קרני רא"ם תמו

סנ"ג ז"ל אסור לעשות מאתנן זונה דבר של מצוה כגון בית הכנסת או ס"ת ודוקא מהאתנן עצמו אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות דבר מצוה עכל"ה וכתב שם המג"א סקמ"ה וזל"ה ונ"ל דבבה"כ נקטינן לקולא דאינו אלא מדרבנן דקרא משתעי דוקא בבית המקדש וכו' ולכן נקטינן בספיקו לקולא וכו' יעו"ש: א"ך אתאן לנדו"ד אין כאן שום איסור כלל חדא אפילו אי הוה ידוע לנו דמעות אלו ממש שקנו בהם הפרוכת או שהתנדבו הן הם המעות שקבלה מהבועל באתנן עכ"ז מותר לקנות מהם דבר של מצוה כמו שמפורש בגמרא ובהרמב"ם כמ"ש לעיל וכמ"ש רי"ו עצמו שפסק מור"ם כאן וכתב ז"ל אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות בהם דבר מצוה וכו' מכ"ש בנדו"ד דאין ידוע דמה שמתנדבים הזונות אם הם ממעות אתננם עצמו או ממעות אחרים שאין שם אתנן עליהם דכמה מעות שנוטלים הזונות ואין שם אתנן עליהם עיין בקצור בבאה"ט או"ח סקנ"ג סקל"א א"כ פשוט דמותר בלי שום פקפוק דהא אפי' אם היו יהיה לנו ספק אם הפרוכת עצמה קבלה באתנן ושם אתנן עלה או שמא קנתה אותה ממעות אתנן הרי זה הפרוכת מותרת מכח שהדבר ספק דילמא היא עצמה נתקבלה באתנן או דילמא קנויה ממעות אתנן דאזי אליבא דכ"ע אפי' רי"ו ס"ל מותר וכמש"ל פסק מור"ם משמו עכ"ז הואיל והדבר ספק הרי קי"ל דספיקו מותר כמש"ל משם המג"א קו"ח בן בנו של קו"ח דודאי אין מדרך ליתן פרוכת באתנן ובודאי אינה אלא קנויה במעות וספק אם קנויה ממעות ששם אתנן עליהם אין זה נכנס בגדר שים ספק והיתר גמור הוא: ומה גם לכשתידוק דמעות נשים אלו לא נכנסו בכלל איסור זה דאתנן זונה דהא שם במור"ם בס' קנ"ג סיים וכתב ז"ל ולא מיקרי זונה אלא איסור ערוה אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר מותר לקבל מהם ע"כ ופירוש איסור עריות הם העריות המפורשים בתורה כגון אחותו או אשת איש וכו' וכו' דהיינו מי שחייב על ביאתה כרת זהו שקרויה זונה ואתננה אסור לדבר מצוה לדעת רי"ו דפסק מור"ם אבל כל מי שאינו בחיוב כרת אין בה שום איסור אתנן לדבר מצוה כמ"ש מור"ם הנז' בהג"ה: הן אמת דלגבי איסור זונה לכהן מצינו להש"ע באהע"ז ס"ז ס"ח שם כתב וז"ל איזו היא זונה כל שאינה בת ישראל וכו' אבל הנבעלה לאחד מאיסורי לאווין השוין בכל או מאיסורי עשה ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לכותי ועבד הואיל והיא אסורה לינשא לו הרי זה זונה וכו' עכל"ה וא"כ הרי מצינו דלא בעינן שתהיה בחיוב כרת אלא כל שהיא באיסור לאו וגם הנבעלת לכותי ועבד הרי זה קרויה זונה וא"כ גם זונות אלו המופקרות לשכור עצמן לא ימנע שנבעלים לעבדים ולכותים עכ"ז לא קרב זה אל זה דדוקא לאיסור כהונה הוא דהחמירו לעשות זונה מחייבי לאוין ומחייבי עשה ומהנבעלות למי שהוא פסול להן אבל לענין המקדיש לדבר מצוה לא אסרו אלא אתנן זונה שהיא בחייבי כרת דוקא וכמ"ש כל זה המג"א בס' קנ"ג ס"ק מ"ח בסוף דבריו ז"ל וכתב כאן איסור ערוה כלומר דוקא חייבי כריתות כיון שיש מחלוקת בחייבי לאוין נקטינן לקולא כאן שהאיסור מדרבנן וכמ"ש לעיל עכל"ה: נקטינן מכל האמור דמעיקרא ובראשונה אין ראוי לכנות כלל שם אתנן זונה על הפנויות האלו הואיל והם כי אם מופקרות בעלמא ואין עליהם חיוב כרת דהיינו אינם מחייבי כריתות ובפרט אפי' אלו היו זונות אלו ממחויבי כריתות אין לנו לאסור אלא דוקא הדבר עצמו שניתן להם באתנן אותו דבר עצמו הוא שאסור לו להביאו בעיניו אבל למוכרו ולהביא חליפיו דבר מצוה או יתנו לה מעות באתננה ותקנה בהם דבר מצוה מאן יהיב לבית אלהינו משופרי שופרי. כל זה הוא מדינא: אבל אם נראה בעיניכם הפקוחות לאסור אס"ר משום מגדר מלתא שעל ידי זה יהיו גדורים מן העריות הטוב בעיניכם תעשו וה' אלהיכם יעזרכם על דבר כבוד שמו אכי"ר בסדר והתקדשתם והייתם קדושים כאן שנ"ה נאד"ר בקד"ש פה סאלי יע"ה וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רכ"ו. ישראל ועכו"ם שכרו רחיים הטוחן ע"י בהמות בשותפות כיצד יתנהגו להתיר שכר שבת בין על טחינת הריחיים בין על הבהמות שהם ג"כ בשותפת והעכו"ם טוחן בהם בשבת יומ"ץ: תשובה הנה מצאנו לרבינו הטו"ר בס' רמ"ה שכתב ז"ל ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעכו"ם טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ואפי' לא אמר כן אלא כשבאין לחשבון אומר הישראל אטול יום הראשון נגד יום שבת שנטלת אסור אבל אם מתחילה כשקבלו השותפות התנו שיטול העכו"ם של שבת והישראל יום ראשון כנגדו מותר ור"י היה מתיר בתנור שקבלו בשותפת אפילו לא התנו דדוקא בשדה אסור לפי שחלק הישראל מתעלה ומתרבה באותה מלאכה שעשה העכו"ם בשבת אבל בתנור שאין חלק ישראל מתעלה בכך מותר לחלק ולומר יהיה שלי בחול ושלך בשבת ור"ת אוסר וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב ומשתתף עם העכו"ם במלאכה או בסחורה אם התנו וכו' ומלאכה דומה לתנור שאין חלק ישראל מתעלה במה שהעכו"ם עושה ואסור בלא התנו וכו' ואם לא התנו תחלה וגם לא באו לומר שיקח הישראל יום אחד כנגד השבת אלא חלקי סתם מבעייא ולא אפשיטא וכתב א"א הרא"ש ז"ל כיון דספיקא דרבנן הוא אזלינן לקולא ואין צריך להניח לעכו"ם ליטול שכר השבתות לבדו אבל מדברי הרמב"ם ז"ל יראה לחומרא שכתב ואם לא התנו ושכר השבת אינו ידוע יראה לי שהעכו"ם יטול שביעית השכר והשאר חולקין בשוה עכל"ה וראינו שם להרב"י ז"ל שכתב דמה שהיה מתיר ר"י לא עשה ההיתר בהחליט אלא כמו שמוכח מדברי התוס' שהיה