עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryקרני רא"ם

קרני רא"ם מו

Karne reem 46 · קרני רא"ם · free full Hebrew text

Open in the reader →

סימן י"ג להיות שהר' אליהו ן' יאיון ובני אחיו תובעים לאלמנת מרדכי ן' דודם שתחלוק עמהם העזבון שהניח אחריו מרדכי בעלה כפי המנהג של כתובת המגורשים כי להם משפט הירושה והאלמנה הנז' הוציאה כתובה חדשה שחדש לה בעלה הנז' בסוף ימיו כתובה כד"ת מסך אלף דורוס וג"ך הוציאה מתחת ידה שטר אחד כי"ח ביום כתיבת הכתובה הנז' שהאמין הרמ"ה להאשה הנז' ולב"ך עוב"ך על אשר תאמר כי הוא זה בין בחייו בין לאחר מותו בכח הקוש"ח וכי' ועל זה רצתה האשה לזכות במה שהניח לה בעלה מכח כתובתה כי אמרה שלא הניח בכל העזבון אפילו חלק מעשרה מכתובתה ע"ך: תשובה הנה מצאני ראינו לרבותינו בעלי התקנה שתקינו שכל אשה שרוצה להעביר הירושה מיורשיהן ולתתה לבעלה שצריכה האשה לבטל תחילה הכתובה הראשונה הנעשית ע"פ התקנה ויחדש לה כתובה אחרת כאשר התנו ביניהם בכתובה החדשה כמ"ש בס' התקנות ש"ש שס"ג ושס"ה ושם נתבאר דבר דבור על אופניו וכתב הרה"ג מוהר"ר יוא"ל זלה"ה בתוש"י קל"ב ז"ל גם למדנו שביטול כתובה וחדוש כתובה אינו מן התקנה אלא מן הדין הגמור לפי מאי דקי"ל כהרא"ש ומר"ן שהנשאת ע"פ התקנה שכתב לה בעלה כתובה ע"פ התקנה אינה יכולה לעקור התקנה בענין ירושת חצי הנכסים הראוים ליורשיה ע"פ התקנה כמ"ש מר"ן סקי"ח אבל אם מחלה מעכשיו מחילתה מחילה ואח"ך יחדש לה כתובה אחרת ע"פ הדין ולא ע"פ התקנה דהו"ל כאל נשאת מתחילה ע"פ הדין שלא חלה התקנה שיורשיה ירשו חצי נדונייתה עכל"ה גם כתב הרב הנז' וז"ל למדנו מכן דלא סגי בבטול ומחילת כתובה הראשונה אלא א"ך חדש לה כתובה לאלתר הלאו הכי אותו הביטול כמאן דליתיה דמי והגם דמר"ן לא הזכירו אפשר סמך על הדין שאסור לשהות ע"ך: איך שיהיה מה שעלה בידינו מכל האמור למעלה ראש הוא דכל כתובה שנתחדשה ולא בטלה האשה כתובתה הא' מיד ולאלתר הרי הכתובה הב' בטילה ומבוטלת: והנה בנדו"ד ספיקא דידן הוא בכתובת אלמנה זו שבאה לפנינו אך ספיקא דידן הוא שמא האשה לא בטלה בשעת החדוש הואל ולא מצאנו בכתובה זו הבטול כתוב למעלה מהכתובה כמו שראינו כתוב בס' ע"ט סופ"ר שסדרו רבותינו הראשונים ובו כתוב נוסח חדוש דהיינו כתוב ברישיה הבטול מיד האשה בקוש"ח ואחריו הכתובה וזה תוארו של הבטול והכתובה ביום פלוני לחודש נטלה האשה פלונית בקנין ומחילה וכו' וסיים בסוף הבטול ואחר שבטלה וכתב ואחר שמחלה האשה וכו' חזר בעלה וחדש לה כתובה אחרת הכתובה להלן ביום הנז' עכ"ל הבטול וסמוך לסוף הבטול כתוב נוסח הכתובה מראשה לסופה ע"ך: ועל זה נפל לנו הספק הואל ולא מצאנו כתובה זאת כמ"ש בעט סופר של הראשונים א"ך איכא למימר לא עשתה האשה הבטול או דילמא מ"ש בעט סופר הוא לכתחילה צריך לכתוב כך כדי שלא יהיה שום הכחשה בין האיש והבעל ואה"ן אם תעשה האשה הבטול ודאי אין אנו צריכים להיות כתוב דלאו בכתיבה תלייא מילתא אלא כל שידעינן שעשתה האשה הבטול הכתובה הא' השנייה קיימת: ולעד"ן דכתובה זו אפילו לא מצינו כתוב בה הבטול בפי' לא מיגרע כחה להחליט הדברים לומר דודאי לא בטלה הא' מתרי טעמי: חדא דהא לא מצינו מפורש לא בדברי התקנה הנז' ולא בדברי שום פוסק דבעינן שיהיה כתוב הביטול סמוך ונראה לכתובה ממש ומניין לנו להכניס עצמינו בספק זה ואדרבה העמד שטר על חזקתו ואדרבא יש ראיה שא"ץ לכתוב הבטול בתוך הכתובה מהא דכתב הרב יוא"ל זלה"ה בדבריו הנז' ז"ל למדנו מכאן דלא סגי בבטול אלא א"ך חדש לה כתובה לאלתר והגם שמר"ן לא הזכירו אפשר סמך על הדין שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ע"ך הרי דהרב רצה להוכיח דמר"ן ס"ל דבעינן בטול וגם תכף ומיד חדוש הכתובה אלא דמר"ן אפילו לא הזכיר דין הכתובה שתהיה מיד ולאלתר סמך אאסור לשהות בלי כתובה אפילו שע"א ע"ז לא כתבו ואי נאמר דבעינן ג"ך שיהיה הבטול תוך הכתובה הו"ל למר"ן לאומרו בפירוש דזה לא נשמע בשום מקום כמו ששמענו מדבריו שצריך החדוש להיות אחר הבטול אלא ודאי פשוט וברור דלא בעינן בהכריח מוכרח להיות הבטול תוך הכתובה כדעת מר"ן הא לא"ה לא הויא כתובה אלא כל שהיה הבטול אפילו לא כתבוהו תוך הכתובה הכתובה קיימת: אם כן הרי מדברי מר"ן מוכח דלא בעינן שיהיה כתוב בתוך הכתובה וגם בס' התקנות אחר חפוש מחפוש לא מצאנו שים תקנה כתוב בה שיהיה הבטול כתוב בתוך הכתובה זולת מה שמצאנו כתוב בס' ע"ס של הראשונים שהוא מסודר הביטול ואחריו הכתובה וכבר מלתינו אמורה שנפל לנו הספק אם בעינן בהכריח שיהיה כתוב כך או לא בעינן כמש"ל ולדעתי נראה פשוט דלא בעינן בהכריח שיהיה כתיבה אלא אפילו אם נניח שיש ספק בדברי הראשונים שסדרו וגם דיינינן לספר עט סופר כתקנות הראשונים אפ"ה הרי מפורש בדברי מר"ן באה"ז סקי"ח ומס' התקנות ג"ך דכל ספק בתקנה העמדהו על ד"ת וכבר מלתינו אמורה דמדברי מר"ן מוכח דאין צריך שיהיה כתוב הבטול תוך הכתובה: שנית עוד יש ראיה שלא לבטל כתובה זו מחמת שלא נכתב בה הבטול שהרי שאלנו את הסופר שדרכו לכתוב חדוש כתובות ועל כל דבר ודבר היה נמלך בשעת כתיבתו עם עט"ר הרה"ג דנחית לעומקא דדינא מו"ח נר"ו ועל פיו היה עושה כל דבר ודבר קטון וגדול והיה אומר לו שיהיה מבטל הכתובה הראשונה ומעולם לא אמר לו שיהיה. צריך לכתוב הבטול תוך הכתובה הרי מוכח דסופרי מתא דנא לא נהגו לכתוב הבטול תוך הכתובה וא"ך מטעם זה דגם כאן לא מפסלא: אך הספק הוא הואל ואין כאן שום עד מעיד שהיה הבטול וגם עדי הכתובה אינם לפנינו שיעידו לנו שהיה הבטול או לאו מאן לימא לן שהיה שם בטול דילמא לא בטלה וממילא כתובה ואת השנייה בטילה