קרני רא"ם תנ

עליו והחמץ עדיין מונח ברשות ישראל אפע"ג דאמר ליה מעכשיו לא גרע מחמצי של עכו"ם ברשות ישראל והאחריות על ישראל דאסיר ובשלט"י גבורי"ם כתב אם הקנהו לעכו"ם בק"ם אי באגב קרקע אפע"פ שלא מסרו לעכו"ם עד אחר פסח שרי עכ"ל הרי לפניך דאפילו במקום איסור לאוין דאורייתא מהני ק"ס מכ"ש בנדו"ד דאין כאן איסור דאורייתא לא מבעייא בדין הריחיים דאין ישראל מחוייב על שביתת כלים אלא אפי' על הבהמות המשותפות אין כאן משום שביתת בהמתו וכמו שבא הדבר מפורש בתשובת הריב"ש הביאה הרב"י סו"ס רמ"ה יעו"ש שהביא תשובת הריב"ש שנשאל על שני יהודים שהיו שותפים עם עכו"ם בבהמות ולטחון בריחיים וכו' שכתב שם בסיף תשובתי זל"ה וגם יש טעם להתיר לפי שעכו"ם לא ימנע מלעשות מלאכה בבהמות כיין שיש לו חלק בהם אין הישראל נוטל שכר שבת כיון שכבר התנו מתחילה אבל אם לא התנו אלא עד אחר שנשתתפו אומרים טול אתה חלקך בשבת ואני בחיל זה אסור אף אם אין כאן משום שביתת בהמתו מאחר שיש לעכו"ם חלק בבהמות ואינו נמנע מלעשות בהם מלאכה על כרחו של ישראל עדיין יש איסור בלוקח ריוח יום החיל נגד יום השבת שלא בהבלעה וכגון זה שלא התנו מתחילה יותר היה אפשר להתיר בשלא יאמר לו כלל טול אתה חלקך אלא שיתן העכו"ם חלקם בריוח של השביע ביחד לפי שאז יקבלו שכר שבת בהבלעה ומשום שביתת בהמה ליכא כיון שהעכו"ם עושה בה מלאכה בשבת מחמת חלקו בעל כרחו של ישראל אלא שעשו הישראלים איסור תחילה להשתתף עם העכו"ם בלא תנאי והעכו"ם עושה מלאכה בבהמות על כורחם ע"ך עיניך תראינה דגם לגבי הבהמות אין כאן איסור דאורייתא לדעת הריב"ש ז"ל וכן הביא דבריו לדינא הרב מג"א בסי' רמ"ו סקי"ג וכתב דכן כתב מהר"ל ן' חביב יעו"ש הן אמת דלדעת ריצב"א והכלב"ו הביא דבריהם הרב"י שם סו"ס רמ"ה דס"ל דאפילו בהמה המשותפת עם העכו"ם הגם שהעכו"ם עושה בה המלאכה בשבת בע"ך של ישראל עכ"ז עובר על שביתת הבהמה יעו"ש וראיתי להרב מחצי"ת השק"ל בס' רמ"ו סקי"ג כתב דמר"ן לא פסק כהריב"ש דהיכא דהעכו"ם שותף בבהמה ליכא משום שביתת בהמתו כמבואר פה בש"ע עכ"ל מכל זה נקוט מיהא דאיסור בהמות נכנס במחלוקת אם יש בו איסור שביתה או לא וא"ך הואיל ומצינו דבאיסור לאי דאורייתא דבל יראה ובל ימצא מהני תקון ק"ס מכ"ש לענין שביתת הבהמה אפילו לדעת ריצב"א והכלב"ו ודאי מהני ופשוט הוא והגם שלא מצינו למר"ן כתב אלא מחזיר למוכר או ימכרו לאחרים לאו כרוכלא ליחשיב וליזיל ובפרט אפשר דמר"ן כתב זה לצד היותר טוב כדי להיות הדבר מפורסם אבל במקום דלא אפשר כגון נדו"ד דיש טורח גדול למצוא כן אזי יש לנו לתקן על ידי ק"ס דכעין זה מצינו להרב"י שם בסו"ס רמ"ה ששם בתוך תשובת הריצב"א שם כתוב וז"ל ויראה שאם ישראל מזהיר את העכו"ם האריס שלא לעשות בה מלאכה בשבת ואם יעבור ויעשה בה מלאכה בשבת תהיה אחריות שבת עליו אפי' מאונסין שרי דאם בא לעשות בה מלאכה אינה בהמת ישראל שהרי קנאה העכו"ם להתחייב בה וכן שמעתי שהורה מורי הרב הגדול כה"ר יעקב בי רב ז"ל אלא שהצריך להעלותו בערכאות ולכתוב שם כן ונראה דלא הצריך כן אלא כדי לזכות לישראל אם יעשה כן העכו"ם מלאכה בבהמה בשבת ויארע בה אונס שלא יכול להכחיש שלא התנו כן דאלו לענין האיסור אפילו ביני לבין עצמו מותר ואפשר דמשום איסור נמי הצריך כן לחוש לדברי האוסרים להשאיל בהמה לעכו"ם על סמך הפקר דבינו ובין עצמו עכל"ה והן הם הדברים שפסק בש"ע סרמ"ו ס"ה יעו"ש הרי לך דעל צד היותר טוב יכתוב לפרסם הדבר וא"ך גם מה שכתב מר"ן לבטל המכר באופן שיחזירו המכר למוכר או ימכרו לאחרים לא כתב כן אלא על צד היותר טוב ואי לא מצא לעשות כן משום טירחא וכדומה לית דין ולית דיין דמותר לעשות הדבר אפילו בינם לבין העכו"ם להקנות לו בק"ס ואח"ך יחזרו ויתנו וישתתפו זהו משנלע"ד: עוד נראה לע"ד להתיר בנדו"ד לפי מה שאמרו וידוע הוא דישראל זה השותף אין לי ידיעה במלאכה זו של הריחיים כלל ואינו מתעסק כלל בעסק זה אלא כל המלאכה נעשית על ידי העכו"ם מראש ועד סוף ולא נתכוון ישראל זה בשותפות עם העכו"ם אלא הואיל והעכו"ם לא יכיל למיקם לשכור הריחיים ולקנות הבהמות כי איש עני הוא על כן ישראל זה נשתתף עמו ונתן לו ממון כדי למיקם בספוקיה על זה אמרתי אני ללבי דלא יגרע נדו"ז מדין דהרמב"ם דפסק הש"ע בס' רמ"ה ס"ד ז"ל יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות להתעסק בהם ואעפ"כ שהעכו"ם נושא ונותן בהם בשבת חילק עמו כל השכר בשוה לפי שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה שנאמר שהעכו"ם עושה שליחותו וכן אין העסק ניכר ממי הוא ע"ך הרי לדעת מר"ן הואיל ואין הישראל מוטלת עליו העבודה מותר להשתתף ולקחת כל השכר בשוה וכן באמת כתב המג"א ריש סי' תמ"ה בדין ישראל ועכו"ם שיש להם שדה בשותפות וכו' דכתב שם הש"ע על זה כתב המג"א שם ז"ל תנור אפע"פ שאין חלק הישראל מתרבה כשעושה העכו"ם בשבת כמו בשדה אפילו הכי אסור כיון שהוא מחוייב לעשות גם בשבת כשא"ל עשה אתה בשבת ואני בחיל הוי כאלו מעמיד פועל לעשות בידים וא"ך אם אין עושין כלים רק שהעכו"ם מסיק התנור ואופים בו ונותנים שכירות אע"פ דהישראל אסיר לקבל השכירות משום שכר שבת מ"מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה כמ"ש ב"י יעו"ש וכן כתב הרב מוהרי"ע זלה"ה בסוף דבריו בס' רמ"ה סו"ס ק"ח ז"ל ודע דדבר פשוט הוא דאם אין הישראל עוסק כלל במלאכה אפי' בחול רק שהעכו"ם מסיק התנור ואופה בי ונותן שכירות מותר לכו"ע לחלוק עם העכו"ם שותפו בשוה וכמי שכתב הרב מג"א ריש הסימן יעי"ש עכ"ל וא"ך הואל ובכאן הישראל אין לו עסק כלל במלאכה זו והכל מוטל על העכו"ם מותר והגם שהישראל גם הוא יושב בריחיים לשמור העכו"ם כמה מדות נטחנו משים חשש העכו"ם שלא יגנוב עם כל זה לא מקרי הישראל מתעסק בעסק זה הואל והישראל אם ירצה לילך ולהניח העכו"ם לבדו זהו נחת רוח של עכו"ם בודאי דלא מיקרי הישראל יש לו התעסקות בענין זה דלא מקרי הישראל מתעסק בעסק זה וכמו