קרני רא"ם תעב

ביד המלוה או שכר אחר זמן מה נימא מותר ופליג על הני אוריין תלתאי הנז' הרי יכולים לפרש דכוונת הרמב"ם שאמר שהרי זה עומד בשדהו כשהיה וכו' הכוונה היא הרי הלוה הזה עומד בשדהו כשהיה וכו' היינו כמו שהיה מעקרא שהיה דר בה בשביל שהיא שלו ואפילו בדהיתה מופסקת כבר על יד המלוה או על ידי אחר הרי כשחזר לדור בה הדרה כמו מעקרא שהיה דר בה וא"ך שכירות זו אינה אלא שכר הלואה: ועוד לא ידעתי לפי דברי הרב הנז"ל זלה"ה היאך יפרש הרמב"ם מאי דאתמר בתלמודא ולאו מילתא היא אם נפרש דכוונת הרמב"ם לומר דפירושא דתלמודא הכי הוא דכוונת התלמוד לומר דוהאידנא דקא כתבי הכי קנינא מניה שהינא כמה עידני והדר חכרה וכו' דהיינו כתב הכי שהינא אבל באמת הוא דלא יצאה כלל מתחת ידו של הלוה אלא כותבים הכי בכתיבה בעלמא ומעולם לא יצאה מיד הלוה אבל אם יצאה לא דבר בזה התלמוד כלל זה לא יתכן לפרש הכי חלילה היאך נאמר דמעקרא יסביר תלמודא דבשביל דכתבי שהינא אפילו לא שהתה דהיינו שלא יצאת יהיה מותר על זה יש לתמוה חדא מי התיר לנו להעיד שקר לומר שהינא והיא לא יצאה ולא שהתה ועוד בשביל ששקר ואמר שהתה יהיה מותר הרבית אפילו לא יצאת זה פלא ועיין בטור ובפרישה בס' קס"ד דליכא למימר כלל דאם לא יצאת יעלה על הדעת שיהיה מותר חלילה יע"ש ועוד דאם הרמב"ם מפרש פירושא דתלמודא הכי הוא דאיירי בדלא שהתה אלא שהעדים כותבים כן אבל בשהתה דהיינו יצאת מיד לוה ליד מלוה בזה לא דבר תלמודא א"ך הרי לפי זה לא אסר תלמודא במסקנא אלא היכא דלא שהתה וכתבו העדים שהתה א"ך הו"ל להרמב"ם להשמיענו זה דאסור להשכיר אפילו כתבו העדים ששהתה ולא הו"ל לסתום אלא לכתוב דין הכתוב בתלמוד כאורחיה ועוד לא הו"ל למפרשי הרמב"ם לשתוק מלהשמיענו חדוש רב כזה דהרמב"ם מפרש שטה אחרת בש"ס דלא כרש"י והרא"ש והנמק"י ומה זו שתיקה: גם אין לפרש דהרמב"ם יפרש מאי דאמר בתלמודא והאידנא דכתבי שטרא וקנינא ושהינא עידן רב וכו' הכוונה היא שהיה זמן רב שפינה אותה הלוה אבל לא דר בה המלוה ולא אדם אחר אלא שהתה ריקנית ועל זה אסיק אדעתיה דתלמודא הואל ושהתה פנויה אפי' יחזור וישכירנה ללוה לדור בה מותר ועל זה הוא דאמר תלמודא ולא היא אבל באמת אם דר בה המלוה או אפסקיה אחר מותר גם זה לא יתכן דהואל ולא ירד לה המלוה לדור בה הוא או אחר והמלוה אכל פירות מאיזה טעם נתיר להשכירה ללוה הרי כל טעם העיקר שמתירין באפסקיה אחר לפי הסלקא דעתין הוא משום דהוי כאלו מכרה לו לפירות ואזי אפילו יחזור להשכירה ללוה מותר ואפילו על זה אסיק תלמודא דלא היא אבל כל דלא ירד המלוה או אחר מהיכן תיסק אדעתין שיהיה מותר לחזור ללוה לשוכרה הרי לא היתה שום הוכחה כלל דהוי של מלוה וחזר ושכרה ללוה וא"ך זה ג"ך לא תיסק אדעתין לומר דהרמב"ם יפרש הכי ומה גם על פירוש זו יקשה לן דלא הו"ל למפרשי הרמב"ם לשתוק מלומר דהרמב"ם מפרש כך לתלמודא ושתיקה הוי כהודאה דהרמב"ם בשטת רש"י והרא"ש הנמק"י אזיל ופשוט: גם אם באנו לומר כדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה דמדקדוק דברי הרמב"ם נדון דבאפסקיה או המלוה או אחר שרי ואם יקשה לך כדאמרן היאך יפרש הרמב"ם מאי דאמר תלמודא והאידנא וכו' נימא דהרמב"ם לא הו"ל הגרסא כמו שכתובה לפנינו בתלמוד אלא הו"ל הכי חכירי נרשאי דכתבי הכי משכן לו פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מניה אימת קנייה דאקנייה נהליה ע"ך הוה הגירסא לפניו ותו לא מדי ובזה נסתלקו הקושיות שהקשינו היאך יפרש הרמב"ם מאי דסיים תלמודא דאיכא למימר דלא היה לפניו כל שים מילתא יתירתא זולת מה שכתבנו: גם על זה עדיין קשה דלא מלבד הדוחק לשבש הספרים עוד עדיין קשה דהו"ל למפרשי הרמב"ם לומר מכח דבריו מוכח דס"ל דבאפסקיה אחר שרי ולא הו"ל להרמב"ם בגירסתו כמ"ש לפנינו ומה זו שתיקה אלא ודאי דאין מוכח מדברי הרמב"ם שום דקדוק ומאי דכתב הרמב"ם כמו שהיתה כוונתו לומר כדאמרן דהרמב"ם בא לפסוק דלעולם אסיר למלוה להשכירה ללוה סתם בכל אופן בין אפסקיה אחר או לא דאותו חלוק דסלקא דעתיה דתלמודא מעקרא נפל ונהרס הואל וסיים תלמודא ולאו מילתא היא א"כ הדר דינו של הרמב"ם דאמר אסיר להשכיר פסקה בכל אופן ומאי דכתב בלשוני שהרי זה עומד בשדהו כשהיה כוונתו לנתינת טעם דהואל ושכרה לו והוא עומד בה הוי כמו שדר בה כשהיה שלו קודם הלואה א"ך מחזי דבשביל ההלואה הוא דמשלם שכירות מדחו"ח ופשוט: ועיין בש"ע ביור"ד קס"ד ס"א ובקע"ב ס"ב דכתב מי שהיתה שדה ממושכנת לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה ע"ך הרי למר"ן כתב סתמו משמע דבכל ענין אסור ואם האמת כדברי הרב שמדקדקם מדברי הרמב"ם הכי הואל וכתב שהרי זה עומד בשדהו וכו' א"ך מר"ן דקי"ל כוותיה הרי לא כתב חלוק זה ומדסתם נראה דבכל ענין אוסר ועיין להש"ך בס' קס"ד שכתב דלא יחזור וישכירה ללוה אפילו כתוב בשטר ששהתה ביד המלוה הזמן רב קודם שהשכירה ללוה ואפילו האמת נמי הכי אסור עכל"ה יע"ש ונהניתי ש"ל שמצאתי און לי שהדבר מפורש על כן בפה מלא אחר המחילה ונשיקת עפר מתחת רצפת הקדוש גאון זלה"ה בהאי פסקו זהו מה שנלע"ד וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רמ"א. תשובה להידיד החכם כהה"ר עמרם צבע נר"ו על מאי דשאיל הידיד מינן על מה שרבתה המספחת בבני עמינו להסתפר מעכו"ם האם הדבר אסיר או מותר ע"ך: באמת לא ידעתי על מה הוטבעו ,אדני השאלה אם על פאות הראש והזקן הלא הם כתובים על ספר שולחן המלך יור"ד קפ"א ס"ד יעו"ש שכתב אסור להיות ניקף אפילו על ידי עכו"ם יע"ש ופשיט: ואם כוונתך היא על תגלחת הראש גם זה ערוך על