קרני רא"ם תנב

סימן רכ"ז. על אודות מה שנשאלתי מגבר דחיל חטאין ששכר בהמה מחמר עכו"ם להביאו מעיר לעיר והתנה עמו שאם יצטרכו לשבות בדרך ישבתו בדרך וכן היה אך ביום השבת פתע פתאום מה שלא עלה במחשבה נפל עליהם פחד ליסטים וכמעט נפל עליהם פחד סכנת נפשות והוכרח החמר לנסוע ביום השבת והישראל השוכר מהחמר נפל לפני רגלי העכו"ם והתחנן לנגדו עד בלי די עוד הרצהו ברצ"י כסף ולא אבה העכו"ם לשמוע אליו יען כי העכו"ם אליו נגלו הדברים שאם ישאר שם בנפשו דמיו בו ועל זה הוצרך הישראל לילך למסעו בעל כרחו הלוך ילך ובכו על המקרה הרע אשר קרהו מה שלא עלה על לבו הן היום שאול שאל האיש מה תשובתו על חטאתו אשרי ילדתו וירבו כמותו אכי"ר: תשובה לזה הנה ראיתי למור"ם או"ח סו"ס של"ד ששם כתב ז"ל אם עבר וחלל שבת במקום דלא הו"ל לחלל צריך להתענות ארבעים יום שני חמישי ושני ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ויתן במקום חטאת וכו' ע"ך הנה דין זה לא נאמר אלא במקום חיוב חטאת הוא דחייבוהו לתת י"ח פשטים במקום חיוב חטאת אבל בנדו"ד שהחייב היא הולכת הדרך אין כאן חיוב חטאת לפי דברי הידיד השואל אשר במאמרו דבר שלא הלך כי אם שלוש שעות דוקא א"ך אין כאן כי אם תחומין דרבנן אליבא דכו"ע דהא דע לך דעיקר התחום הוא ילפי ליה רבנן ממה שכתוב בתורה שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי דהיינו אסר להם הכתוב שלא לצאת חוץ למחנה ישראל ללקט המן וידוע דמחנה ישראל היה מחזיק שלשה פרסאות על שלשה פרסאות שהם שנים עשר מיל ואסרו חכמים שלא יצא חוץ למחנה אבל תוך המחנה מותר לילך מקצה זה עד קצה זה שהיא י"ב מיל מכאן למדו דחוץ לי"ב מיל אסור אך נחלקו הפוסקים בזה אפילו בי"ב מיל עצמו נחלקו בו רבנן אי הוי אסור מדאורייתא או מדרבנן וכמו שבא הדבר מפורש בהרב"י או"ח סי' שצ"ז ששם כתב ז"ל ומ"ש אינו אלא מדרבנן כן כתבו הרי"פ והרא"ש בספ"ק דערובין ומיהו חוץ לי"ב מיל כתב הרי"פ דבירושלמי קאמר דהוי מדאורייתא וכ"ך הרמב"ם בפרק נ"ז וכתב הר"ב המגי"ד שכן היא הסכמת הגאונים אבל הרח"ש והמרדכ"י כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ מי"ב מיל לא מיתסר אלא מדרבנן וכן כתב הרב המגיד שלדעת זו הסכימו הרמב"ן והרשב"א עכ"ל הרי לך אפילו מהלך י"ב מיל נכנס במחלוקת אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן ומדברי הרב"י שהביא דברי רבותינו האומרים שי"ב מיל מדרבנן באחרונה מזה מוכח דכך נטתה דעתו כסברת האומרים די"ב מיל מדרבנן וכמו כן ג"ך פסק מור"ם בש"ע סו"ס ש"ה שכתב שם ז"ל וכ"ש דאין לחוש שהרועה יצא חוץ לתחום דהא תחומין דרבנן ע"ך וע"ש בבאה"ט שכן כתב משם הרב הלבו"ש דכתב גם הוא דתחומין דרבנן מזה יש לדון דאפילו יהיה האדם מתהלך כל היום כלו לא היה כאן כי אם איסור דרבנן והרב"י ב"י ממנו משמע ס"ל דרוב הפוסקים ס"ל דתחומין אינם אלא מדרבנן וגם מר"ן ומור"ם דקי"ל הלכתא כוותייהו הכי ס"ל וכדכתבנו: אלא דעדיפא מזה חזינא הכא הואל ולא הלך כי אם שלשה שעות דוקא זה לא נכנס במחלוקת ואליבא דכ"ע אין איסורו אלא מדרבנן דהא כבר ידוע דרבותינו נתנו שיעור למהלך אדם ביום עשרה פרסאות שהם ארבעים מילין כידוע דהפרסה היא ארבע מלין וכשתחלק העשרה פרסאות שהם מהלך אדם ביום לי"ב שעות של יום יעלה לכל פרסה שעה וחומש שעה שהיא שעה וי"ב מוניטון לכל פרסה שהיא ארבעה מילין דהוי כל מיל יש בו רביע שעה ושלשה מוניטון שהם בין הכל שמונה עשר מינוט בכל מיל דהוי הפרסה שיעור שעה וחומש שעה כנז"ל וחשבון זה ידוע הוא לכל פותח ספר וכדי שלא להאריך לעיין במקומות באורך הרי דיי לך בשולחן המלך ש"ע או"ח סי' רס"א יע"ש בס"א בדברי הש"ע ומור"ם ויתברר לך חשבון כמה זמן יש בכל מיל ותמצא מדוקדק שהמיל הוא שמנה עשר מוניטון א"ך י"ב מלין יעלה בהם שלשה שעות וחצי וששה מינוט וא"ך הידיד ההולך שלא הלך כי אם שלשה שעות דוקא הרי לא יש כאן כי אם שיעור עשרה מילין בדיוק דוקא ואפי' זה העשרה עצמם אינם כלם אסורים אלא שמנה אלפים מהם דוקא יען כי במקום שקנו השביתה שהיא האלקצבא היה מותר לילך משם אלפים אמה כידוע וא"ך לא הלך באיסור כי אם שמונת אלפים ושיעור זה כל שהוא פחות מי"ב מיל לכו"ע אין איסורו אלא מדרבנן: והגם שיש כאן מקום לומר דכל זה יוצדק לן לצד אם היה הולך על רגליו דאזי כל מה ששערנו אמת על פי חשבון רז"ל דמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום ואזי אליבא דכו"ע מהלך שלוש שעות שהלך אין בהם כי אם תחומין דרבנן אך הואיל והידיד היה רכוב ומנהיג נכנסנו בתרי ספיקות איסור דאורייתא דמהלך בהמה שלשה שעות אליבא דכ"ע בודאי עבר י"ב מיל ויש כאן איסור תחומין דאורייתא לדעת הירושלמי: והנם דמצינו ברכוב על גבי בהמה להרב"י דס"ל אין בי איסור לפי מאי דקי"ל דאין תחומין למעלה מעשרה כמ"ש הרב"י יעו"ש בס' רס"ו ובמג"א סק"ז יעו"ש ובמחצית השקל באורך עכ"פ אפילו נניח כך עכ"ז לא יצאנו מאיסור דאורייתא דלא ימנע מלהלוך שלשה שעות על הבהמה ולא יפשוט רגליו למטה ובודאי שיהיה פושטם שיהיו תלויות למטה ומצינו להרב מג"א בס' רס"ו סק"ז שכתב שאם רגליו תלויות למטה מעשרה פשיטא דאיכא איסור תחומין ונכנסנו במחלוקת אם עבר מדאורייתא או מדרבנן: גם יש כאן איסור מחמר שהוא מדאורייתא כדדרשו בשבת דף קכ"ג מפסוק לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך וכו' ופירש"י אתה ובהמתך ואיזהו סתם מלאכה העשויה על ידי שניהם זו היא שהיא טעונה והוא מחמר ע"ך ופסקו הרמב"ם פרק עשרים מהלכות שבת הל"א יע"ש ואפילו הנהיג בקול לבד עבר על איסור מחמר דאורייתא וכמו שפסק הרמב"ם פ"ך מהלכות שבת הל"ו והביאו מור"ם בס' רס"ו ס"ז יעו"ש: