קרני רא"ם תסו

המעות שהיו לו בידו א"ך נימא דקנה ראובן בהמה זאת מיד העכו"ם במעות אלו: עכ"ז לא קנה ראובן דהא ראובן זה לא נתן המעות לעכו"ם מידו אלא במעות שהיו לו ממכירת בהמה הראשונה וא"ך כאלו קונה ממנו בהלואה והרי קי"ל דהלואה אין בה שום קנין דהא כתב הטור בס' ר"ד ס"ו וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל אבל אם היה לו חוב עליו ואמר מכור לי בחוב שיש לי עליך ונתרצה המוכר הרי זה כמי שנותן דמים עתה והחוזר בו מקבל מ"ש ובקרקע בכהאי גוונא קונה לגמרי אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב דאפילו המעות הם בעין ביד הלוה לא קנה דמלוה להוצאה נתנה ואינו נותן לו עתה כלום עכל"ה וכתב הרב"י שם וז"ל אבל א"א ז"ל כתב וכו' כבר כתבתי בסי' קצ"ט שדעת הרמב"ן והראב"ד והרשב"א והר"ן כדעת הרא"ש עכל"ה וא"ך מכאן מוכח דהרב"י ס"ל דכוותיה דהרא"ש נקטינן דאין שום קנין במעות לא במטלטלין למ"ש ולא בקרקע לענין קנייה והגם דדין זה פסקו מר"ן בס' ר"ד ס"י ולא הביא כי אם סברת הרמב"ם בשם י"א נראה לי פשוט דמאי דסיים שם וי"ח אין לטעות ולומר דמד' מור"ם היא אותה הג"ה אלא נלע"ד דסיום דברי מר"ן היא וא"ך נקטינן כסברת הרא"ש שהביא בשם י"ח הואל והביאה בסוף וקי"ל דנקטינן כי"א בתרא ובפרט דהא מדברי הרב"י בסר"ד נראה דדעתו היא לפסוק כסברת הרא"ש הואל ומביא כמה פוסקים לסברת הרא"ש ובודאי דדעתו היא לפסוק כוותיה וכן נראה מדבריו דבס' קצ"ט דדעתו היא לפסוק כסברת הרא"ש: ועדיפא מזה מצינו בפירוש בקציר דפסק בסו"ס קצ"ה דכתב שכירות ומשכונה אינם נקנים במלוה ע"ך וסיים עלה מור"ם הטעם משום דהווין כמכר ואין קונים במלוה עכל"ה הרי לפניך דדעתו דמר"ן בש"ע כסברת הרא"ש דמעות אין בהם קנין לקרקע ומדלית בהו קנין לקרקע ה"ה דאין בהם שום קנין אחר לענין מ"ש הואל ומלוה הם אינם ראוין קנות: וא"ך זכינו לנדו"ד דקנה מן העכו"ם במעות שהיה נושה בו והוו הלואה גביה בודאי דלא קנה ראובן דהגם כבר כתבנו דישראל קונה מן העכו"ם במעות והעמידו הדבר על ד"ת היינו דוקא במקום דיש קנין מדאורייתא אבל במקום דליכא קנין אפילו מדאורייתא כההיא דקרקע ומ"ש דקי"ל דמעות קונות בהם ועכ"ז במלוה ליכא שום קנין הכא נמי אין קונה במלוה מן העכו"ם. ואין לומר דנדו"ז יקנה ראובן אפילו בהלואה הואל ודמים זה נעשו הלואה גבי העכו"ם מכח מכר פרה הראשונה והוי כההיא דקיימא לן דישראל המוכר לחבירו איזה דבר ונשארו המעות ביד הלוקח ואח"ך אמר המוכר לקונה תמכור לי דבר אחד במעות שיש לי בידך דקי"ל דקנה זה המוכר דבכהאי גוונא העמידו הדבר על ד"ת והלכה זאת פסקה הרב"י בס' קצ"ט דנקטינן כסברת רוב הפוסקים אפילו רב האי פליג כרוב הפוסקים נקטינן ופסקה נמי בש"ע בס' הנז' וא"ך גם כאן נימא הכי אין זה דמוי כלל ורב המרחק ביניהם דהתם מיירי במי שקנה הדבר לעצמו ואח"ך מכר למוכר דבר אחר בזה הוא דמהני הקנין באותם המעות שהרי הטעם מפורש בב"י בסי' קצ"ט והביאו ג"ך הסמ"ע סק"ג משום דחשבינן כאלו דבר הנקנה מיד המוכר הראשון חשבינן ליה כאלו הוא עדיין בעין והוי כחליפין אבל בנדו"ז שהעכו"ם הזה לא לקח הפרה לעצמו אלא מכרה לאחרים ולקח המעות מיד האחרים זה לא נגע ולא פגע כלל ולא יולדק אותו הטעם ולא הוי כי אם הלואה וכבר בררנו דבהלואה לא קנה: גם אין לומר דסו"ס יקנה ראובן מעכו"ם זה במעות אלו מטעמא אחרינא והטעם הוא הואל ומעות אלו לא באו ליד העכו"ם בתורת הלואה אלא מכר בהמת השותפות וא"ך חלק המעות של ראובן שבידו לא הוו הלואה אלא כדין פקדון הואל ולא באו המעות ליד העכו"ם בתורת הלואה אלא מכר העכו"ם הבהמה של שותפות בודאי דחלק השותף שבידו יקרא פקדון גביה ולא הלואה וא"ך הוי כאלו קנה ממנו במעות פקדון שיש לו בידו אפי"ה אין כאן שום קנין דהא עכו"ם זה כבר בשעת הקנייה שקנה ממנו ראובן במעות שבידו היה כבר הוציאם העכו"ם בעסקיו ומצינו למר"ן דפסק בס' רצ"ב ס"ז וז"ל ואם כבר נשתמש בהם חייב באונסים אפי' אחר שהחזירם ע"ך וכתב הש"ך סק"ח וז"ל לשון הרי"פ ה"ל הלואה גביה וקמו ליה ברשותיה עכ"ל וסיים שם הש"ך דכוונת הרי"פ היא דמחשיב כלוה גמור אפילו לענין פסול המטבע וכו' יע"ש וא"ך הואל והוי ליה עכו"ם זה לזה הדרן לדינא דלעיל. ואפילו אם עדיין לא הוציא העכו"ם המעות נלע"ד דלא קנה בהם דהא משעה שמכר הבהמה ונשאר חלק ראובן בידו יש לו רשות להעכו"ם להשתמש דהא דינו הוי כאלו הפקיד ביד השולחני מעות אחרים דיש לו רשות להשתמש כמ"ש מר"ן בס' רצ"ב ס"ז וכתב שם הש"ך סק"ח דאפילו תובע אותם המפקיד קודם שיוציאם אין צריך להחזיר אותם המעות עצמם אלא יכול ליתן לו מעות אחרים יע"ש וא"ך הואל וברשותו להוציאן וכאלו הם שלו א"ך בודאי דלא יקנה בהם דהא כבר כתבנו דקי"ל כהרא"ש דס"ל דבהלואה לא קנה לא קרקע ולא למ"ש דהא בלשון זה כתב הטו"ר בסר"ד א"א ז"ל כתב שלא קנה אפילו המעות עדיין בעין ביד הלוה דמלוה להוצאה נתנה ואינו נותן לו עתה כלום ע"ך א"ך ממנו יש ללמוד לנדו"ד נמי דהואל ואי בעי הנפקד להוציאן מוציאם והוי כאלו אדעתא דהכי נתנם לו א"ך הדרן לדינא דלא קנה ישראל זה מן העכו"ם שותפו וא"ך הואל ולא קנה ויכול כל אחד לחזור בחבירו א"ך הוי בהמת השותפות ופטורה מן הבכורה ואפילו אם העכו"ם יקיים דבורו ויתננה לישראל זה יכול לזכות בה ואין קדושה בבכור זה דהשתא הוא דקנייה ישראל זה וכבר היתה פטורה מן הבכורה. אלא דפש גבן לברורי אם נימא הואל ובדיני עכו"ם האי קנייה שקנה ראובן מעכו"ם זה על ידי מעות שהיו לו בידו הוי קנין ואין שום אחד מהם יכול לחזור א"ך נימא דברשותיה דראובן קיימה זה אינו מעלה ואינו מוריד דהעקר הוא כדינינו נקטינן וכמ"ש הרב מג"א בס' קמ"ח סק"ד בענין מכירת החמץ שהוכיח מכמה מקומות דבתר דיני ישראל אזלינן ולא בתר דיני עכו"ם יעו"ש וא"ך הואל ובדינינו האי