קרני רא"ם תסח

ידיע לכו"ע שאינו ממית את האדם אלא עד שמשתנה בגופו אבל קודם שמשתנה אין ממית והראייה דהא כשאדם אוכל סם זה ומקיאו אין מת ממנו וכל שהאדם מקיא אותו ואינו מת בודאי שאינו ממית אלא עד אחר השינוי וכמ"ש הרב הנז' בפירוש מפורש דדבר שממית קודם השינוי אפילו אם יקיאנו האדם אפילו הכי מוכרח למות וא"כ הואיל וסם זה אינו ממית את האדם קודם השינוי א"כ תרנגולת זאת שאכלה אותו ועדיין לא מתה בודאי לא נשתנה והגם שכתבנו לעיל דזמן השינוי הוא למרבה כ"ד שעות ה"מ בסתמא אבל כגון דא דקיי"ל דאחר השינוי בודאי תמות והאי עדיין קיימת אמרינן בודאי דלא נשתנה דאם נשתנה היתה מתה תכף וא"כ בודאי לא נשתנה ולא עשה לה עדיין בגופה שום פועל גם י"ל אפילו ראוי להתעכל בזמן זה ובודאי נתעכל אפשר לא אכלה סם הרבה שיש בו כדי להמית ולפיכך אפילו נשתנה בגופה מה שאכלה לא מתה ומותרת היא לאוכלה אפי' לדברי הרב שער המים: והגם שמצאתי ראיתי להרב כרת"י ופלת"י ס"ס סק"ד שכתב דברי הרמב"ם בסתם דכתב אם נשתנה מותר וכתב הרב הנז' דאין לסמוך על דברי הרמב"ם א"ך משמע דאין שום חלוק כלל אלא כל שאכלה סם המות אסורה מכמה טעמי יע"ש אין לסמוך עליו הואל והוא יחידאה לגבי הרב פר"ח והרב שער המים ומהגם דהא בא לומר דאין לסמוך בזה על דברי הרמב"ם ולא ידעתי על מי סמך כי בטח לומר מילתא בדרגא נג"ד הר"ם במז"ל שהיה בקי גדול בחדרי התורה ובחדרי הרפואות ומי כמוהו מורה את דרך החיים ואין לנו אלא לשתות בצמא את דבריו ומה גם דבנדו"ד איכ"ל דאפילו הרב כרו"פ יודה הואל ואכלה הסם דק דק בקמח ובנקל יתעכל וזה שהתה ומן רב בודאי דמודה בזה ואין כאן שום ספק סכנה: היא העולה דתרנגולת זאת שריא ומותרת היא אלבא דכו"ע והצוי"מ וימ"ן. כה דבר החותם פה סלא יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רל"ט. תשובה לרבאט יע"ה. על מאי דנשאלנה מהידיד אברהם אוהבי נר"ו על י אודות חביות של עץ מלאים יין שבאו לו מעיר מוגאדור עם הספינה ביד הערלים בלי חותמות אלא המשלח עשה להם דרך זה דהיינו סתם הנקב שלהם הדק הטיב בטאפ"א ואח"ך נתן על האטאפא לוח של בדיל ותקעו סביב במסמרות נטועים ואח"ך הכניס כל ברמיל בשק של כיס ותפר אותו בתפירות אלא שעשה התפירות מבחוץ וגם לא למעלה מהשק שום חותם כלל מה יהיה משפט היין ומעשהו זהו תכלית דברי הידיד נר"ו: הנה ידוע בעיקר דין שליחות היין על ידי עכו"ם נפל בזה מחלוקת בין גדולי עולם דלדעת כמה גדולים סברי דאינו מותר אלא על ידי חב"ח אבל בחותם א' אפילו בדיעבד אסור בשתיה והוא פסק מר"ן בש"ע יור"ד סק"ל ס"ב יע"ש ולדעת ר"ת וסיעת מרחמוהי ס"ל דבדיעב' מותר אפילו בשתיה על ידי חותם אחד וכוותיה פסק מור"ם בש"ה ובכמה מקומות ואנן בדידן פסק מר"ן ממנו אין לזוז והילך מה שראיתי להרב גאון ירושלם בעל חק"ל הובאו דבריו בס' יש"ל שכתב וז"ל מה שעלה הוא דבשולח יין על ידי עכו"ם מבורר הדבר מפום אריוותא דבעינן שני חותמות כאשר אסף איש טהור גאון הזמן מה"ר חק"ל ז"ל ביור"ד קצ"ח ששם כתב שכן היא דעת בה"ג והר"ם והר"י גאון והרשב"א והמאיר"י והרשב"ץ ובנו רשב"ש ובנו יכי"ן ובוע"ז והראב"ד וריו"ר והטו"ר ובנו והשה"ג והר"ן ומר"ן הקדוש בב"י יחד כולם ובודאי דהכי נקטינן: והגם דבדיעבד רבו המתירים ובפרט רבני אשכנז הנגררים אחד הוראות מור"ם גם ראיתי להטו"ז בס' קי"ח כתב דכ"ע מודים דבדיעבד שרי דהא עקר הטעם דמצריכין שני חותמות אפע"פ שהוא מדרבנן הוא מצד חיבת היין שעליו ובזה"ז לאו עובדי ע"ז הם וא"ך איך שייך חיבת היין וממילא לכו"ע דיי בחותם אחד עכ"ז אין לנו אלא דברי מר"ן אנן ההולכים בעקבותיו עכ"ל וכן ראיתי לרב אחרון חביב בספרו צרור החיים דצ"ה שהביא דברי החק"ל ה' והוסיף על זה וכתב וז"ל וגדולה מזה כתב כנה"ג בחיור"ד סק"ז דבמחלוקת הפוסקים שהכריע הב"י חשיב כודאי אסור ולא מהני ס"ס ובעינן שני חותמות לדעת מר"ן אפילו בדיעבד ולא משחין אנחנא לרוב אחרונים שהכריעו להתיר נגד מר"ן שכבר כתב הרב חיד"א בברכ"י סכ"ה דמאן דעביד כמר"ן עביד כמאתים רבנן ע"ך וא"ך אחר שיסדנו דמפסק מר"ן לא נזוז ואין להתיר על ידי חותם אחד אפילו בדיעבד א"ך יש לנו לדעת חביות אלו אם לדונם דיש להם שני חותמות או חותם אחד או כלל כלל לא: הנה מצאנו ראינו בדין חב"ח פרושו מר"ן בסק"ל ס"ד דאם סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם וטח בטיט הרי זה חותם אחד ואם היה הכלי מהודק וטח עליו למעלה הרי חותם תוך חותם ע"ך והנה בנדו"ד שסתם מקודם האלטאפא בעץ עגול כמו שדרך לסותמה הדק הטיב הטיב הדק ודאי דלסימן אחד יחשב וכמ"ש כאן מר"ן דאם היה הכלי מהודק הוי סימן אחד ואין לומר דמאי דכתב מר"ן דאם הדק הסתימה הטיב הוי סימן היינו דוקא במקום שאין דרכה להדיקה והוא שינה והדיק הוא דהוי סימן וכמו שנראה לכאורה מלשונו שכתב בתחילת דבריו ובסוף דבריו ג"ך שכתב וכן כל שנוי שמשנה וכו' דמזה משמע דבשנוי תליא מילתא וא"ך חביות אלו הואל ודרכם לסתום הטאפא הדק הטיב לא הוי שנוי זה אינו דעקר הטעם דהשנוי הוא שעל ידי השנוי יהיה טורח לזיוף ומונע עצמו וכל דבר שהוא משונה יש בו טורח וגם כאן הואל ומהודק הטיב הדק יש טורח הרבה להסיר הטאפא וצריך קורדום ומכות גדולות א"ך בודאי הוא הדין שכתב מר"ן דכלי מהודק חשיב סימן וכן נמצא בגליון מהרש"א הנדפס ביור"ד החדשים