קרני רא"ם תס

וכן כתב הרב מט"ה יהוד"ה ז"ל בסימן ס"ג על דברי מור"ם דכתב וצלי הרי הוא כמבושל כתב הרב הנז' דהמרדכי יליף דין זה מדין ערובי תבשילין. ואף אנן נמי נילף מהתם לכבוש ושלוק דמקרו תבשיל דהא תניא בפ"ב דביצה תבשיל זה צלי ואפילו כבוש ושלוק ומבושל ע"ך וע"ש דלמד במכ"ש למעוטן ע"ש בדבריו איך שיהיה מכאן מדברי הרבנים מוכח דשלוק אסור כמבושל וא"ך פשוט שאסור לאכול בצים בסעודה המפסקת אחר תבשיל של עדשים גם אין להתיר מפני שאוכלים אותם בסוף הסעודה לגמרי דהוי כאלו אוכלים דרך פירות בקינוח הסעודה דגם זה אינו דהא מצאתי ראיתי להרב זכו"ל ח"א א"ט שכתב וז"ל דין עט"ב וסעודה המפסקת סימן תקנ"ב ושני תבשילין שאסרו אין חלוק בין דבר הנאכל כמות שהוא חי לדבר שאינו נאכל כמות שהוא חי וכן אין חלוק בין צלי למבושל וכן אין חלוק לאוכלן בדרך תבשיל או כדרך הפירות בקינוח סעודה אלא בכל גוונא אסור לאכול פירות צלויין בקינוח סעודה המפסקת מהר"ם ן' חביב בב"י הברכ"י יצ"ו עכ"ל: והגם דמנהג קדמון הוא פשוט בעיני דודאי דורות הראשונים היו אוכלים אותם אחר הסעודה דודאי מותר כמ"ש מותר לאכול כל זמן שלא קבל עליו בפירוש שלא לאכול עיין מר"ן ומור"ם ריש תקנ"ג ובודאי כך היו הרא"ש נוהגים ובדורות אלו האחרונים טעו וחזרו לאוכלם תוך הסעודה וזה ודאי לא שפיר עבדי וק"ל: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רל"א. בירור עשרת אלפים ככר שנתן המן בישראל הוא כנגד מחצית השקל של ששים רבוא וידוע דששים רבוא של מחצית השקל עולה בהם שלש מאות אלף שקל שהם כולם מאת ככר הכסף כדאמר קרא בפר' פקודי והחשבון הוא שעי"ז עולים מאת ככר בשלש מאות אלף שקלים החשבון הוא כי ידוע הככר ששים מנה והמנה יש בו כ"ה שקלים נמצא עולה בככר חמשה עשר מאות שקלים ולפי שככר של קודש כפול על שלנו היה אם כן נמצא ככר של קודש יש בו ק"ך מנה וכל מנה יש בו כ"ה שקלים הוי הככר שלשת אלפים נמצא כולם מחצית השקל של כל הששים רביא שהם שש מאות אלף מחציות שהם שלש מאות אלף שקלים עולה בהצטרפם לערך שלשת אלפים לכל ככר עולה בין הכל מאה ככר בשנה וידוע דכל בר ישראל אינו מחוייב ליתן מחצית השקל כי אם בהיותו מבן עשרים שנה ומעלה ושנות חיי האדם הם חמשים שנה נמלא עולה למחצית השקל לששים רבוא בכל החמשים שנה סך ת"ק ככרים שהם חמשת אלפים לערך החשבון שכתבנו מאה ככר בכל שנה עולה בחמשים שנה ת"ק שהם חמשת אלפים ככר קידש וידוע דמנה של קודש כפול היה כאשר ביררנו א"ך חמשת אלפים שקלים עולה בהם עשרה אלפים מככר שלנו והוא מה שנתן המן לאחשורוש במקנת ישראל ועיין ברש"י פרשת פקודי ורא"ש משבי"ר בחידושיו למגילה ודו"ק: וז"ל עיר מקלט בפר' כי תשא מצאתי בשם רבינו חננאל וז"ל שקלתי רביעית דם של אדם אשר שיערו רז"ל שהנשמה תלויה בו היא משקל כ"ה סלעים ומשקל השקל שבתורה הוא סלע נמצאת מחצית השקל הוא חצי סלע וכשתחלוק רביעית הדם על חצאי סלעים יהיו חמשים סלעים והלכה היא כבית הלל שתרומה בינונית היא אחד מחמשים נמצא חצי הסלע היא התרומה שהיא חיותו של אדם וזוהי התרומה הנזכרת במחצית השקל כתוב לכפר על נפשותיכם ועוד כמה טעמים וע"ש ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רל"ב. על מה שנסתפק כת"ר אם האכסנאי הסמוך על שולחן אחרים חייב במשלוח מנות או לא ע"ך: תשובה זה אין צריכה לפנים דהא מצינו מימרא בגמרא מגילה ד"ז שם איתמר אביי בר אבין ור"ח בר אבין הוו מחלפי סעודתייהו להדדי ע"ך ומצינו להר"ן דפירש דהכוונה היא דלא היה לאחד מהם כדי לשליח ולהשאיר לעצמו לפיכך כל אחד היה שולח סעודתו זל"ז כדי לאכול סעודת פורים ולקיים משלוח מנות ע"ך ורש"י פירשה מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו ע"ך והנה מצינו להרב"י דהקשה על פירש"י דלפי פירושו זה דזה היה סועד עם זה בשנה זו דהיינו בשנה זו לא היה עושה שום דבר אלא היה אוכל עם חבירו וזה ג"ך לשנה האחרת לא היה עושה שום דבר א"ך לא היו מקיימים מצות משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"ך מאי קמ"ל עכ"ל ובשביל קושייא זאת נייד הרב מפרש"י ופסק בש"ע בס' תרצ"ה ס"ד כפירוש הר"ן ז"ל ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו ע"ך והנה מצאנו להמג"א ס' תרצ"ה סקי"ב כתב ז"ל ונ"ל דמי שאוכל על שולחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור ממשלוח מנות וכן משמע קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי מ"מ צ"ע וטוב להחמיר ע"ך הרי לפניך דהרב מג"א נתכוון לתרץ הקושייא שהקשה הרב"י על רש"י והניחה בצ"ע לזה בא מג"א לתרץ הואל ולא הכין פטור ממשלוח מנות א"ך מזה תלמד לדעת הרב"י דהקשה כן על רש"י והניח בצ"ע הרי בפירוש דלא ס"ל דמי שלא הכין יהיה פטור אלא דהאמת הוא אפילו לא הכין מחויב ועומד ודלא כהמג"א גם הרטו"ז ראיתי לו שהביא קושיות הרב"י על רש"י ותירץ לה באופן אחר ודלא כתרוץ המג"א גם הרב"ח ופר"ח תרצו באופן אחר דמדבריהם שהוצרכו לתרץ באופנים שונים ולא תרצו כהרב המג"א ש"מ דכולהו סברי מרנן דלא כהמג"א וא"ך ראוי לפסוק בזרוע