קרני רא"ם תנו

צריך להתחיל שמא לא נשאר כלל מן המורסן שזהו הספק שנולד ראשון ואח"ך את"ל נשאר שמא נחלט יפה ומכ"ש שהאחרונים ז"ל לא קיימו וקבלו עליהם כלל זה וכמו שהאריך בזה הפר"ח בסו"ס ק"י מטיור"ד בכללי ס"ס הארוכים כלל י"ג ובכללי הקצרים סעיף ל"ח והעלה דלא בעינן מתהפך כלל יעו"ע מ"מ בין למור ובין למור בנדו"ד איכא תרי ספיקי באופן המועיל עכל"ה וא"ך מדברי הרבנים הנז' יתברר לך דבס"ס דנדו"ד הכל מותר ואין פוצה פה וגם הרב מאמ"ר מרדכ"י לא הוסיף כל הנך ספיקי אלא לרווחא דמילתא ומה גם דגם בנדו"ד יוצדקי כל הנהו ספיקי דכתב הרב דגם בכאן יש לנו לומר דשמא מעלמא אתייא צואה זאת ולא נגע שום עכבר בקמח ואת"ל היה שם איזה עכבר וממנו נפל גרעין זה דילמא לא עשה כי אם צואה זאת ולא השתין ולא עשה שום רוק ואת"ל עשה שתן או רוק ונתייבש דילמא לא יעבור דרך הנפה ואת"ל יעבור אינו אלא מיעוטא דמיעוטא ועוד גם כאן עיקר דין שתן ורוק העכבר במחלוקת הפוסקים הוא שנוי עיין בח"י סי' תנ"ג סקי"ב דמשם בארה דגם ברוק יש סברת הפוסקים דס"ל דהוי מי פירות ואינו מחמיץ יעו"ש א"ך לא נשאר שום פקפוק בהיתר קמח זאת כלל דלא דמי לההיא דהב"ח שהביא המג"א כלל ובפרט דהמג"א עצמו דלא סמך עצמו על סברת הב"ח אלא הביא אח"ך סברת מהר"ם לובלין בשק קמח שנישוך שירקדנו ויאפנו קודם הפסח ויאכל אותו בימות הפסח אלא דמשום הטוב והישר כתב דיקח קמח אחר לשני לילות הראשונות יעו"ש והכוונה היא דיקח קמח ללילות הראשונות לכזית דמצת מצוה בלילה הראשונה והשנייה אבל לאכילת הסעודה אפילו בלילה הראשונה ודאי מותר זהו כוונתו ומילתא בטעמא דהואל וקמח מצת מצוה פסקו הפוסקים דלצד היותר טוב ישמור אותו אפילו משעת קצירה וכמ"ש מר"ן סי' תנ"ג ס"ד יעו"ש ועיין להפר"ח דס"ל דאם לא היו משעת קצירה לא יצא ידי חובתו יעו"ש על כן מהר"ם מלובלין ז"ל החמיר ליקח מקמח אחר למצת מצוה וא"ך הרי עיניך הרואות דהרב מג"א עצמו לא סמך עצמו על הרב"ח אלא הביא סברת מהר"ם באחרונה דודאי דעתו לפסוק כוותיה אפילו בנשיכת עכבר דאין שם כי אם ספק אחד אבל בנדו"ד ליכא מאן דיחוש לזה כלל דאפילו אלו לא היו כאן כי אם תרי ספיקי ליכול וליחדי מכ"ש כמה וכמה ספיקי עלו ובאו כדאמרן בודאי דהתיר ומותר: ושוב ראיתי בספר בית הבחירה בדיני חיטי דפסחא סי"ג שכתב משם הגאון מהרי"ך ז"ל וז"ל קמח של מצות אם נמצאו בו עכברים מתים עיין להגאון זרע אמת בס' מ"ז שכתב דינהלו אותו קמח פעם אחרת בנפה יותר דקה וכל מה שנשאר למעלה מהנפה הוא שאסור עכ"ל הרי לפניך דאפילו נמצא העכבר מת ושלם דיי בניהול ולא אסר כי אם הסובין הנשארים למעלה שלא ירצו לעבור בנפה והשאר מותר למצות ואין זה סותר אפילו לסברת הרב"ח דיכולני לפרש דבריו בענין דגם הרב"ח יודה והגם שאין נדו"ד נוגע לנדו"ז של הרב זרע אמת דנדו"ד עלו ובאו בו כמה ספיקי כדאמרן ואין בו אפילו חשש נדנוד עכ"פ להרבות לך צדדי ההתר הבאתי לך גם דבר זה דמיחזי כמילתא דתמיהא ועכ"ז מותר ומעתה בפה מלא יאכלו ענוים וישבעו ויהללו ה' דורשיו. מאתי אהובך החותם בניסן תרנ"א פה סאלי יע"א וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רכ"ט. לעי"ת מקנאם יע"א להרב המובהק הדומ"ץ כמוחר"ר שלמה ברדוגו נר"ו. בענין האלסוקא"ר אם יש סעיד וסמיך או מנהג למי שירצה לצנן סוקא"ר קאלב ולשתות בו קאפי ביומי הפסח באמת עיני לא ראו מי שנהג מנהג זה במחז"ק אלא איזה פעמים כשרואים איזה בני אדם שיומי החג קרבו ויאתיון ועדין לא נראה בעליל הסוקא"ר הנהוג לשתות בו האלקאפ"י אז יש בני אדם מצפצפים בקולם לאמר שאם לא נראה סוקאר הנהוג הרי סוקאר קאלב מונח בקופסא וממנו נשתה על ידי סנון כך שמעתי אומרים אך מעולם לא עמדו על זה: ובאמת לענד"ן דיש לסמוך על תקון הסנון לפי מה שבא כתוב בספרי הקודש רבנן בתראי דמדבריהם יוצא דיש להתירו אפילו בלי סנון הראשון אדם הוא הרב החביב בשכנה"ג כתב ז"ל הסוקאר וכו' מור"ם כתב דאסור לאוכלו וכו' זהו מנהג האשכנזים אבל אנחנו נהגינן התר אף לאוכלו משום דאומן לא מרע נפשיה דאי מערב בו קמח יש קפידא לרפואה ורוב הסוקאר עושים אותו לרפואה ע"כ וכן כתב הרפ"ח בס' תס"ז על דברי מור"ם ז"ל וסוקאר אסור לאוכלו וכו' כל פרטי דינים אלו תלוים כפי מה שידוע במנהג העיר אם מערבים בו קמח או סולת או מקצתה או כולה וכמ"ש בסמוך לענין דבש ובאמת דהאומן לא מרע נפשיה וכמ"ש הר"ן פ' אין עומדין דכל דאיכא למיקפד במילתא תגר לא מרע נפשיה ואע"ג דליכא למיקם עלה דמילתא ע"כ ואעפ"כ אם הדבר ידוע שאחד מהם זייף הסוקאר הרי הורע חזקתן של התגרים ויש להם דין שאר אנשים עכ"ל הרי לך דלדעת רבנן סבוראי ובתראי סברי מרנן דאין חשש באכילת הסוקאר מטעם אומן לאי מרע לאומנותיה ואפילו במקום דליכא למיקם עלה דמילתא מותר משום הטעם הנז' אם לא דוקא דחזינן ברור הריעותא: והגם דמור"ם סתם לן סתומי במפה ס"ח ז"ל דסוקאר אסור לאוכלו וכו' יע"ש ובנושאי כליו אין לנו לסתור דברי רבנן בתראי מכח דברי מור"ם הנז' יען שהרי מצאנו ראינו להרה"ג בספרו בנ"י חי"י ס' תס"ז הגב"י שהביא דברי הרב כנה"ג הנז' והוסיף מדיליה וכתב ז"ל ואני שמעתי מפי אומנים בקיאים שעושים המרקחות שלא יוכלו האומנים לערב קמח או חלב חטה בתוך הסוקאר דכשיש בו דכשיש בו ערוב קמח או חשש חמץ כשמבשיל הסוקאר