ"ב ס"ג ז"ל מי שצוה לאחד שיתעסק לו באיזה דבר והוא הוציא עליו הוצאות אם הוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק כזה אין צריך להחזיר לו דלא אסיק אדעתיה שיוציא כ"ך אבל אם לא הוציא יותר מן הרגילות חייב לשלם לו ואם יש טענה ביניהם ע"ל סי' ס"א ס"ג וסי' צ"ג ס"ד ע"ך וא"ך גם כאן אם נתברר מן האגרות שברשותו הלך לדון על דעת שניהם הדין הוא שיתחייב כהראב"ש מחצה בהוצאות: והגם דלא היתה שליחותו אלא מפי כתבו ולא היה קנין ולא עדים על שליחות זה עכ"ז נעשה שלוחו לכל דבר וכמ"ש הש"ע שם בסי' קפ"ב ס"א יע"ש וממילא חייב לשלם מחצה בהוצאות: אלא דצריך לברר דההוצאות לא היו יותר מהרגילות וכמ"ש מור"ם ואזי יתחייב מחצה ע"פ שבועתו של כמהרא"ס נר"ו כמבואר בסי' ס"א ובסי' צ"ג ס"ד יע"ש: אלא הואל וכמוהרא"ס גבר חכם בעו"ז הרי דינו ערוך בש"ע בסי' פ"ז סט"ו דת"ח נשבע בתפילין והגם דהש"ע הטיל תנאי בזה וכתב בזה"ל וי"מ דה"מ בפעם ראשונה אבל מכאן ואילך הרי הוא כשאר כל אדם ובספר תורה ע"ך כבר הורה זקן הגאון מוהריב"ע זלה"ה הובאו דבריו בס' משפ"ט וצב"י ס"ד שנשאל על מי להביא ראיה שזו שבועה ראשונה כדי שיפטר מס"ת ועוד מה היא נקראת שבועה ראשונה אם דוקא אם לא נשבע בנדוי או אפילו נשבע בנדוי או בחרם או בשבועת התורה סתם כמו שנשבעים הרבה בני אדם ואומרים אוחק אתורה וכדומה לא תקרא שבועתו ראשונה עכ"ל השואל ועל זה השיב הגאון מוהריב"ע זלה"ה ז"ל ועל ענין השבועה עליכם להביא ראיה שכבר נשבע פעם אחרת בחפץ דהמע"ה וכו' עכל"ה א"ך מכאן באורה דעל כמוהר"א בן שבת לברר שכבר נשבע כמוהרא"ס איזה פעם בס"ת ואם לא ברר אין להשביעו כי אם בתפלין: והגם דשבועה זאת הוא בא ליטול אין שום חלוק כמו"ש בידינו ואין כאן מקום להאריך הרי לפניך ערוך הדין אם נתברר מן האגרות שברשותו הלך כמוהר"א סבעוני נר"ו לטאנזא וזברטאל לדון דחייב לשלם מחצה: ואם לא נתברר הדבר הדר דינא לפסק מור"ם שפסק בהג"ה כמש"ל בכל חלקיה דהיינו נחזי אנן אם כמוהרא"ס מעקרא לא ירד לעשות המשפט כי אם על חלקו ובתוך כך נצול גם חלק כהראב"ש אזי אין על כהה"ר אברהם ן' שבת שום חיוב כלל לא הוצאות ולא אפילו שכר טו' ועמלו כלל: ואם לא היתה הצלת חלק כהראב"ש גם אלא על ידי השדתלותו של כמוהרא"ס הלאו הכי לא היה נצול חלקו של כהראב"ש אזי נחזי אנן אם יכול לברר כהראב"ש הנז' שידו תקיפא והיה יכול להוציא מהערל חלקו בלי השתדלות כמהרא"ס אזי מחויב כהראב"ש לשלם לכמוהרא"ס מה שההנהו דהייני שמין כמה אדם רוצה ליתן שלא יהיה צריך להשתמש באלמות וזה יכול להיות על ידי שומת התגרים הידועים לזה: ואם לא היתה ידו של כהראב"ש נר"ו תקיפא להוציא מיד הערל חלקו בלי השתדלות של כמוהרא"ס נר"ו הזו מחוייב כהראב"ש הנז' לשלם מחצה בהוצאות: ואם נראה לבדי"ץ שכל מה שהוציא כמוהרא"ס הנז' היה צריך להוציאו על הצלת חלקו לבדו ולא הרבה גם בשביל חלק כהראב"ש בזה נחזי אנן אם מעקרא כמוהרא"ס ה' לא ירד לדון כי אם על חלקו