קרני רא"ם תע

לדעת עבודת הגרשוני הני פשוט הוא דסברי קשר הנהוג הוי סימן א"ך גם הטאפא המהודקת אפי' אי חשבינן לה שהוא קשר נהוג א"ך הרי יש בידינו סימן אחד: ואפילו למאן דפליג וס"ל דקשר הנהוג לא הוי סימן גמור שהם הרב משחד"ר והרב בני חיי המסופק ומהר"י ן' שאמון ז"ל שהביא דבריהם הרב מהריב"ו ז"ל עכ"פ אף לדבריהם מדין מפתח לא אתמעטו וכמ"ש הרב מהריב"ו ז"ל יע"ש וגם כן ביררנו דהתפירות הם עדיפי מקשר הנהוג אלבא דכ"ע ולדעתי פשוט דהמסמרות הם עדיפי מהתפירות ומדברי הרבנים פחד יצחק וסיעת מרחמוהי עדיפי הם ודאי ממגופא המהודקת ולפחות לא גרעי ממפתח: מעתה לא נשאר שום פקפוק בחביות אלו דהתיר ומותר הם ולא מבעייא לסברה הפוסקים הנז"ל דסבירא להו דקשר הנהוג הוי סימן א"ך מכ"ש דהמסמרות הוי סימן א"ך הרי יש כאן שני סמנים משונים והוי חותם בתוך חותם: ואפילו לסברת הפוסקים דס"ל קשר שאינו משונה לא הוי סימן גמור אלא דינו כדין מפתח עכ"פ בדין המסמרות דלא גריעי מתפירות יודו דהוי סימן גמור משונה וא"ך הרי יש כאן מפתח וסימן והרי מר"ן פסק בס' קי"ח ס"ד ובס' ק"ל ס"ו דמפתח וחותם הוי כב' חותמות ופשוט דמותר ולית דין ולית דיין: אלא אפילו הבוא נבוא לתבוע כל החומרות ולתפוס כסברת האומרים דמגופא המהודקת לא הוי קשר משונה וגם נאמר דקשר שאינו משונה והוא נהוג לא הוי אלא כמפתח דוקא וגם אמור נאמר דדברי פחד יצחק וסיעת מרחמוהי בדוקא אמרו דלא הוי מסמרות אלא כדין מפתח דוקא עכ"פ הרי יש כאן שני מפתחות שהם הטאפא מפתח אחד והבדיל מפתח שני והנה דין של שני מפתחות הגם דמר"ן לא גילה דעתו מה דינם עכ"פ הרי מצאנו להפר"ח בסימן ק"ח שפסק ותני בלי שום חולק דלדעת מר"ן המחבר שני מפתחות הוי במקום חותם גמור וכתב דזה פשוט וברור אלה היו דברי הפר"ח וא"ך אפילו לפי שטה זו דחשבינן ליהו לזה הטאפא והבדיל לשני מפתחות הרי עלו ובאו במקום סימן גמור והואל ומצאנו סימן גמור הרי מצאנו ארוכה ומרפא שבאו החביות מכוסים בשקים ותפורים הגם שהם תפורים מבחוץ ואין עליהם שום סימן הרי מצאנו להרב מהריב"ו זלה"ה פסיק ותני בסימן ץ' דאפי' מאן דס"ל קשר הנהוג לא הוי סימן אלא דינו כמפתח עכ"פ בתפירות אלבא דכ"ע יודו אפילו הם מבחוץ ובלי שום שנוי הם עדיפי מקשר נהוג ודין סימן יש להו כמש"ל וא"ך לא מבעייא לדעת מהריב"ו זלה"ה אפילו לפי שטה זו הרי יש כאן שני מפתחות וסימן ועלו ובאו בחותם תוך חותם ואפילו אי לא הוו התפירות עדיפי עכ"פ לא יגרעו גם הם ממפתח וא"ך הוו שלשה מפתחות דל מהם שנים להוו כסימן מובהק וחד לדין מפתח וא"ך הוו מפתח וסימן דפסק מר"ן הוו כשני חותמות וכל זה לרווחא דמילתא: שוב ראיתי להרב ישמח לב חד מרבני ירושלים תוב"ב בספרו חיור"ד ס"ח שכתב שאלה אודות חביות יין כשר שהושלחו מעי"ת איזמיר יע"ה לעה"ק ירושלים ונמצאו סגורות יפה יפה דהיינו הברזות מהודקות יפה בפה החבית ואולם החתימות אשר עליהם כפי המכתב אשר שלחו מהתם שנתנו על גבי הברזות זפת ועליו ציירו החותם של שם פלוני ונתקלקלו ולא נשאר ניכר אפילו אות אחת כי הזפת דק עד לעפר מקובץ תחת חתיכת טינקי"ל [הוא הבדיל] שקבעו ע"ג החותמות ליתר שמירה שלא יתקלקלו ומונח שם הטינקי"ל במסמרות נטועים סביב לזפת וכאשר הוסר הטינקי"ל שם נמצא תחת הזפת דק ככפור בלי הכיר שום רושם וצורה ונסתפקנו בהיותינו במושב הדין בבדי"ץ מה יהיה משפטו של היין ובעל היין דוחק זהו השאלה ופסק בו הרב להתירן ונתן טעמיה להתיר ומכללם כתב וז"ל אלא לנדו"ד אין אנו צריכים לזה שהרי יש כאן חותם ראשון וחותם שני שהוא הטינקי"ל במסמרות נטועים דודאי חשיב חותם דלא גרע מהעור שכתב מור"ם בהג"ה דהגם דהרב ז"ל הצריך עוד תנאים כבר כתב הרטו"ז משם המ"ב ז"ל שלא כתב כן אלא לרווחא דמילתא ועיין שם בשמ"ש צדק"ה על תיבה סתומה במסמרות נטועים ואחרי שיש כאן חותם שני ודאי חשיבה הברזה חותם והרי יש כאן שני חותמות עכ"ל וש"ל נהניתי כשראיתי ושוב הביא הרב הנז' לרווחא דמילתא טעמים אחרים לנדו"ד שהוא גרוע מנדו"ד שנוסף עוד שהוא מכוסה בשק ותפור וכתב שם הרב הנז' שכך עלתה הסכמת רבני ב"ד הצדק של ירושלים תוב"ב בלי שום פקפוק יע"ש: מעתה מהדרנא אנא דהגם דבררנו דהטאפא המהודקת והבדיל הנתון עליה הוו תרי חותמות או לפחות וכו' כדאמרן לעיל עכ"פ התינח אלו היו החביות אלו של חרס אבל בחביות של עץ שיש חשש בין הנסרים כדפסק מר"ן בסק"ל ס"א דצריך שיעשה החביות בשק ויהיו התפירות בפנים ואח"ך סימן בראש השק ובכאן לא סימן הוי והתפירות הם מבחוץ: אלא דלזה אין אנו צריכים לבוא במאריך טרח"א דכבר עמד על זה הרב המוסמך הוא הרב מהריב"ו ז"ל בס"ץ וכבר הורה זקן דהואל והוא מחופה בשק התפירות הם סימן כדאמרן ומר"ן לא הצריך התפירות מבפנים אלא לכתחילה והתיר הרב החביות שהיו כנדו"ד ועדיפא מזה בס' צ"א נשאל אפילו כשבאו החביות בלי כסוי כלל והביא סברת הרב יכי"ן ובוע"ז דס"ל דמר"ן אוסר אפילו בדיעבד ועכ"ז התיר שם מכמה טעמי וכולהו טעמי יוצדקו כאן ג"ך ובפרט לא הוצרך לכולהו טעמי אלא משום שהיו החביות בלי כסוי כלל אבל במקום כסוי כנדו"ד כבר הורה בס"ץ דליכא למיחש כלל: ולסיים בכי טוב אמינא מילתא חדתא הנלע"ד וראוי לסמוך עליה אי לא מסתפינא דלע"ד נראה דבזמנינו זה אין לנו לחוש לכולהו חששות דהצריכו רבותינו שיהיו התפירות מבפנים וכו' דעד כאן לא דברו אלא בשלוח עם העכו"ם או בספינה כדרך שהיו הספינות ההולכות לרוח היום דדרכם הוא כשמקבלים שק או חבית או איזה דבר להוליכו מעיר לעיר דרכם לתת כתב ידם וחתימתם הנקראת פולסייא על המידה ועל המשקל ועל כל האחריות דגניבה ומזה אם לפעמים יקרה לשלוח ידם בפקדון לגנוב ממנו או להחליף צריכים הם לתקן השק או החבית כמקודם וכבתחילה כאשר