קרני רא"ם תמט

כל ימי השבתות לחוד כי אם דוקא בהבלעה יעו"ע אין לנו אלא דברי מור"ם דקי"ל כוותיה ובפרט הרי מצינו להרב מוהרי"ע שדחה דברי הטו"ז ביד נטויה יעו"ע והדר כדאמרן דא"א לבטל השיתוף יש לנו להשען על דברי הג"ה זאת אך אם אפשר לבטל השיתוף ולחזור ולהתנות בודאי דצריך למיעבד הכי והוא צד היותר טוב ומוסכם אליבא דכו"ע והוא מה שפסק מר"ן ס"ג ז"ל היכא שלא התנו בתחילה יש תיקון ע"י שיחזיר להם המוכר דמי הקרקע או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות ויתנו בשעת קנייה וכו' וא"כ הכי שפיר למיעבד: והנה מעיקרא עלה על דעתי לומר דיכולים לבטל השותפות באופן זה דהיינו שהישראל ימכור חלקו בריחיים ובבהמות לעכו"ם במקום דליכא טרחא דהיינו להקנות הישראל חלקו בריחיים וגם בבהמות באופן המועיל בדינינו דהיינו קנין הקרקע של בית הריחיים עם הריחיים הואיל ומחוברת היא לקרקע הדר דינה כקרקע ותהיה נקנית לעכו"ם ע"י כסף ושטר והבהמות ע"י כסף לחוד כמו שתראה כל זה בחומ"ש סקצ"ד או לעשות בשניהם דרך ישר להקנות הכל לעכו"ם ע"י קנין סודר דפסק ר"ת דמועיל להקנות הישראל לעכו"ם בק"ס בין קרקע בין מטלטלים ופסקה מר"ן בס' קכ"ג סק"ל יע"ש והגם שהש"ך שם פקפק על הוראה זו של ר"ת יע"ש וכתב דמהרשד"ם ם כתב דסברת ר"ת יחידאה היא לא כן הוא דהא מצינו להרב מג"א סקמ"א סק"א שהביא משם הש"ג בדין מכירת חמץ דניקניהו לעכו"ם בחליפין א"כ לאו יחידאה היא ועדיפא מזה עיניך תראינה בס' מש"ה מערכת: ח' אות ע"ט שהאריך בענין זה והעלה דדברי ר"ת שרירים וקיימים וכתב דכן היא דעת הרי"ף והרמב"ם ופוסקים אחרים ובלאו הכי אין אנו צריכים לזה הואיל ומר"ן פסק לסברת ר"ת בפשיטות וכתב שם בס' קכ"ג סי"ד ז"ל יכולים לשלוח הרשאה ביד עכו"ם ובלבד שיזהר מלכתוב וקנינא מניה דאין שליחות וזכייה לעכו"ם אלא יכתוב וקנה העכו"ם ע"כ והואיל ומר"ן הכי פסיקא ליה הכי נקטינן אלא דצריך ליזהר דלא ליקנו העכו"ם מהישראל בסודר דידהו אלא לעשות הקנין בסודר העכו"ם וכמו שבא הדבר מפורש בס' מוצב"י ס"י ובע"ט סופ"ר להרב הנז' שכתב דכוונת מר"ן היא דהעכו"ם צריך ליתן סודרו לישראל ויאחוז הישראל ויקנה לו חובו או פקדונו ויכתוב בשטר וקנה העכו"ם כלומר שהעכו"ם בעצמו קנה בק"ס ע"כ וא"כ הכי צריך למיעבד ואחר שיקנה הכל לעכו"ם אזי אם ירצה לקחת ממנו במחצה ולהשתתף עמו יתנו תחילה על הדרך שפסק הש"ע ס"ג ואזי ליכול וליחדי: אלא דעדיין לבי מהסס בתיקון זו של פרידות השותפות על הדרך הנז' לפי מה שראיתי למר"ן בש"ע ס"צ שכתב וז"ל היכא דלא התנו בתחילה יש תיקון על ידי שיחזיר להם המוכר דמי הקרקע או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשות' ויתנו בשעת קנייה וכו' מלשון זה נראה דצריך תקון גדול לבטול השותפות דהיינו שיחזרו אותה למוכר או למוכרה לאיש אחר דאזי מפרסמא מילתא דנעשה פרידה גמורה ואין שום מרמה ותחבולה בדבר וכן נראה מדברי המג"א סק"ז שכתב שצריך קנין חדש ועיין בחומ"ש סקצ"ד לענין קנין עכו"ם עכ"ל מזה מוכח דצריך פרידת השותפות כדחזי מן דינא ועיין להרב מוהררי"ע זלה"ה שכתב ז"ל ונראה דצריך שיהיה בטול השותפות באופן המועיל עפ"י הדין דהיינו בהחזרת הקרקע שצריך קנין סודר וקריעת שטר המכר הראשון עם החזרת הדמים וכן בביטול השותפות שבחנות צריכין לירד לחשבון על מה שהניחו כבר ויטול כל אחד חלקו לביתו שיעשה בו קנין משיכה ויקרעו שטר השותפות וכן כשקבלו קרקע בשותפות] אופן הביטול הוא כשיטלו כל אחד כלי אומנתו שהניח לאותה מלאכה וכו' וכו' יע"ש וא"כ מיחזי דצריך להיות פרידת השותפות מבוררת וא"כ מיחזי מלשון זה שכתב מר"ן דצריך להחזיר המכר למוכר או למוכרו לאיש אחר משמע דלא מהני אלא באופן זה דעל ידי זה יהיה הדבר ניכר לעין כל אבל למכור אחד לחבירו נראה דלא מהני דאל"כ למה הוצרך לומר שימכור לאיש אחר הו"ל לומר ימכור הישראל לעכו"ם או עכו"ם לישראל ויחזרו יתנו וישתתפו. גם יש לדקדק דתקון זה דימכור אחד לחבירו לא מהני מה שראיתי להמג"א והרב מוהרי"ע זלה"ה שהביאנו דבריהם לעיל שכתבו על אותו פסק דפסק מור"ם דאם ירצה לשכור לעכו"ם חלק בשבתות בשכירות או בקבלנות שרי וכו' כתבו דדוקא במקום דלא אפשר לתקן ע"י פרידת השותפות אבל אם יכול לתקן על ידי שיפרידו חבילת השותפות ואח"כ יחזרו וישתתפו צריך לתקן הדבר על ידי שיפרדו ויחזרו ויתנו וישתתפו כמש"ל משם ואם באמת לפי תקון זה שכתבנו שהישראל יכול למכור חלקו לעכו"ם בק"ס או באופן קנייה אחרת ואח"כ יחזרו וישתתפו הרי לעולם הדבר קל הוא בעיניהם לעשות תקון זה אלא ודאי דלא מהני תקון זה אלא צריך על ידי בטול מכר הבעלים או למכור לאיש זר וזה על הרוב קשה המציאות הן אמת דמזה אין דקדוק כל כך דאפשר אפילו משותף לחבירו יהיה קשה הדבר כגון שאין לו הישראל אמונה בחבירו למכור לו או העכו"ם בישראל או אפשר בשאין השותף לפנינו לעשות עמו תקון בטול השותפת כגון שהלך למדינה אחרת והניח אחר להשתמש במקומו ולא שקלת מציאות מעלמא אופן המעכב: אך מדקדוק לשון מר"ן הנז"ל נראה דלא מהני התקון שכתבנו שהישראל ימכור לעכו"ם על ידי ק"ס מדלא הזכיר מר"ן תקון זה: אלא דבאמת הגם דמר"ן לא הזכיר בתקון הבטול כי אם להחזיר הדבר למוכר שמכרו להם או למוכרו שניהם לאיש זר עכ"ז לא חזרתי מסברתי שכתבתי דיכול לעשות התקון הנז' להקנות לעכו"ם על ידי ק"ס כי למה יגרע תקון זה הואל והוא סברת גדולי ישראל והש"ע פסקו בס' קכ"ג כמש"ל ועל זה לא נחה דעתי עד שמצאתי סעיד וסמיך לדבר דהנה ידוע דהמשהה חמצו בפסח ולא בטלו עובר עליו מדאורייתא בשני לאוין בל יראה ובל ימצא ומצינו להש"ע או"ח ס' תמ"א ס"א שכתב ז"ל עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו ומשכנו בידו ואמר ליה מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני והגיע הזמן ולא פרעו מותר ע"כ וכתב שם המג"א סק"א ז"ל ומשכנו בידו אבל אם לא משכנו ביד העכו"ם רק שהעכו"ם הלוה לו