קרני רא"ם תנט

יסבור סנון לא מהני ומור"ם נתכוון בפסק זה של פת שנפל ביין לאסור כל היין לשתות ממנו אפילו מעט ולהניח השאר ועל זה אם היה בא מור"ם לאסור מחשש דילמא נשארו בו פתיתין משום דילמא עברו דרך נקבי הנפה וחיישינן דילמא יאכל הפתיתין עצמם אי מטעם זה היה מן הראוי לומר דאם ירצה לשתות מעט ולהניח מעט להוי מותר משום דבאותו מעט שרוצה לשתות יש בו ס"ס דילמא לאחר הסנון לא נשאר שום חמץ ואת"ל דילמא עבר איזה פרור דילמא בהאי מעט שרוצה לשתות לא יש בו שום פרור אלא הפרורין שעברו נשארו בין המונח ואין זה ס"ס משם אחד דקי"ל דלא הוי ס"ס אלא ס"ס זה שפיר מתקרי ס"ס דהואל וסננו לא נשאר לומר דיש בו ודאי חמץ אלא ספק חמץ א"ך הדר דינו כההיא דס' תל"ט של עכבר שנטל ונכנס לבית בדוק ולא ידעינן אי חמץ נטל או מצה דלא צריך בדיקה הואל וספק הדבר אם חמץ נטל או מצה יע"ש במג"א סק"א ודוק וא"ך משום זה הוצרך מור"ם לסיים ולומר דילמא נשארו פתיתין ויהבי טעמא וכו' לומר לך דהגם שמצד דילמא יאכל הפתיתין עצמן היה מן הראוי להתיר לו לשתות מעט ולהניח מעט לתלות בו ולומר דאפילו את"ל עברו איזה פתיתין נשארו במונח ויהיה המעט שרוצה לשתות מותר על זה סיים דגם אותו המועט אסור דדילמא נשארו איזה פרורין ואזי אפילו את"ל דבשותה מעט יהיה מותר מכח ס"ס כאמור עכ"ז אסור מטעם אחר דילמא אותן פרורין שנשארו מיהב יהבי טעמא בכל היין תוך הפסח ודו"ק: המורם מכל האמור דבסוקאר שאינו אלא חששא בעלמא ליכא מאן דאוסר על ידי סנון ועדיפא מזה ראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה דף ק"ח שכתב ז"ל וסוקאר הבא מפרטוגאל מוחזק שאין בו זיוף ונאכל בפסח וכ"ש אותו שהוא כעין כובע שאין בו חשש חמוץ ואמר לי מורי זלה"ה דהסוקאר כשנעשה במים הוא נמס ונעשה מים ואם יש בו סולת הוא נגבל ונעשה כעין עיסה וניכר עכל"ה הרי לך דאפילו אם יהיה בו ודאי חמץ בסוקאר מהני בו סנון שהרי ניכר לעין כל ולא יעבור הכדור במסננת מכ"ש במקום דילמא יש בו ודאי לית מאן דאסר וא"ך הרוצה לסנן לצורך פסח ליכול וליחדי על סמך דעת המקובצת דליכא שום חשש כל זה נ"ל להלכה להתיר ולא להורות מה שלא נהגו קדמונינו: וכל זה לרווחה דמילתא כדי לייסד מן הדין שאין שום איסור מן הדין דבלאו הכי תסגי לן יקר סהדותא מה שכבר העד העד בנו האיש אדיני האר"ש הרב המפורסם מו"ד דין אב"א למלכה זלה"ה בספר למודי ה' דפ"ד ע"ב שכתב ז"ל וכן סוקאר אינגליז הנקרא בלשון ערבי קאלב יכול לסננו קודם פסח ושותים אותו בפסח וכן העלה הרב נודע ביהודה וכן ראיתי להרב של האשכנזים בלונדרים כמהר"ר שלמה הירשיל זלה"ה שהיה מפורסם בחסידות והיה נוהג כן בסוקאר פולין ושמעתי מפי מגידי אמת שהיה אומר להם שהגדולים שהיו לפניו כך היו נוהגים והתירו מפורסם להם וכן ראיתי כמה מקומות במערב ומקומות אחרים שנהגו כן בפשיטות ומכללם צווירא יע"ה וסוקאר הבא בתיבות גדולות ממקומו אין בו חשש איסור כלל כפי מה ששאלתי בכמה מקומות והשיבו ששם הקמח ביותר ביוקר ובר מן דין לא מרעי אומנתייהו אחר שלפעמים נצרך לאיזה רפואה ואם הקמח מנגד הרפואה יהיה מזיק ועקר החשש הוא אינו אלא אחר שיוריקוהו בבארלים קטנים שאלו הבארילים הם באים מאמריקא ואיטאלייא מלאים קמח וכשמוריקים מהם קמח עושים בהם האל עכל"ה הרי הבאתי לפניך מאי דאתמר על הסוקאר מקמאי ובתראי ומה שנלע"ד מדקדוק דברי הפוסקים והעולה מכל זה שיכול לסנן הסוקאר קאלב ולאוכלו בפסח והגם שבמקומינו מעולם לא ראיתי עושים כן עכ"פ אם הידיד רצה לסמוך על כל מה שבא כתוב סמוך לבו לא ירא זהו הנלע"ד. הלכ"ד החותם בסדר להורות א"ת בני ישראל כאן שנה הסת"ר אסתר פה פאלי יע"ה וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ל. האידנא נוהגים לעשות סעודה המפסקת של ט"ב בתבשיל של עדשים ואחר אכילת התבשיל חוזרים ואוכלים בצים שלוקים וכוונתם זכר לאבילות וע"ז אמינא אנא דמנהג זה טעות הוא ואסור הדבר משום שני תבשילין דפסק הש"ע ריש תקנ"ב ע"ש וראיה לזה מהא דכתב מר"ן שם ס"ה וז"ל נוהגים לאכול עדשים עם בצים מבושלים בתוכם שהם מאכל אבלים ע"ך וכתב המג"א שם סק"ה דדוקא אם דרכם בכך כל השנה כמ"ש בס"ג ובטור כתב עדשים או בצים וכ"ך הלבוש ע"ך מכאן מוכח דבתרווייהו בזה אחר זה ליכא מאן דמתיר דתרי תבשלין נינהו וים מי שטעה לייסד המנהג מדברי מור"ם שסיים וכתב ויש נוהגים לאכול בצים קשים שהוא ג"ך מאכל אבלים ע"ך ורצה לומר דמור"ם בא לומר דנהגו להוסיף באכילתם בצים הואל והוא מנהג אבילות וזה טעות גמור דבסעיף זה לא היתה כאן כוונת מר"ן ומור"ם לאורויי לן דשני תבשילין מותר או אסור אלא בכאן בא להשמעינו באיזה דבר ראוי לעשות סעודה המפסקת וכמו שכתב אח"ך בס"ו מי שאפשר וכו' ועל זה כתב כאן תחלה בס"ה נהגו לעשות הסעודה במאכלי אבלים בתבשיל עדשים עם בצים מבושלים וכו' ועל זה בא לומר מור"ם שיש מי שלא נהגו בכך אלא נהגו בבצים קשים וכו' שהוא ג"כ דרך אבילות והוא על דרך מ"ש מר"ן ביור"ד ס' שמ"ח ס"ט שכתב שם יש נהגו להברות בעדשים ויש נהגו להברות בבצים ע"ש וגם כאן להכי נתכוון מרן ומור"ם אבל תרוייהו ודאי אסורין משום שני תבשילין אפילו מאכל אבילים וכמו שמוכח מדברי הטור והמג"א שכתבתי לך: ואין להשתבש ולומר דהואל והבצים שלוקין במים לא הוו תבשיל והוו כאלו עודם חיים ולא נאסרו דזה שיבוש דשלוקין הוא יותר ממבושלים כמו שדקדק הרב ח"ק יעק"ב בהלכות פסח סימן תע"ג סק"ך מלשון המשנה דשלוק הוא יותר מן המבושלים עיין שם