קרני רא"ם תעג

הספר בסקנ"ו דפסק שם הש"ע ס"א דאין מסתפרין מעכו"ם אלא במקום שמצוים שם בני אדם או אם אותו עכו"ם מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב ע"ך והכי קי"ל לדינא דהגם דשם סיים מור"ם טל דברי הש"ע הנז' וכתב ז"ל ויש מחמירים שלא להסתפר מעכו"ם אפילו במקום רבים בתער אם לא שיראה במראה הרי סיים עוד וכתב ונהגו להקל כסברא ראשונה יע"ש הרי לך דמור"ם עצמו הגם שהביא סברת המחמירים דבעו על ידי מראה הרי חזר וכתב דנהגו כסברא הראשונה וא"ך קם דינא כדברי הש"ע הנז': ואם על מה שנהגו האידנא להסתפר מעכו"ם ביחידות בינם לבין עכו"ם במקום שאין בני אדם מצוים גם בזה יש להם על מה שיסמוכו והיא סברת הדרישה שהביא הש"ך בסקנ"ו סק"ב שכתב ז"ל ונראה הא דנהגו להקל היינו משום דאנו נותנים להם שכר וכתב הגה"א דבשכר מותר עכ"ל והגם דהש"ך הקשה על דברי הדריש"ה וחלק עליו יעו"ע הרי מצינו להרב לחם יהודה שחזק לדברי הדרישה וכתב ז"ל ולעד"ן דמותר מטעם דכתב הפרישה דנהגו להקל משום דאנו נותנים שכר ולא חיישינן וכמ"ש מור"ם בס' קנ"ה דאם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגרא ומכ"ש להרוג בידים ע"ך וא"ך הואל והרב בית לחם יהודה דחה דברי הש"ך וחזק דברי הדרישה ועשה לה סמוכות מדברי מור"ם ודאי הכי נקטינן כפסק מור"ם דקי"ל כוותיה ובמקום דעביד העכו"ם בשכר בכל ענין מותר: אך דע וראה דכל זה הוא מצד הדין אבל מצד היהדות ויראת ה' הריני מעתיק לך דברי הרב חמדת ימים ח"א ס"ך ד"ג שכתב שם מוסר על המסתפרים מהעכו"ם וכו' ובסוף דבריו כתב בזה"ל ונוסף גם היא כי תניח חרב טמאה ואין להעבירו על הראש קדוש דלא לאתערבא צולמא דידיה בצולמא דעע"ז כמ"ש מהר"י זלה"ה ובזוהר ויחי דרי"ט ע"ב וענין הטבילה אשר יטבול אח"ך איננה מעלה הטומאה ההיא כאשר עלה על רוח רבים כי רוח הולך ולא ישוב מפני כל כופר אלא הבעל נפש לא יגלח כי אם על ידי ישראל ובכן קדוש יהיה ואנכי שמעתי ממורי ז"ל תקון לזה במקום דלא שכיחי ספרי ישראל לכוון בעת התגלחת בשם אלהי"ם ברבוע א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם ויאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו ויכוון אותו ברבוע הנז' ובכן לא ימוש צלם אלהים מעל פניו עכל"ה הרי לך כמה קשה התגלחת מיד עכו"ם על כן שומר נפשו ירחק מזה ועליו תבוא ברכת טוב וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאוא סי"ט סימן רמ"ב. עמדו לפני לד"ת שת' ראובן תובע לשמעון שמכר לו תרנגולת אחת וכששחטה באותו רגע מצא בה בבני מעיים האלזדרי (אבעבועות) ועל זה טען ואמר שיחזיר לו מעותיו שהרי זה מקרי טעות: תשובה הד"א שחייב שמעון להחזיר המעות לראובן מהא דכתב מר"ן סרל"ב סי"א המוכר בהמה, ונמצאת טריפה הרי זה מקח טעות וא"ך גם כאן הואל ושחיטת התרנגולת הייתה תכף לקנייתה ודאי שהאלזדר"י נעשה ברשות מוכר וכדכתב מר"ן ג"ך סי"ב בטרפות דסרכה דהוי מקח טעות וכתב הסמ"ע סקכ"ו דמיירי בסרכה עבה או ששחטה מיד א"ך אף אנן בדידן הואל ויש בה רבוי האלזדר"י וגם שחטה מיד בודאי לית דין ולית דיין דחייב שמעון להחזיר והגם שסיים מר"ן בסי"ב וכתב וי"ח וסיים שם מור"ם הטעם משום דהוי דבר דשכיח ובודאי סלקא דעתיה ומחל וא"ך אף אנן נימא בהאלזרר"י הואל והוא דבר שכיח אימא דס"ד ומחל אפילו הכי אין לנו אלא דברי מר"ן הראשונים שכתב בסתם. גם יש חלוק בין שכיח דסרכה לשכיח דהאלזדר"י שהאלזדר"י לא שכיח כ"ך כמו הסרכה והחוש יעיד על זה. והנה בעקר איסור האלזדר"י הרי כתבו האחרונים שהוא אסיר דאין אנן בקיאים בבדיקת האלזדר"י הנמצא בבני מעיים של עוף בס' פת"ש ביור"ד ובספרי האחרונים כידוע וכך הוא המנהג וא"ך ודאי חוזר הלוקח במקח טעות והגם דעקר איסורו הוא מכח מיעוט הבקיאות אפעפ"ך הוי מקח טעות וכדכתב מור"ם בס' רל"ב וז"ל ואפילו טריפה שאנו אוסרין מכח ספק מבטל המקח וכתב הסמ"ע סקכ"ט דמכח ספק הוא ספק דחומרות הגאונים דאי לא תימא הכי מה חדש מור"ם בזה הא גם טרפות דסרכה אנו מטריפים מכח ספק שאין אנו בקיאים לבדוק ע"ך הרי דמעוט הבקיאות מביאה למקח טעות וא"ך אנן בדידן הגם דבקיאים בבדיקת בני מעיים דבהמה גדולה עכ"ז אין אנו בקיאים בבני מעיים של עוף והדר דינו כבדיקת הסרכא אלבא דמר"ן וא"ך מכל אלה הדברים נראה שיכול ראובן לחזור על שמעון בדין טעות הואל ולאו גברא דעביד לגדל תרנגולים לבצים אלא לאכילה דאי הוה עביד לגדל לבצים בודאי יכול שמעון לומר לאו לשחיטה מכרתי לך וכדכתב מר"ן בס' ר"ג אלא הואל והוא גברא דעביד מדי יום יום לקנות לשחיטה בודאי דחוזר מדין טעות וזה ברור וגם דלקוצ"ד אין זה צריך לפנים להפקת רצון השואל לאיזה טעם כתבתי זה שנת התרמ"ב לפ"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רמ"ג. לעיר רבאט להרה"ג מוהר"ר יוסף ברדוגו נר"ו על מה שנסתפק כת"ר על הגט שנתגרשה בו אשת ימין וכתבתם בגט שם ימין ועכשיו אגלאי מילתא שמצאו בכתובה שלו כתוב שמו בנימין וכת"ר מסתפק אם צריך לכתוב לה גט אחר בשם בנימין או לא: לקוצד"ן דאין צריך הואל וידוע לכל באי שער עירו שימין שמו ומעולם לא קרא לו שום אדם בשם בנימין ומנין לנו להוליד לו שם חדש ובפרט שכך הוא חותם לעולם ימין כאשר חתימתו מעידה עליו