קרני רא"ם תנא

שמדוקדק מלשון המג"א שכתבנו שכתב בזה"ל אסור כיין שהוא מחוייב לעשות גם בשבת כשאומר לו עשה אתה בשבת ואני בחול וכו' מכאן מוכח דדיקא ביש עליו חיוב לעשות וכן נראה נמי מדברי מור"ם דסו"ס רמ"ה שעל מה שכתב מר"ן שם יכול ישראל ליתן מעות לעכו"ם להתעסק בהם מפני שאין מלאכה זו מוטלת על הישראל וכו' סיים מור"ם וכתב ז"ל ודוקא בכהאי גוונא שהעכו"ם נישא ונותן לחוד עם המעות אבל אם כל אחד עוסק ביומו וצריך הישראל לעסוק נגד מה שעסק העכו"ם בשבת אסיר וכו' וכו' הרי לך דלא אסרו אלא כשהיה בתורת חוב על הישראל אבל כשאין עליו בתורת חוב להתעסק אבל מתעסק הוא מנדבת לבו אין בו שום איסור מכ"ש בנדו"ד שאינו מתעסק אפי' מנדבת לבי אלא לפעמים הולך הוא או שלוחו לראות שלא יגנוב העכו"ם ואם לא ירצה הרשות בידו אין כאן שום איסור ומותר. אך מה שעומד לנגדינו הוא לשון הש"ע שכתב ביה"ל יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות להתעסק בהם וכו' וכן אם אין העסק ניכר ממי הוא ע"ך לפי לשון זה נראה דאם העסק ניכר של מי הוא אסור וא"ך נדו"ד דידוע דפלוני והעכו"ם שותף נראה דאסור: אלא דלזה מצאתי ארוכה ומרפא מדברי הרב מוהרי"ע זלה"ה שכתב וז"ל אבל לטעם השני שכתב הש"ע דאין העסק ניכר ממי הוא קשה דאף אם הוא ניכר מאי וזה שכתב רב שכתוב בתשובת הגאונים בשם ר' שרירא ז"ל שהביא מר"ן בסמוך שכתב וז"ל אבל היכא דאיכא חנותא דידיעה בשותפות דיליה אסור ע"ך אינו ר"ל הפרסום אלא ר"ל כדמסיק התם דהיכא דשותפין אינון וישראל ועבדי תרווייהו יכו' שהוא החלוק שכתב בהג"ה בסמוך והתם בתשובה הנז' כתב הדין בסתם חלוקת ההתיר וחלוקת האיסור כלל ואח"ך פרט בדרך פרט דוק ותשכח ועל חלוקת ההיתר כתב הטעם דהא מותר לישראל לשכור שדהו לעכו"ם ואע"ג דקעביד בשבתא ע"ך וכיון דמשכירות שדה יליף לה מוכח דאפילו במפורסם דומייא דשדה דידוע שהוא של ישראל שרי וכן מוכח ג"ך מדין שותפין שעוסקים שאינם ביחד והתם הרי ניכר שישראל יושב ועוסק עמו בכל יום ואעפ"ך לא אסרינן ליה אלא מטעם דמחזי העכו"ם שלוחו ולכך נראה לומר דר"ל בטעם זה שאפילו העסק של ישראל ואינו ניכר הישראל מי הוא זה מישראל ואיזהו פלוני או פלוני בשם יקרא והיינו לשון אין העסק ניכר ממי הוא ולא נקט לשון אינו ניכר שהוא של ישראל ומ"מ נראה לענין דינא דאפי' ניכר וידוע שהוא של פלוני ישראל מותר תדע שהרי בשכירות כלים כתב מר"ן ב"י בס' רט"ו בשם הרוקח דאסור להשכיר ספינה או עגלה לעכו"ם להוליכה במים בשבת ויו"ט וכתב מר"ן עליה דהא אליבא דב"ש אבל לבית הלל הא אמרו אין אדם מצווה על שביתת כליו והתם מסתמא ידוע הספינה של מי היא ואפי"ה מותר אליבא דב"ה דקי"ל כוותיהו ע"כ עיניך תראינה שהרב הגדול אחרון חביב מוהרי"ע זלה"ה כתב דלעיקר דינא אפילו בידוע ישראל השותף מותר וא"כ משכוני נפשין לפרש מה שכתב מר"ן וכן אין העסק ניכר ממי הוא ע"כ צריך לפרש דהיינו אינו ניכר העסק ממי הוא הכוונה מי הוא זה שמחוייב להיות מוטל עליו עסק זה דהואיל ואין ידוע על מי מוטל להתעסק אם על העכו"ם לבדו או גם על הישראל מותר ותלינן ואמרינן דודאי לא נעשה אלא על צד ההיתר שיתעסק העכו"ם לבדו דוקא ומה נעמו לפי זה דברי מור"ם דסיים על דברי מר"ן וכתב בזה"ל ודוקא בכהאי גוונא שהעכו"ם נושא ונותן עם המעות לבדו אבל אם כל אחד עוסק ביומו וישראל צריך לעסוק נגד העכו"ם אסור עכל"ה מכאן מבורר מדברי מור"ם דאפילו בידוע ישראל השותף אלא כל שאין מתעסק כל אחד ביומו מותר וא"כ קם דינא דגם מטעם זה יש להתיר בנדו"ד והגם דראיתי להרב מוהרי"ע ז"ל שבסוף דבריו העתיק דברי הרב זק"ן אהר"ן וכתב ז"ל ועיין בס' זק"ן אהר"ן סרכ"ו שכתב דהא דמתעסק דסעיף זה מיירי בלי קביעות מקום אבל בקבוע בחנות אפילו העכו"ם יישב לבדו דינו כמו שניהם מתעסקים ע"ש עכ"ל והנה הרב מוהרי"ע זלה"ה הגם שהביא דברי הרב זק"ן אהר"ן לא פירש שחותיו אם דעתו לפסוק כן אך מדהביאם סוף דבריו ושתק מיחזי דכוותיה פסיקא ליה אך דברי הרב באו סתומים שכתב הא דמתעסק דסעיף זה מיירי בלי קביעות מקום אבל בקבוע בחנות אפילו העכו"ם יושב לבדו וכו' לשון זה יכול לפרשו לתרי אנפין אופן הראשון יכולני לומר דהכוונה היא דוקא אם העסק אינו נעשה בחנות אלא העכו"ם קבל עיסקא ומסתחרר בה לילך אנה ואנה ולית ליה חנות קבוע אבל אם יש לו חנית קבוע אסור דהוי כאלו שניהם עסוקים ועל פירוש זה קשה בעיני היאך יוצדק דבריו עם מה שכתבו הפוסקים והש"ע דבשדה ומרחץ ותנור וריחיים אם התנו מותר והרי אין לך מקום קבוע מותר ועכ"ז היכא דהתני מותר וא"כ גם כאן הואיל ובעיסקא יש צד ההתיר הואיל ומעות אין מוזהר על שביתתם א"כ מאי איכפת אם יעשה העסק במקום קבוע גם מדברי הרב תשובת הגאונים מפורש שם דבעסק החנות נשאלו ותשובתם היתה דבנתעסקו כל אחד ביומו הוא דאסור כמו שנראה מדברי התשובה הנז' וכמו שפירשה הרב מוהרי"ע הנז' הרי לך דאפי' בחנות דהוא מקום קבוע מותר ואם נפרש באופן אחר דמה דכתב הרב זק"ן אהר"ן וכל זה לא מיירי אלא בלי קביעות מקום אבל בקבוע בחנות אפילו העכו"ם יושב לבדו וכו' הכוונה היא דמיירי שהעכו"ם קבוע בחנות אלא שאם הישראל יושב גם הוא בקביעות עמו הגם שאין מוטלת עליו העבודה אלא שהעכו"ם יושב לבדו לעבודה והישראל אינו עובד אסור אלא דפירש זה דוחק בלשון הרב עכ"פ הואיל וספר הרב אינו בידינו לדעת פירוש דבריו נלע"ד להתיר נדו"ד לכל הפירושים הנז' דאם באנו לפרש כפירוש הראשון שפירשנו בדברי הרב א"כ הרי הוכחנו דמותר אפילו בקביעות חנות ואם כפירוש השני הרי בנדו"ד הישראל אינו יושב בקביעות אלא לפעמים מתראה אצל העכו"ם הוא או שלוחו ואינו יושב בקביעות לומר דא"כ הוי דינו ניכר ופשוט וצוי"ם וימ"ן: הצעיר ע"ה ב"ה רפאל אנקאווא סי"ט