קרני רא"ם תמח

ומעתה הואיל וביררנו דלדעת מר"ן כל שלא התנו קודם השותפ' שיטול העכו"ם יום השבת וישראל יום אחד כנגדו א"כ לא יש כאן שום צד להתיר אלא שיפרידו השותפ' ויחזרו להתנות קודם השותפות וכמ"ש הש"ע שם ס"ג יע"ש. הן אמת דלכאורה עלה במחשבה לומר דאם הישראל הזה והעכו"ם נהגו שותפת לעשות כל יום ויום העבודה בשותפת ויום השבת עושה העכו"ם לבדו עלה בדעתינו להתיר ע"פ סברא זו והיא סברת הר"ן שהביאה מור"ם בס' רמ"ה ס"א ז"ל וי"א שכל זה לא מיירי אלא בשותפת שכל אחד עוסק לבדו וכו' יע"ש ועל פי סברא זו עלה בדעתינו להתיר מיהא עבודת הריחיים בשבת על ידי עכו"ם אבל לא הבהמות המשותפות בין העכו"ם ובין הישראל דהגם דמר"ן לא כתב דין זה דהר"ן אלא מור"ם הביאו בשם י"א עלה בדעתינו לומר דמר"ן גם הוא אינו חולק על סברא זו דהגם דמצינו להרב"י בס' רמ"ה אחר שהביא סברא זו של הר"ן דפסק דישראל ועכו"ם שלקחו מרחץ בשותפת ועכו"ם מחממו בשבת בשביל חלקו ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל ובימות החול מחממים אותו בשניהם כתב הר"ן דמותר דהעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד וכו' ומצינו להרב"י הנז' אחר שהביא סברא זו של הר"ן סיים וכתב וז"ל ואין נראה שיהיה דעת הרמב"ם שהרי כתב המשתתף עם העכו"ם במלאכה או בסחורה כשיבואו לחלוק נוטל העכו"ם שכר השבתות כולן ומשמע דבחול שניהם עושים ובשבת העכו"ם לבדו ואפי' הכי העכו"ם יטול שכר שבת לבדו ואם כדברי הר"ן הו"ל למשרי דהא העכו"ם כי עביד מלאכה בשבת אדעתא דנפשיה קא עביד ואולם לפי מ"ש לא תקשה לך וכו' דאולי הר"ן מפרש דמאי דאסר הרמב"ם הוא בדעכו"ם עושה בשבת וישראל עושה ג"כ נגדו יום אחד נגד השבת אפי' יהיו כל שאר הימים עושים בשניהם יחד הוא דאסר הרמב"ם אבל אם יהיו שניהם יחד מתעסקים במלאכה או בסחורה ובשבת מתעסק בה העכו"ם לבדו שרי לישראל ליטול חלקו וכו' כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם לדעת הר"ן שאל"כ הוה ליה לכתוב שהר"ן חולק עכל"ה של הרב"י וא"כ מן הראוי לסמוך על מור"ם שהביא סברא זו של הר"ן כי הגם שהרב"י מתחילה פקפק עליה מדברי הרמב"ם הרי חזר ופירש דברי הרמב"ם אליבא דהר"ן דלדעתו אין הרמב"ם חולק עליו הן אמת דלא מכריחה מילתא לומר דהרב"י דעתו למסקנא דהרמב"ם לא פליג על הר"ן דהא כתב בלשונו בזה"ל כן נראה ליישב דברי הרמב"ם אליבא דהר"ן שאל"כ הוה ליה לכתוב שהר"ן חולק ע"כ מלשון זה נראה דלא בא ליישב אלא לדעת הר"ן כיצד יפרש דברי הרמב"ם ולמה לא כתב שהוא חולק אבל לדעתו של הרב"י נראה דהרמב"ם חילק על הר"ן וא"כ הואיל ולהרב"י לא ס"ל כהר"ן אלא כהרמב"ם דחולק מן הראוי אין לסמוך על דברי הר"ן אלו הגם שפסקם מור"ם אך עכ"פ הואיל ולפי מסקנת הרב"י לא מכריעא מילתא באמת אם בישובו זה שהשוה דעת הרמב"ם לדעת הר"ן אם כוונתו היא לפי מסקנא זו דגם לדעתו הכי הוא או דוקא לא בא אלא ליישב הרמב"ם לדעת הר"ן עכ"פ הואיל ומדברי הרב"י לא מכריעא מילתא וספוקי מספיקא לן בהבנתו ומצינו למור"ם שפסק כן בפשיטות אין לנו להניח פשיטותו של מור"ם מכח מאי דמספיקא לן בדברי הרב"י כל זה נלע"ד: אך ומה נענה דמצאנו לגדולי ישראל דלא ס"ל הכי דהא מצאנו ראינו להרה"ג מהרש"א בספרו משחד"ר בישראל שקנה עם עכו"ם אחד צידת הדגים שאין מי שיצוד דגים אלא הם או שלוחיהם ובשבת העכו"ם צדים מהו הדין ואחר שצדד שם לאסור ולהתיר הביא לבסוף וכתב והנה לדעת י"א שהביא מור"ם שם בס' רמ"ה הכא בנדו"ד שרי שכתבו שכל זה לא מיירי אלא בשותפ' שכל אחד עוסק לבדו וכו' אך לדעת סברת מר"ן משמע דלא מפליג בהכי עכל"ה וכן ראינו להרב מוהרי"ע זלה"ה שכתב וזל"ה והגם דחזר מר"ן וכתב דאפשר דגם הרמב"ם לא מיירי אלא בשכל אחד עוסק ביומו יעו"ש הואיל וכאן בש"ע לא הזכיר חלוק הר"ן ז"ל משמע דדעתו להחמיר כנראה מסתם דברי הרמב"ם וכן מוכח מלשון רש"י ז"ל שכתב וז"ל ומשקבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד ע"כ וכן נראה עיקר דאע"ג דמור"ם ז"ל בהג"ה כתב חלוק הר"ן בשם י"א אין לתפוס אלא דברי הש"ע דבתריה גרירנא עכ"ל וא"כ ע"פ דבריהם אלו לא נמצא שום התיר כי אם זולת מ"ש הש"ע ס"ג להפריד השותפת כדאמרן: גם היה מקום כאן להתיר להם מעשה הריחיים על ידי שישכיר הישראל חלקו בשבתות לעכו"ם וכמו שבא הדבר בב"י משם הגהות אשר"י ופסקו מור"ם ס"ג ז"ל ואם ירצה להשכיר לעכו"ם חלקו בשבת או לשוכרו בקבולת שרי וכו' אך הלא מצינו להרב מג"א זלה"ה שם סק"ח שכתב ז"ל נ"ל דוקא מעיקרא קודם שקבלוהו רשאי לומר תן לי כו"כ מעות וטול אתה לבדך בשבת אבל לאחר שקבלוהו אסור אלא א"כ אי אפשר בענין אחר דאז שרי יעו"ש הרי לדעת הרב מג"א דלא התיר לשוכרו או בקבולת אלא דוקא בתחילת השותפת אבל אם כבר נשתתפו ולא התנו לא שרי אלא א"א בענין אחר: והגם דהרב מוהרי"ט ז"ל ראיתי לו שחלק על מג"א דכתב דדין זה דהגהות אשר"י דפסק מור"ם דיכול להשכיר לא איירי אלא מעיקרה קודם השותפת וכו' והרב הנז' חלק על המג"א וכתב דלא כן הוא אלא הגהות אשר"י איירי אפי' בנשתתפו כבר ולא התנו עכ"ז בדין זה דשדה ומרחץ וריחיים מודה הוא לדברי המג"א דאין להתיר שכירות וקבלנות אלא במקום דאי אפשר להפריד חבילות השותפת ולחזור ולהתנות והילך דברי הרב הנז' הצריך לנו ז"ל ודלא כמו שכתב הרב מג"א סק"ה דלא שרי להשכיר באופן הנז' אלא דוקא מעיקרא קודם שקבלוהו וכו' יעו"ש דליתא לענ"ד וגם הרב גופיה כתב לבסוף דאם א"א לבטל השיתוף אז שרי משום פסידא ומיהו בדאפשר לבטל השיתוף אין להתיר דאע"ג דהך דמטבע דהגהות אשר"י לא נזכר ביטול השיתוף שאני התם דקבלו המטבע מן המלך ומלכותא לא הדרא והוי לא אפשר עכל"ה וא"כ ע"פ הדברים האלה נחזי אנן נדו"ד אם הוא דבר שא"א לתקן בביטול השיתוף אזי יש לנו לסמוך על דברי הגהות אשר"י ומור"ם שפסקם כי הגם שהרב הטו"ז פקפק בזה ואסר לשכור