קרני רא"ם תסה

והרב עוד הביא סברת הרב שבות יעקב דפליג וכתב דאין לו שיעור כי אם לפי ראות עיני המירה העשיר לפי עושרו והעני לפי עוניו ולפי הזמן והמקום וצדדי ההוראה להקל יעו"ש ובכאן נמצאו תרתי לטיבותא הן לדעת הלה"ק הרי כבר אמרנו דאם בא למוכרו אין שוה למחצה כלל ולדעת הרב שבות יעקב בנדו"ד בעלת השאלה היא בתכלית העוני ופחות מזה הויא לגבה הפסד מרובה ובפרט דמעשה זה היה בימים טובים של פסח ודאי אין לך זמן להתיר הפסד מרובה יותר מזה ויש עוד סברות המקילי בהפסד מרובה יותר מזה אלא שאין אנו צריכים להאריך בהם ובודאי דלהפסד מרובה יחשב והגם דחזה הוית להש"ך שהביא סברת הרב הב"ח דס"ל הא דמהני להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה היינו דיקא בנתבשל לבדו אבל אם נתבשל עם הבשר אפילו במקום הפסד מרובה לא מהני הרי הש"ך שם חלק עליו ומתיר אפילו עם הבשר וכתב דהכי נקטינן להתיר ולסמוך על רמ"א ובפרט באיסור דרבנן ע"ש: נוסף על זה בנדו"ד אפשר אפילו הב"ח ודאי יודה לפי מ"ש מור"ם דבקורעו הרבה ולחותכו דהוא עדיף מקרע ש"ו וטיחה בכותל הרי גם כאן כבר ביררנו דדרך האלכליע לקרוע הבשר לאורכו הרבה קרעים ואח"ך מחתכים אותם לחתיכות קטנים גם הב"ח יודה הואל ועביד מעשה כזה שהוא עדיף מטיחה בכותל: ועדיפא מכל זה הוא בהאלכליע פשוט דליכא מאן דאוסר דידוע דהאלכליע דרכם לשוטחם בחבל שנים ושלשה ימים לעיני השמש והירח עד שמתייבשין בשמש ומצינו להד"מ שכתב וז"ל ובש"ד והיכא דנתייבש הכחל מאוד ונתבשלה עם בשר הורה ר"י להתיר אפילו לפירש"י דחלב שחוטה דרבנן וביבש לא גזרו ובהג"ה שם דלאחר שלשים יום מקרי יבש עכ"ל מהר"י עכ"ל הד"מ וסברות אלו העלה אותם במפה בס"ב דנתייבש אפילו בשל עם בשר מיתר ע"ש והגם דבד"מ ובמפה כתב דלאחר שלשים יום מקרי יבש ובהאלכליע אינם מתערבים ליבש יותר משנים ושלשה ימים יש לחלק דעד כאן לא הוצרכו שלשים יום אלא אם היה הבשר מונח בבית שלא במקום השמש אבל בהאלכליע שמייבשין אותם בשמש ומחזה חזינן שיבשי מה לי יבשו בשלשים יום או ביום אחד וזו הסברא מבוארת היא בהש"ך והביאה הבאה"ט סקי"ג וגם אי חזינן דיבשה היא ממש דאפילו תוך שלשים יום מותר ע"ך הרי לך דביבש כגון האלכליע יש להתיר אלבא דכו"ע ואי לא מסתפינא הייתי אומר דהאלכליע יש להתיר אפילו לכתחילה אלבא דכו"ע מכא מאי דאמרן דמעקרא לוקחים החתיכה של בשר וקורעים אותה לקרעים הרבה הרבה עד שנעשה כחבל ארוך ואח"ך קודם הטיגון במחבת חותכים אותה לחתיכות הרבה ובזה כבר ביררנו דהוא עדיף משו"ע וטיחה בכותל ונוסף על זה שאח"ך מיבשין אותם בשמש עד שמתיבש והושחרו פניו של הבשר וכך נעשה בכחל זה נראה דליכא מאן דאוסר אפילו לכתחילה הואל ונעשו בו תרתי לטיבותא אלא הואל ועקר הדבר אינו אלא משום מנהג דנהגו שלא לבשל הבשר עם הכחל כלל וכמ"ש הרב"י ע"ש על כן ודאי אין לחלוק כלל וכמו דנהגו שלא לבשלו אפילו קרעו וטחי דודאי נתמצה דמו כך אין לנו להתירו לכתחילה בהוסיף לו מעלה על מעלתו דהיינו יבשו בשמש אבל דיעבד כנדו"ד בר התירא דבר התירא הוא ופשוט וצוי"מ יימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רל"ז. נשאלתי בראובן שהיו לו בשותפות שתי פרות הוא ועכו"ם אחד והם היו ביד העכו"ם מטפל בהם ומגדלם ואחר זמן הלך העכו"ם ומכר אחת מהם ולקח את דמיה מיד הקונה והוציאם בעסקיו ולאחר זמן בא אצל ראובן ואמ"ל ידיע ליהוי לך שכבר מכרתי פרה אחת בסך כו"ך ועתה בחר לך אם תרצה תקח מחצה בדמי הבהמה שמכרתי ותהא השנייה בינינו בשותפות ואם תרצה אקח אני לעצמי דמי הבהמה שמכרתי ותהא השנייה לאחריותך וענה ראובן ואמר כאשר דברת כן יקום שתקח אתה המעות והשניה תהיה לאחריותי והלך הגוי לדרכו אחר זמן נתעברה הפרה וילדה בכור זכר ועל זה שאל השואל אם הבכור הזה קודש הוא לאלק"יו או לא יומ"ץ: תשובה לזה הוא לכאורה נראה דבכור זה בקדושתו עומד דהא כבר נסתלק העכו"ם ממנה ונשארה של ראובן ולא נשארה אצל העכו"ם אלא להטפל בה לצורך ישראל בלבד ודין זה הוא דכתב מור"ם ביור"ד ס"ס ש"כ בהג"ה וז"ל עכו"ם שקבל בהמת ישראל ליטפל בה ואין לו חלק בה רק קיבל אחריות שלה חייבת בבכורה עכל"ה וא"כ כ"ש נדו"ד שאין על העכו"ם שום אחריות בודאי דקרינן לה בהמת ישראל לחוד וחייבת בבכורה כל זה נראה לכאורה: אבל כד דייקת שפיר תראה שאין בהמה זו חייבת בבכורה דהא מעיקרא היתה בהמה זו משותפת עם העכו"ם היא וחבירתה וא"כ היתה פטורה מן הבכורה והגם שכבר נתפשרו ביניהם ונטל לעצמו מעות הראשונה וראובן ברר לעצמו השנייה לכשתדוק דבכור זה אין בו ממש דבמאי נקנית פרה זאת לראובן הרי מיום שנשתתף ראובן בבהמות אלו עם העכו"ם היי ברשות העכו"ם ועד היום עדיין פרה השנייה ברשות העכו"ם ומעולם לא עשה בה ראובן שום דבר של קנייה לא משיכה ולא קנין אחר והגם שהעכו"ם מכר לראובן חלק שיש לו בה בעד חלק המעות של ראובן שקיבל בראשונה וקי"ל דישראל קונה מן העכו"ם במעות אלבא דכו"ע כמ"ש הרמב"ם פ"א דזכייה ופירשוה המ"מ והכ"מ שם דעכו"ם קונה מישראל במעות וישראל קונה מעכו"ם במעות יע"ש והביא דבריהם הסמ"ע בריש סי' קצ"ד סק"א והגם דכתב הסמ"ע שם דהרמב"ן ושאר גאונים פליגי על הרמב"ם וס"ל דעכו"ם אינו קינה מישראל במעות ה"מ עכו"ם מישראל אבל ישראל מיד עכו"ם ליכא שום מחלוקת וכ"ע ס"ל דישראל קונה מעכו"ם במעות וכן פסק מור"ם סו"ס קצ"ד דישראל קונה מן העכו"ם במעות וא"ך הישראל זה הואל וקנה חלקו מן העכו"ם בחלק