קרני רא"ם תסד

היינו רוצים לאסור התבשיל דהוה חשבינן לאסור חלב זה דאיסור דאורייתא ולא התרנו התבשיל אלא משום דנתברר שהיה בטל בששים עכ"ז בכלים אין להחמיר דהא עיקר התבשיל לא אסרתי לך אותו אלא משום דמיראי ההוראה אנן דמן הראוי היה להתירו הואל וספיקא דרבנן הוא ע"כ דיי להחמיר בתבשיל ולהתיר בכלים אחר עבור מעל"ע ועדיפא מזה מצאתי להרב זכו"ל בח"א חיו"ד אות ך' שכתב וז"ל עצמות של כתף שנמצאו שבורין כף וקולית וצומת הגידין מכיון ששלשתן אסורים אינם אסורים אלא משום ספיקא הכלים מותרים אחר שיניחם כ"ד שעות שיתפגמו הרב שלמה עמאר זלה"ה הובא בס' סמ"א דחי"י ושכן מצא להרב בא"ר עש"ק יע"ש אמנם הרב סמ"א דחי"י סתר ראיותיו והעלה לאסור הכלים דאין להם תקנה ושכן מצא להרב מנחת יעקב שהעלה כן וכתב ודלא כמהרשד"ם ס"ס ל"ה ובאר עשק שהתירו הכלים ושכן מצא למהרנ"ח לאסור יעוש"ב זולת בקולית שנמצאת שאשי"י שאז הכלים מותרים מאחר שאחרונים מתירים גם התרנגולת אבל שאר ספיקא דאסור טריפיות ודאי דלא שרינן הכלים אפילו אחר עבור מעל"ע וכ"ז הובא בס' שמש צדקה וכתב ע"ז המגיה וה"ה דיש להתיר הכלים בכה"ג בפרק שני הנקרא שוק כשהקשר למעלה מצומת הגידין אע"פ שאשי"י וכן אנו נוהגים יעו"ש עכל"ה הרי לפניך דאפילו במקום שהתבשיל אסור משום ספיקא רבו הדעות להתיר הכלים והגם דיש ג"ך כמה פוסקים דאוסרים הכלים וראוי לחוש לדבריהם הני מילי במקום שהיה התבשיל אסור משום הספק אבל בכגון דא דהתבשיל מותר מכח ספיקא דרבנן הוה דיי לן לאסור התבשיל מכח החומרא שלא רציתי להתיר ולסמוך על דעתי הואל ולא חפשתי מצפוני דינים הללו כל צרכי לפי קוצר השעה אכן בכלים אין להחמיר. כל זה הוא ללא צורך שעה אלא למזכרת כי כבר ביררתי שיש ס' בתבשיל והותר כולו. גם ראיתי להעלות על ספר מה שראיתי בס' כת"י קטן הכמות בלוי וקרוע וזה מה שמצאתי ראובן קנה בשר מן הטבח והוליכו לביתו ואשתו לקחתו ומלחתו ובשלתו ובעת האכילה נסתפק אם היה הבשר יש בו שום חלב והיה צריך נקור או לא היה בו חלב ולא היה צריך נקור כי המעשה היה שקנה הבשר ולא נקרו והעלה הרב דמותר חדא דדמייא דא לט' חנויות מוכרי בשר כשירה ואחת של איסור ונסתפק ממי קנה דאמרינן כל מאן דפריש מרובא פריש וגם כאן רוב בשר שבבהמה א"צ נקור ואמרינן מבשר שלא היה בו נקור קנה ועוד הרי יש כאן ס"ס שמא היה בו חלב שמא לא היה בו ואת"ל היה בו שמא לא היה אלא דבר מועט שיש ס' בהתיר כנגדו עכ"ל הרב המשביר זלה"ה ולפי מ"ש אני עני היה נראה דכאן לא היה צריך לדמות לט' חנויות וכו' דהא בכאן אין אלא ספיקא דרבנן דכבר ביררנו דחלב האיברים אינו אלא מדרבנן דדוחק לומר דדברי הרב הם דשמא בשר זה היה בו חלב דאורייתא: גם מה שהוצרך להרב להתיר מכח ס"ס ג"ך לפי דברי היה דיי בספק אחד הואל ומדרבנן הוא: וגם קשה על הרב הנז' דמתיר מכח ס"ס הרי כבר כתבנו כללה דהש"ך דכל ס"ס שאינו מתהפך לא מיקרי ס"ס ובכאן אינו מתהפך אלא דע"ז אפשר לתרץ כמש"ל משם הרב חוות דעת דמחלק דבס"ס שאינו יכול לתפוס כל אחד ראשון אלא צריך להזכיר הריעותא מקודם בזה אין צריך להיפוכו וא"כ יכולים לומר דכך הוא דעתו של הרב או יכולים לומר דהרב לא הוצרך להתיר מכח ההיא דט' חנויות וגם מה שעשה ס"ס שאינו מתהפך הוא לרוחא דמילתא הואיל ואין איסורו מדרבנן ע"ך הואל ואיכא לאסתפוקי בדעת הרב על כן צל"ע כעת בדינא בספיקא דרבנן כי מדברי הרב נראה דמצריך לס"ס אפילו הוא מדרבנן ועיין להרב זכו"ל חא"ח אות ס' מה שכתב בספיקא דרבנן ולכשאפנה אשנ"ה בעה"ו וצוי"מ וימ"ן כי"ר פה סלא יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רל"ו. נשאלתי באשה אחת שקנה בעלה כחל של בהמה ועמדה האשה ועשתה הכחל הנז' כליע דהיינו חתכה אותו על האורך והרוחב ועשתה אותו כעין חבל ארוך ושטחה אותו בשמש עד שנתיבש כמו שמיבשין האלכליע שאין נשאר בהם שום לחלוחית כלל ואח"ך מיגגה אותו במחבת בשמן עם כליע אחרים של בשר מה דינם: נלע"ד דזה מותר גמור ולא מבעיא לסברת הרמב"ם ושאר פוסקים דקיימי כוותיה וכוותיהו פסק מר"ן בס"ץ ס"א וז"ל ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשארה בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר וכו' ע"ש ועיין להרב בית יהודה בחלק יור"ד סל"ו שהשיב לשואל אותו שכך נהגו בעירו כסברת הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים דקיימי כוותיה א"ך פשוט דנדו"ד מותר דהגם דלא היה כאן טיחה בכותל עכ"פ כבר ידוע דדרך האלכליע הוא ליקח חתיכה של בשר וקורעה עד שעושה אותה כעין חבל ארוך ודק זה עדיף מטיחה בכותל וכמ"ש מור"ם שם בסל"ץ וז"ל ומה שנהגו לקורעו ולחותכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולה עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל ע"ש א"ך הרי לדעת מר"ן דפסק כהרמב"ם וכו' ודאי דזה מותר אפילו לכתחילה לטגנם עם הבשר: אלא אפילו לסברת רש"י והסמ"ק והסמ"ג שכתב מר"ן בס"ב וז"ל נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטידא מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל וכו' א"ך נראה דעם הבשר לא מהני שום תיקון עכ"פ היינו לכתחילה אבל בדיעבד מצינו למור"ם שסיים וכתב וז"ל ואם עבר ובשלו אם קרעו שתו"ע וטחו בכותל יש להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה אבל בלאו הכי אין להתיר ע"ך ובכאן הרי יש כאן הפסד מרובה דאם יאסרו ילכו כולם לאבוד הכחל והבשר דאפילו ימצא איזה עכו"ם שיקנה ממנו לא יקח אפילו מחצה במעותיו ומצינו להרב לקה"מ הביאו הרב זכו"ל ח"א חיור"ד או"ה דס"ל דשיעור הפסד מרובה היא שמפסיד במכירתו יותר משתות הקרן וכתב דהיא ג"ך סברת הרב נ"ש