קרני רא"ם תסא

הנטויה דאכסנאי הסמוך על שולחן אחרים חייב הן מצד דכל הפוסקים ס"ל דחייב זולת מג"א דיחידאה הוא בסברא זו ומה גם אפילו המג"א עצמו לא החליט הדין אלא הניח הדבר בצ"ע והחמיר בדבר כמ"ש בדבריו לבסוף וטוב להחמיר ומה גם דמר"ן דאתכא דידיה סמכינן כבר גליתי לך דבפשיטות ס"ל דלא כהמג"א ולפי שיטתיה פסק בש"ע כשטת הר"ן דמזה תשמע דלא ס"ל כדעת המג"א ופשוט יצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט חלק יור"ד סימן רל"ג. השוחטים הטריפו בהמה אחת והלך הטבח ומכר שני הירכים של הבהמה לעכו"ם אחד ותכף ומיד כשהוליך העכו"ם לביתו הירכים חזרו השוחטי' והתירו הבהמה ועל זה בא לפני הקצב בעל הבהמה לשאול אם מותר לילך לבית העכו"ם להחזיר הירכים למוכרם לישראלים ושאלתי את פיו אם יש לו סימן או טביעות עינא וענה ואמר שכולם יש להם בהם טביעות עינא וגם סימנא בכל ירך וירך והתרתי להם על פי פסק מר"ן בס' ס"ג דמהני טביעות עינא או סימנא מכ"ש במקום שנים כנדו"ד והגם דמר"ן לא הזכיר הסימן או טביעות העין מהני אלא באם הניחו בביתו כדכתב ז"ל ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור אלא א"כ וכו' אבל באם ניתן ביד עכו"ם לא נזכר בפירוש אם מהני טביעות עין או סימנא עכ"ז בודאי אין לחלק כלל דהואיל וההתיר הוא על ידי טביעות עין או סימן יכול לברר שזה הוא מה לי אם הניחו בביתו או ניתן ביד עכו"ם פשוט דשוים הם:. ועדיפא מזה ראיתי להש"ך כתב דהרב עט"ז ס"ל דאם ישראל ראה עכו"ם שקנה בשר כשר מישראל מותר אותו. הבשר ולא חייש להעלמת העין והגם דהש"ך דחק דבריו וס"ל דאפילו בדידעינן שקנה בשר כשר הרי זה אסור משום בשר שנתעלם מהעין יעו"ש דוקא לא אסר אלא במקום שאין ט"ע או סימנא אבל בכהאי גוונא דיש טביעות עינא או סימ' מכ"ש תרוויהו בודאי דגם הטו"ז יודה: גם עדיפא מזה ראיתי להטו"ז ממעשה דהמרדכי שהביא שם מוכח דאפי' בטביעות עין של שחיטה ס"ל להרב"י דמהנייא אפילו לרב מכ"ש ללוי וגם לפי פירוש רש"ל והב"ח בדברי המרדכי שהביא שם מוכח גם הם יודו לסברת הב"י ולא פליגי עליו כי אם בפירוש המרדכי יעו"ש ואפילו לסברת הטו"ז דחלק על רש"ל והב"ח בפירוש המרדכי ויצא לחלק בחילוק חדש בדברי המרדכי וס"ל דרב לא התיר בט"ע אלא במקום דליכא חשש אחלופי הרי פירש דמקום דליכא חשש אחלופי הוא כגון גוי שלקח בשר והוא נדו"ד נמצא דנדו"ד אין אנו צריכין לסברת ר"ת דהוצרך לפסוק כלוי אלא בנדו"ד אפי' רב מודה ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן רל"ד. הנה ידוע דקימ"ל הלכה למעשה בכל יום דבשר שנמלח בלי ניקור דרכנו הוא לנקר החלב ולשקול אותו אם יהיה בבשר הנמלח ס' כנגד החלב אזי שרינן ליה ואפי' אם יהיה הבשר חתיכות הרבה עם כ"ז מצטרפים לס' לבטל החלב ואם אין ס' בכל הבשר אזי הוא אסור זהו הלכה למעשה שביררנו. והן היום אמרתי אני ללבי לחזות עיקר מקור הדין ומוצאי ובפותחי ספר מר"ן ביור"ד בסיק"ה ס"ט דשם הוא עיקרא דהאי דינא תמהתי על המראה מפני שמצאתי למר"ן שפסק שם דבשר שנמלח בלי ניקור והיו בבשר חתיכות הרבה אין מצטרפים לס' לבטל החלב וצריך ס' בכל חתיכה כנגד החלב וע"ז נשתוממתי בשעתא לדעת עיקר מנהגינו שהוא היפך פסקיה דמר"ן דקי"ל כוותיה מנ"ל: ואמרתי אני ללבי דנהגו כן היפך האי פסק דמר"ן משום קושיית הטו"ז בסקכ"ב דהקשה על האי פסקא שהוא היפך מאי דפסק בסעיף ז' והניח הקושיא בצ"ע וע"ז אמרתי דעמא דבר כפסק מר"ן בסעיף ז' וכקושית הטו"ז אלא דעכ"ז לא נחה דעתי חדא דהא קימ"ל דאם מר"ן פסקיו סתרי אהדדי אזלינן בתר בתרא וא"כ גם כאן הו"ל להלוך אחר האי פסקא דס"ט דהם משנה בתרא ובפרט הרי מצינו להרב נקודו"ת הכס"ף ז"ל מיישב קושית הט"ז וא"כ ודאי מוטב לחלק כדבריו כדי ליישב דברי הט"ז מלהניח דברי מר"ן סתראי: גם עלה בדעתי לו' דמנהגינו דמבטלים בס' הוא משום דחשיב כאלו יש רוטב בבשר בשעת המליחה הואיל ודרכנו לרחוץ הבשר היטב ואח"כ מולחים אותה וא"כ הוי כאלו יש כאן רוטב ומפעפע האיסור ליצא מחתיכה לחתיכה ויצטרפו החתיכות לבטל האיסור אכן כ"ז איננו שוה לי דהא רחיצת הבשר קודם מליחה אינה מן המנהג אלא מן הדין כמ"ש מר"ן בתחילת דין מליחה דמצריך בחיוב גמור לרחוץ הבשר ואח"כ מולחו ועכ"ז לא חשיב לההיא רחיצה רוטב לפעפע האיסור ולצרף החתיכות וע"ז נשתוממתי לידע היכן מקור מנהג אבותינו: והן היום בחיפושי בספרי הקודש ראיתי לרבינו מהריט"ץ זלה"ה בספרו סס"ד שהביא דברי מר"ן דסיק"ה הנז' ותמה עליו תמיהות גדולות על פסק זה וכתב דהאי פסקא דמר"ן לא מצאו לא בהרי"ף ולא בהרמב"ם ולא בהרא"ש והרשב"א אלא היא קושיא ופריקא של התוספות ומשם פסק מר"ן כן ומר ניהו רבינו מהריט"ץ דחה האי פסקא בשתי ידים ופסק כמנהגינו אנן לבטל החלב בס' אפי' יהיו כמה חתיכות מצטרפין יעו"ש ועכ"ז לא נחה דעתי כ"כ הואיל ואנן בני מערבא בתר פסקי מר"ן גרירי ולא נחה דעתי עד שאינה ה' לידי ספר זכו"ל וראיתי בח"ב חלק יור"ד אות מ' שכתב וז"ל