קרני רא"ם תעו

דלא יתכן לומר דלפירוש השני הזה דאפילו לא בעי אמירת הנותן לימא עכ"פ בעינן שיהיה כתוב בשטר הלא"ה נימא דמתנתא טמירתא היא ובצוואת הנותן לא כתבוהו דזה לא יתכן דהרי מר"ן כבר פסק בס' מ"ב דלשון שרגילים לכתוב בשטרות אפילו הוא מלשין הדיוטות דיינין ליה אפילו לא נכתב כאלו נכתב ואין לומר דהתם נמי מיירי בדאמרו המתחייב בשעת הקנין אבל בסתמא לא דיינין ליה מטעם שמא המתחייב התנה שלא לכותבו דזה אינו דהא מפסק מר"ן בס' ס"א דכתב דדבר דנהגו בני המדינה וכו' וגם מסעיף ה' דס' רמ"ב דפסק בהם מר"ן דאפילו נתחייב בסתמא יכולים לכותבו א"ך אפילו בשטר שיצא לפנינו בדלא כתיבה ביה לא נגרע כחו הואל ויכולים לקורעו ולכתוב אחר במקומו והדר דינו דאם לא נכתב כנכתב דמי וכבר הוכחתי לך כל זה לעיל וגם מדברי הסמ"ע סק"ו ומדברי מהר"ם אלשי"ך ומדברי הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שהובאו דבריהם בלקוטי מוהריב"ו כמש"ל: אחר כל אלה אנה ה' לידי ספר משח"א דרבות"א וראיתי שם בס' רמ"ב שהביא דברי הרא"ש ודברי הרב"י ובסוף דבריו כתב דדברי מר"ן בש"ע ס"ה הם כפירוש השני שהביא בדברי הרא"ש והוכיח במישור דלפירוש השני בודאי אפילו לא יאמר ולא נכתב וששתי ועלצתי שהנחני ה' דרך אמת אלא שבכלל דבריו הביא דברי הרב כנה"ג והוכיח מדברי הטור דאפילו לסברת פירוש הראשון סבר דאפילו לא אמרו ג"ך הנותן ולא נכתב בשטר הוי כאלו נכתב ואמרו מכח הנהו ראיות שהוכיח מהם אלא דע"ז יש קצת דוחק לומר דלא נפקא מינה לדינא בין הני תרי לישנא הוא ז"ל סוף דבריו כתב משם הרב המאסף אות ט"ו שהביא מחלוקת בזה בין האחרונים אי איכא נפקותא בין הני תרי לישני או לא גם כתב שהרב ד"ן הביא מחלוקת אי תפסינן כלישנא קמא או כלישנא בתרא: איך שיהיה אנן בדידן אפילו אי אמרינן יש מחלוקת בין הני תרי לישני הרי בררנו דלישנא בתרא אפילו לא אמרו ולא כתבוהו כאלו כתבו וכמו שהסכים הרב משחד"ר זלה"ה לזה וכבר אמרנו דדברי מר"ן בס"ה הם כלישנא בתרא וגם הרב מסכים לזה וגם דברי הסמ"ע יבואו על נכון שכתב בסק"ו לפיכך כל שטר בסמוך ס"ה יתבאר דין האידנא וכו' יע"ש יבואו ודאי על נכון דהגם דדברי מר"ן הם על הנותן קאי דאין צריך לומר כתבוהו עכ"פ ממנו יצא לנו הדין בשטר שלא נמצא כתוב דהואל ואם לא אמרו חשבינן ליה כאלו אמרו א"ך אפילו לא נכתב הוי כנכתב דהסופרים בודאי טעו ולא כתבוהו משום דלא בקאים בדינא ולא ידעו דאפילו לא אמרו כאלו אמרו. זהו משנלע"ד בזה להלכה ולמעשה ולכת"ר החיים והשלום מאהובך הדוב"ש החותם בט"ו לאליל תרמ"ג וצוי"ם וימ"ן: אהובך רפאל אנקאווא סי"ט סימן רמ"ה. תשובה לעיר אספי יע"ה שאלה להיות שכהר"א ן' שבת יש לו חצר בעיר אספי וסמוך לה מקים של הממשלה יר"ה שהיה מעקרא טאחונא (בית רחים) שיש לה פתח לר"ה כשבנה הר"א הנז' החצר הנז' הוסיף לטחונא הנז' פתח אחר קטן לחצירו הנז' והיה משתמש בטאחונא הנז' ואח"ך נסע לארץ ישראל וכשרצה לילך השכיר החצר הנז' לערל אחד והיה הערל משתמש בחצר ובטאחונא ה' ואח"ך מכר חצי החצר וחצי זכות חזקת האלטאתונא לכה"ר אברהם סבעוני נר"ו כמה שיגיע שטר מכר ליד כת"ר י"ץ והערל שדר בהחצר כשראה שכהר"א סבעוני קנה החצר וחצי החזקה ונתברר לו שכהר"א ן' שבת מעולם לא שכר האלטאחונא מאת הפקיד של האלמכזן ומעולם לא שלם שום שכירות הלך הערל ושכר האלטאחונא מאה הפקיד ועברה מחלוקת גדולה בין הערל ובין כהרא"ס ה' ולא רצה הערל לא לעקור דירתו מן החצר ולא רצה ג"ך לשלם שכירות החצר ה' באומרו עד שיבוא לכאן כהראב"ש או עד שישלח הרשאה מיוחדת כהראב"ש על החלק שלו לכמוהר"א הסבעוני נר"ו וכך דנו אותם הקונסוליס שצריך כמהר"א סבעוני תהיה בידו הרשאה על חלק כהר"א ן' שבת וכתב לו כמהרא"ם לכהראב"ש על זה לשלוח לו הרשאה על חלקו ולא רצה כי אמר שהערל אהובו אינו רוצה לשלוח הרשאה כנגדו להיות מתנגד לו אך כתב לו באגרת הרי יש לך שטר מכר חצי החצר וחצי זכות האלטאחונא ותוכל לעשות עמו משפט על הכל וכן היה הלך כהרא"ס לטאנזא וזברטאל והוצרך לעשות אבוגאדו (טוען) ספאניול ואינגליז והוציא על זה תשע מאות וחמשה עשר דורוס וסך ששה וארבעים יברא (לי"ש) ינגליז ונצח ש"ל בדין והוציא מהערל בולעו מפיו קרקע ושכירות שעברה והיום תובע כהרא"ם לכהר"א ן' שבת בהוצאות שהוציא ושאל ממעלתך אם צריך הר"א ן' שבת לשלם הכל הואל ומעקרא לא רצה לשלוח לו הרשאה שאלמלי שלח לו מקודם לא היתה שום מחלוקת עם הערל וביד כהרא"ם אגרות מיד כהראב"ש שילך לטאנזא ויעשה אבוגאדו והלך ברשותו אז יודיעני כת"ר אם אינו צריך לשלם כהראב"ש כ"א חצי ההוצאה יען כי כהראב"ש טוען שכמהרא"ס הלך לטאנזא על חלקו ובאגב דבר על הכל או לא ישלם כלל שום דבר ועל מבוכה זו הלכו אצל הקונסול ודן אותם הקונסול שהחצר תשאר סגורה והמפתח בידו עד שיודיענו מי"ץ מהו דין תורה כי שניהם קבלו לעשות דין תוש"ת גם טוען כמהרא"ם שכהר"א ן' שבת מכר לו חצי זכות החזקה בכלל המכר ובחושבו שהוא היה שוכר האלטאחונא מאת האלמכזן כמנהג העולם בקרקעות האלמכזן ועכשיו נתברר למפריע שאין לו בה שום חזקה על הכל יומ"ץ הי"ז חמשה ימים לסיון התרס"ט ע"ה יעקב מרסייאנו נר"ו: ראיתי מה שנסתפק הרב השואל נר"ו תחלה וראש האם יהיה מחויב כהר"א ן' שבת נר"ו לשלם כל ההוצאות שהוציא כמהר"א הסבעוני נר"ו שעל ידם היתה הצלת החצר והאלטאחונא וטעמא