קרני רא"ם תנה

אני אומר שאם אירע שרקדו שק של קמח ובו נמצא פירורין מקמח שנפלו עליו מים ונתייבש כיון שבריקוד שלנו מתערב יפה יפה ואין כוונתו בריקוד ההוא כדי לערבו להתירו אלא לברר הסולת ולהפריש המורסן והסובין וכיוצא שהוא ודאי נתערב יפה דאף את"ל שנשארו פירורין שעברו מנקבי הנפה הרי נתבטל בששים ומותר לאפות ממנו אפילו תוך הפסח ומכ"ש שאם עשה ממנו מצות קודם הפסח שנתבטלו בלישה ומותר כן נ"ל עכ"ל: וא"ך הואיל ובררתי לך דאפי' נפל עליו מים ונתייבש מותר לאפותו קודם הפסח מכ"ש נדו"ד שנמצא גרעין צואה של עכבר לא נגע ולא פגע בתורת ספק ואפי' לדעת המג"א שאמרנו דלא מהנייא אפייה שקודם הפסח הני מילי בבאו מים בודאי דיש לו על מי יחול הספק שמא נשארו פירורין אבל בנדו"ד דלא נולד לנו ספק כלל אפי' המג"א יודה ואיכא למימר אפי' תוך הפסח מותר דאחזוקי אסורא לא מחזיקינן דהגם דנמצא שם גרעין של צואת עכבר מאן לימא לן דמציאת הצואה היתה על ידי שהיה שם עכבר ונשך או השתין אליבא דמאן דס"ל דשתן העכבר מחמיץ דילמא מעלמא אתייא ולא היה כאן שום עכבר ואחזוקי איסורא לא מחזיקינן ודמי זה למ"ש הרב ח"י סי' תנ"ד סק"א שכתב וז"ל ואם נמצא שבולת מקש תוך מאכל הנימוח ואין בשבולת שום תבואה מי איכא למיחש דשמא היה שם תבואה ונפלה תוך התבשיל הנימוח ואינו ניכר עיין בס' תורת השלמים שאלה ס"ז ולקמן סי' תס"ה במ"א סק"ה דאחזוקי אסורא לא מחזיקינן ובאיסור משהו דרבנן ואמרינן דכולהו נפל בשעת דישה עכ"ל א"כ ממנו תלמוד לנדו"ד נמי דנמצא גרעין דצואה ולא ידעינן אם היה עמה רוק או שתן לא מחזיקינן אלא אמרינן דהאי צואה מעלמא אתייא ואין כאן שום חמוץ דצואת עכבר אין בה שום חימוץ כלל עיין בס' תס"ו בח"י סקי"ד ומג"א סק"י יעו"ש וא"כ לא נשאר לנו אלא חשש שמא היה שם שתן או רוק של עכבר אחזוקי איסורא לא מחזיקינן ועיין להר' מאמר מרדכי בס' תנ"ג בנדון דידיה אין צריך להביאו ואין לנו להביא אלא מ"ש בסוף דבריו ז"ל ונלע"ד דאף מי שלבו נוקפו וירצה להחמיר מסתייה שיחמיר בודאי חמץ אבל בספק חמץ כנדו"ד דאמור לא נפול מן הבצק לתוך החטין נראה דאין להחמיר כלל ועיקר והבא להחמיר אינו אלא מן המתמיהין דאף המחמיר לא החמיר אלא בודאי לא בספק עד כאן לשונו ע"ע: ואין זה ענין למ"ש המג"א משם הרב"ח בדין אם נשכה רק השק ואיכא ספק שמא לא אכלה כלום אפי' נמצא בפסח מותר להשהותו ואסור לאוכלו ואפילו נמצא קודם פסח דדילמא איכא חמץ ונתייבש ע"כ אין נדו"ד דומה להתם דהתם עינינו רואות שהיה כאן עכבר ונשך השק וקרע אותו ונשאר לנו חשש אחד דשמא באותו נשוך נשכו גם הקמח ונתחמץ ברוק אבל בנדו"ד דיש לנו חשש כל עיקר אם גרעין זה מעלמא קא אהייא ולא היה שם שום עכבר א"כ בודאי מותר דהוי הדבר ס"ס ספק מעלמא אתי גרעין זה ולא היה שם עכבר על גבי הקמח זה כלל וכך הדעת נוטה דגרעין זה מבית הריחיים אתי הואיל ואותו מקום מלא מזה אפשר נפל על השק או על הקופה בעת ששופכים זה לזה והרבה מציאות יש לאלפים ולרבבות ואת"ל שהיה שם העכבר ע"ג הקמח וממנו נפל צואה זאת דילמא לא עשה שום נישוך כלל ולא השתין בקמח אלא עשה צואה זאת והלך לו. וכעין זה ממש כתב הרב מ"מ וז"ל והנה יש לדקדק בחטין שנמצא בתוכם צואת חתולים וכיוצא מה דינם וכו' נלפע"ד אין לאסור דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן די"ל שלא הוציאו הרעי על החטין ממש אלא בריחוק משם ועוד דשמא לא השתינו כלל ועוד אף אם השתינו על החטין דילמא לא נתחמץ ואף אם נתחמץ קצת אינו אלא מיעוטא דמיעוטא ועוד דעיקר מי רגלים שנוי במחלוקת ונוסף על זה דעת הפר"ח וח"י דדוקא מי רגלים דאדם הוא דמחמיצין ולכן אין לנו להחמיר כלל עכל"ה הרי לפניך דהרב עשה מעיקרא ס"ס שמא החתול עשה הצואה מרחיק ולא על החיטין כלל ואפי' את"ל על החיטין שמא לא עשה מי רגלים כלל וא"ך גם אנא נמי בנדו"ד נעשה ס"ס דילמא העכבר לא היה ע"ג הקמח כלל ומעלמא אתי גרעין זה ואת"ל שהיה העכבר ע"ג הקמח דילמא עשה הצואה ולא השתין כלל ומותר מכח ס"ס כמבואר בהלכות פסח במקומות הרבה דבמקום ס"ס ליכא בעולם מאן דאסר והגם דהרב מאמ"ר מרדכ"י הוסיף לעשות ספיקות אחרים ועוד וכו' וכו' כמש"ל לא עשה כל אותם ספיקות אלא לרוחב דמילתא דבס"ס לחוד מהני ולא הוסיף כל הנהו ספיקי אלא לתוספת טובה והגם דס"ס זה אינו מתהפך אפילו הכי מהני. וכדי שלא לבוא במאריך טרחא להביא לך דיני הס"ס שמהם תלמוד דאפילו אינו מתהפך מהני הואל והדבר נחוץ אמרתי להביא לך דבר אחד וממנו תלמוד דהנה מצאתי להרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שכתב לרבני סאלי יע"א והשיב להם ע"ע האורז של פאס יע"א שדרכן לצחצחו במורסן והוא כתב להם שנהגו להתירו בפסח על ידי חליטה דבזה יהיה ס"ס שמא לא היה בו מורסן ואת"ל היה בו דילמא נחלט וכתב על זה וזל"ה ואפע"ג דס"ס זה אינו מתהפך דאם נתחיל ונאמר שמא הרתיח יפה שוב לא נוכל לומר את"ל לא הרתיח שמא לא נשאר מורסן דבלא נשאר מורסן ליכא לפלוגי בין הרתיח ללא הרתיח וכיון שאמרת את"ל לא הרתיח על כרחך כוונתך לומר שלא נחלט המורסן ובנשאר קא מיירי מכל מקום הרי חלוק הש"ך סוף סי' ק"י מטור יור"ד בכללי ס"ס ושכן נמצא בתשובות הרמ"ע סקכ"ו דעד כאן לא בעינן ס"ס המתהפך אלא היכא דלא הוברר איזה ספק נולד ראשון אז בעינן שיתהפכו הספיקות דאי לא פ"ה מאי חזית למפתח בהדין ספיקא דאידך גריר בתריה זיל לאידך, גיסא ופתח בחבריה וליכא אלא חד ספיקא ולחומרא בדאורייתא אבל אי איתרמי דחד ספיקא איגלי ברישא והדר איגלי אידך לא שייך למימר הכי. והביא ראיה הש"ך מההיא דנמצאת צפורן יושבת לו בגבו ספק נכנס ארי או לא ואת"ל נכנס שמא לא דרס אלא בכותל נתחכך ואפע"פ שאינו מתהפך הוי ס"ס דהא אין לנו להתחיל ספק דרס או לא דא"ך הרי אתה תופס דודאי נכנס וליתא לכך צריך להתחיל וכו' יעו"ע הכא נמי בנדו"ד דאין לנו להתחיל ספק הרתיחה וכו' דא"ך אתה תופס בודאי נשאר מורסן וליתא לכך