קרני רא"ם תמז

רוצה להתיר וחזר בו והביא ראיה לדברי ר"ת דאוסר וסיים הרב"י וכתב דכן מדוקדק מלשון רבינו הטור שכתב ור"י היה מתיר דמשמע היה מתיר מתחלה אבל לא בסוף שהרי הודה לדברי ר"ת ע"כ והגם שראיתי להרב הלק"ט ח"ב סק"פ שחלק על הרב"י במה שפירש בדברי הטו"ר הכי וזל"ה הלק"ט כתב הרב"י או"ח סרמ"ה גבי ור"י היה מתיר בתנור שקבלו בשותפות דהטור דייק בלישניה לומר ור"י היה מתיר דמשמע היה מתיר בתחלה אבל לא לבסוף אין זה ראיה דבכמה דוכתין אשכחן בהאי לישנא ובס' הר"ע הר"מ מרוטנבורק היה אומר ובס' תקס"ג ר"ת היה אומר דהוה קבלת תענית בהרהור בשעת מנחה והוא ז"ל פסק כן אלא אדרבא איכא למימר דהיה אומר ר"ל מרגילא בפומיה כדאמרן בהנהו היה אומר דמס' אבות עכ"ל עכ"פ אנן בדידן לא איכפת לן דאין לנו אלא דברי מר"ן דלא סבר כלל לסברת ר"י לא בב"י ולא בש"ע וגם דברי הלק"ט לא נתכוון בדבריו אלו לפסוק כר"י אלא כוונתו לדקדק על מה שדקדק הרב"י בדברי הטו"ר שאין בדקדוקו דקדוק אבל לעיקר דינא ודאי לא יחלוק. ובעיקר דקדוקו לקוצ"ד נראה דבשלמא היה אומר הואיל ומלתא יתירתא היא צריך לומר מרגלא בפומיה הלאו הכי מאי היה אומר דלא הול"ל אלא ר' פלוני אומר ועל זה הוצרכו לפרש מרגילא בפומיה ויגד עליו רעו שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח דמקרא מלא ומוכרח לפרשו מרגילא בפומיה אבל בכאן ר"י היה מתיר אם נפרש היה רגיל למה צריך לומר היה רגיל דיי ליה ור"י התיר וכו' ואנן ידעינן שלעולם עומד הוא בסברתו אלא ודאי היה מתיר שבכאן פירושו הוא היה מתיר בתחילה ואח"כ חזר בו: אלא דלפי חילוק זה יש לדקדק עליו ממ"ש הרב הנז' שבס' תר"ע שם כתוב מהר"ם מרוטנבורק היה אומר ובס' תקס"ג ר"ת היה אומר וכו' דהתם נמי להלכה אמרו זה ומה היה אומר אם נפרש היה אומר כך לעולם הרי דיי לומר מהר"ם מרוטנבורק פסק ור"ת פסק על כן נלע"ד לחלק עוד ולומר דשאני היה אומר ושאני היה מתיר והחלוק הוא דבשלמא היה אומר משמע שהיה אומר הדברים באמירה ומוציא הדברים לפועל אבל היה מתיר יכול להתפרש היה מתיר מצד הסברא שהיה מסביר לומר כך אבל חזר בו ולא הוציא הדברים לפועל ולא כתבתי זה אלא שעשוע בעלמא. ולענין דינא נקטינן מדברי הטו"ר והרב"י דלכל הדעות כל שלא התנו קודם השותפ' אסור לומר טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ואפי' לא אמר כן בפירוש אלא כשבאין לחשבון אומר הישראל אטול אני של יום ראשון נגד שבת אסור והכי מצינו למר"ן בש"ע פסק הכי ז"ל ישראל ועכו"ם שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפ' או שהם שותפים בסחורה אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף שיהיה שכר השבת לעכו"ם לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום אחד נגד יום השבת לישראל לבדו מותר ואם לא התנו בתחילה כשיבואו לחלוק נוטל העכו"ם שכר השבתות והשאר חולקין ואם לא הי' שכר השבת ידוע יטול העכו"ם לבדו שביעית השכר והשאר חולקין ע"כ. אך מה שנשאר לנו לברר הוא אם לא התנו וגם לא באו לומר שיקח הישראל יום אחד נגד השבת מהו הדין דהנה מצינו לרבינו הטו"ר שכתב דזה היא בעייא ולא אפשיטא והרא"ש כתב כיון דספיקא דרבנן הוא אזלינן לקולא אבל מדברי הרמב"ם יראה לחומרא יעו"ע בזה יש להסתפק אי תפסינן כסברת הרא"ש הואיל וכתב בפשיטות אזלינן לקולא או אזלינן לחומרא כנראה מדברי הרמב"ם והיה נראה לקוצ"ד דלא שבקינן פשטותיה דהרא"ש וליזיל בתר מה שלא בא מפורש בדברי הרמב"ם אלא מה שנראה מדבריו ומה גם במילי דרבנן מן הראוי לומר דספיקא דרבנן לקולא: אלא דגם בזה הרי מצינו להרב"י שכתב דמדברי הרמב"ם נראה דאזלינן לחומרא שכתב ואם לא התנו אסור לישראל ליקח שכר השבתות משמע דבכל ענין אסור וכתב הרב המגיד שם שכן היא דעת המפרשים וכתב הר"ן בספ"ק דע"ז שכן דעת הרי"ף ונתן טעם לדבריו ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם מסכימים לאיסור הכי נקטינן ע"כ א"כ הואיל והרב"י הכי פסיקה ליה דאזלינן לחומרא והכי נקטינן והגם שמצינו למור"ם שם בס' רמ"ה ס"א שפסק לסברת הרא"ש וכתב ז"ל ויש מתירין השכר בדיעבד אפילו לא התנו וחלקו סתם ונ"ל דבהפסד גדול יש לסמוך עלייהו ע"כ אך אנן אין לנו אלא דברי מר"ן בב"י שכתב דכהרמב"ם נקטינן וגם בש"ע הכי מוכח דלא הביא כי אם סברת רמב"ם דכתב דאם לא התנו העכו"ם נוטל שכר השבתות כלם או חלק שביעי מזה מוכח דליכא שום צד התיר זולת זה דוקא ואין לסמוך על הרא"ש בזה בשום אופן כלל ועיין למוהרי"ע זלה"ה שאחר שהביא דברי הרא"ש הנז' ורצה לדקדק מדבריו שכתב ויש מתירין השכר בדיעבד וכו' דלאו דוקא בחלקו כבר בדיעבד אלא אפי' עדיין לא חלקו וראה שהעכו"ם רצונו לחלוק מה שהרויח יכול לשתוק ולא ימנע מלחלוק בשוה דהואיל וזה בעייא דלא אפשיטא אפשר אפי' לכתחילה קודם חלוקה מותר ולא אמר לשון דיעבד על אם כבר חלקו אלא דיעבד קאי על אם לא התנו דהיינו דיעבד ולא התנה ואחר שכתב הרב הנז' כל זה חזר עוד וכתב ואולי דהרא"ש עצמו הגם שכתב דהיא בעייא דלא אפשיטא ובמילי דרבנן אזלינן לקולא עכ"ז לא רצה לסמוך על סברתו ולא התיר כי אם דוקא בדיעבד וחלקו במקום הפסד מרובה ועוד סיים הרב הנז' ואנן בדידן אין לסמוך על סברת הרא"ש זו ואין לנו אלא דברי המ"מ דאין שום התיר כלל כי אם דוקא ליטול העכו"ם שכר שבת לבדו או חלק שביעי עיניך תראינה אפי' עבר העכו"ם וחלק עמו אסור ליהנות משכר שבת שבא לידו מיד העכו"ם: ודע וראה שאפילו לדעת הרא"ש שמתיר היכא דלא התנה וחלקו בסתם מצינו להרב מוהרי"ע זלה"ה שכתב דלא התיר הרא"ש אלא דוקא יום כנגד יום אבל לחלוק הכל בשוה חלקים שוים דלפעמים ריוח העכו"ם בשבת הוא מרובה לכ"ע אסור עכ"ל הרי לפניך דלדעת מר"ן האוסר לאו דוקא בבאו לחלוק בשוה אלא אפי' בשעת החלוקה נוטל העכו"ם שכר שבת והישראל לוקח נגדו יום אחד המעט הא אם רב לדעת מר"ן כל אופן אסור: