קרני רא"ם תעה

נמצא כתוב בו כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא מה דינו נלע"ד דאין לגרוע מתנה זו מכח זה דהא מצינו למר"ן סרמ"ב ס"ה כתב דהאידנא לא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנתא הכי הלכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתי שיכתוב כמנהג הסופרים הלכך הוי כאומר כתבוהו בשוקה וחתמוהו בפרהסיא ע"ך ואין לומר דדעת מר"ן הוא דהואל והוא דבר דנהגו לכותבו אפילו לא אמרו הנותן רשאים הסופרים לכותבו אבל היכא דיצא השטר לפנינו ואין כתוב בו כך נימא דלא מהני. זה אינו דהא אם דין זה הוא דאתא לאשמועינן הרי כבר כתב מר"ן בס' ס"א דדבר דנהגו בני המדינה לכותבו כגון כתבוהו בשוקה וכדומה כל מי שמקנה בסידר ודאי דעתו הוא לכותבו ורשאים הסופרים לכותבו וא"ך מה אתא עוד לאשמועינן: ועוד אפילו נימא דכוונת מר"ן כך היא עכ"ז ברור לי דאפילו לא כתבוהו כאלו כתבוהו דמי שהרי כתב מר"ן בס' מ"ב סט"ו דלשון שרגילים לכתוב בשטרות אע"פ שאינו מתקון חכמים אלא לשון שנהגו ההדיוטות לכתוב במקום ההוא ואפילו לא נכתב נין אחריו כאלו נכתב ע"ך וא"ך בנדו"ד הואל ומנהגנו הוא לכתוב כתבוהו בשוקא הוי כאלו נכתב ודנין אחריו דקל וחומר הוא מדבר שלא נהגו לכותבו אלא מלשון ההדיוטות דדבר כזה שהוא תקון גמור ודאי אפילו לא נכתב בו כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא דיינין ליה כאלו נכתב דמי: גם יש לדון דין זה מסברא דהואל וכתב מר"ן בס' ס"א דדבר זה נהגו לכותבו כגון נאמנות וכתבוהו בשוקא וכו' אפילו לא התנו עכ"ז יכולין לכותבו א"ך ה"ה אפילו לא כתבוהו דהואל והיה בידם רשות לכותבו א"ך עד כען יכולים הסופרים לקרוע השטר הראשון שלא היה כתוב בו ויכתבו אחר במקומו והגם שאין רשאים הסופרים לכתוב שטר אחר שטר הואל וכבר גמרו שליחותם כמ"ש בס' מ"א ס"א והסמ"ע שם מ"מ היכא דחסירו מן השטר איזה דבר יכולים לקורעו ולכתוב שטר אחר במקומו שעדיין לא גמרו שליחותם מיקרו הואל ולא יצא הדבר מתיקן וכמ"ש בס' מ"ט ס"ו וכתב שם מור"ם דבכל שאר טעות חוזרים וכותבים אחר א"ך גם כאן יצא לנו הדין ממה נפשך דאם חשבינן ליה כאלו נכתב א"ך הוי שטר כשר ודיינין עליה ואי לא חשבינן ליה כאלו נכתב ולא דיינין עליה א"ך ברור הדבר דשט"ז דלא כתיבא ביה כאלו כתיבא: גם מדברי הסמ"ע בס' זה נראה פשוט דכוונתו לומר דהאידנא דנהגו לא חיישינן לסתמא הכוונה היא על השטר קאי אפילו אין כתיב לפנינו ולא אזהרה לסופרים לכותבו דהא כתב מר"ן בס' רמ"ב ס"ג וז"ל לפיכך כל שטר שאין כתוב בו כתבוהו בשוקא חיישינן למתנה מסותרת וכתב הסמ"ע סק"ו וז"ל לפיכך וכו' בסמוך ס"ה יתבאר דהאי דינא אין לדקדק בו בדיעבד ע"ך הרי כוונת הסמ"ע לומר דמר"ן ס"ה אדין שטר שאין כתוב בו כתבוהו בשוקא האידנא קאי וזה ברור: גם ראיתי להרב מוהריב"ו זלה"ה בלקוטיו אות מים שכתב ז"ל מתנה שלא היה כתוב בה גלויה ומפורסמת ואח"ך באו עדים החותמים ואמרו שהיתה מפורסמת נאמנים מהר"ם אלשי"ך ס' ס"ד עכ"ל הרי עיניך הרואות דבמקום דמוכרח לכותבה דהיינו מן הדין ולא אחר האידנא שנהגו לכותבו דכתב מר"ן ס"ה דמהר"ם אלשי"ך מצד הדין דבר ועכ"ז אית ליה דאם אינו כתוב יכולים להעיד עליו וממנו יוצא לנדו"ד דנהגו לכותבו א"ך אפילו אם אינו כתוב אנן סהדי דהוי כאלו כתוב והשטר אינו מעלה ואינו מוריד ואין לומר דהואל ולא נכתב שמא כך התנו בפרוש דלא ליכתוב כתבוהו בשוקא וכו' זה אינו דבסתמא ודאי לא אמרינן התנה והראייה לזה מדין אחריות במכר דקי"ל דאפילו מכר לו בסתם ויצא השטר לפנינו סתום אמרינן אחריות טעות סופר הוא: גם ראיתי להרב הנז' שכתב בלקוטיו אות מי"ם וז"ל מי שנתן מתנה לחבירו ולא כתב לו מתהומא דארעא עד רום רקיעא וכו' והעלה הרב יעב"ץ זלה"ה דכיון שנתבאר בס' מ"ב דלשון שנהגו לכתוב בשטרות אע"פ שאינו מתקון חז"ל וכו' אע"פ שלא נכתב דנים אותו כאלו נכתב ודבר ידוע שבכל השטרות נהגו הסופרים לכתוב מתהומא דארעא א"ך אפילו לא נכתב דנים אותו כאלו נכתב וששתי כעל כל הון דדון מינה ואוקי באתרין ג"ך דנהגו לכתוב כתבוהו בשוקא ודאי דדנין בו כאלו נכתב: ואחרי כותבי ראיתי להרב"י בס' הנז' שפירש בדברי רבינו הרא"ש מריה דהאי דינא שני פרושים שכתבנו לעיל ודעתו נוטה לפרש בדברי רבינו הרא"ש כפירוש השני שפירש דהיינו אם לא צוה הנותן שיכתבו אפילו הכי יכולים לכותבו אבל אם יצא השטר סתום לפנינו בזה לא דבר הרא"ש ודעת מר"ן בב"י הוא כהאי פירוש השני דהא נסתייע מדברי התוספ' וגם כתב דדעת רבינו הטו"ר הוא כפירוש הראשון שפירש בדברי הרא"ש מדכתב רבינו הטור בדבריו האידנא דלא כתבינן בשטר כתבוה בשוקא וכו' אין לפרש כפירוש השני אלא כפירוש הראשון ע"ש עכ"ל הצריך א"ך יצא לנו לדברי מר"ן כאן בסעיף ה' דלא כתב כדברי הטו"ר אלא כתב דהאידנא לא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי וכו' והן הן דברי הרא"ש ממש שהביא הרב"י דלא כתב כדברי הטו"ר א"ך בודאי הואל ולא נקט כדברי הטור ש"מ דדעתו הוא כפירוש השני דפירש דדברי הרא"ש הם אפילו לא צוה לכתוב כתבוהו כאלו צוה ויכולים לכותבו וא"ך מכאן איכא למימר דיצא לנו הדין בהפך דאיכא למימר דדוקא לא בעי לצוות לכתוב אבל בעינן שיצא כתוב לפנינו בפירוש כתבוהו בשוקא וכו' אבל אם לא נכתב איכא למימר שמא משנה מסותרת היא אלא דחלילה לנו לפרש פירוש זה והאמת. הוא דאי לא מצרכינן ליה למימר לן כתבוהו בשוקא א"ך הוא הדין אפילו לא יצא כתוב לפנינו דהא אדעתא דהכי נתן כדי שיכתבו הואל ומנהג ידוע ובודאי מה שלא כתבוהו הסופרים הוא ט"ס והנפקותא בין שני הפירושים שכתב הרב"י ז"ל בפירוש הרא"ש הוא בין פירוש הראשון לפירוש השני דלפירוש הראשון איכא למימר לא בעינן שיהיה כתוב בשטר ותלינן בט"ס. אבל עכ"פ צריך שיאמר אותו הנותן בפירוש אבל בפירוש השני אפילו לא אמרו הנותן כאלו אמרו ומכ"ש הכתיבה אינה מעלה ואינה מורדת