קרני רא"ם תמה

תבנא לדינא הואיל וביררנו לדעת הרב מג"א והרב מחצית השקל והרב מוהרי"ע ומאמר מרדכי והרב ח"ס דדעת מר"ן דס"ך היא דוקא במקום מנהג קבוע וידוע ובמקום שאין מנהג ידוע והניחו בסתם אינו יכול להוציאו כדעת מהרש"ל וגם הרב הלבוש הכי ס"ל וכמה פוסקים אחרים ועילא על כולהו כדאמרן דמור"ם דקי"ל כוותיה הכי פסיקא ליה א"כ קם דינא דאין אשה זו יכולה להוציא מיד הקהל האומרים דהכניסתו סתם ועליה להביא ראיה שהיא התנית כדי שתוציא מהם דהמע"ה והגם דהרב יואל בס' ע"ד בפסק דידיה כתב דהיורשים קרוים מוחזקים יעו"ש כבר כתבנו דהרב יואל הוא מכת הסוברים דדברי מר"ן דס"כ אפי' במניח סתם ולא פירש שיטלו איירי ואפי' במקום שאין מנהג קבוע וכבר כתבנו דאין לנו להניח דברי חבל נביאים דמפרשי בהפך וניקום ונוציא מיד הצבור ותו לא מידי: אך כל זה שכתבתי הוא הלכה למעשה ע"פ הדין אך באמת מידע ידענא כמה בני אדם שנתמוטטו אנשים ונשים וירדו מנכסיהם רח"ל והוציאו הס"ת שלהם מהיכל הקודש ימכרו אותם למצוא טרף לביתם ולשלם לנוגשים אצים וכד שאלנו לזקנים אמרו שכך נהגו כל מי שלא כתב בפירוש ספרי קודש לה' עדיין יד הבעלים שולטת בהם לעשות בהם חפצם ורצונם ואפילו תפוחי זהב וכסף שעושים לביה"כ שמוליכים בחגים ובמועדים כך אנחנו נוהגים וא"כ הדר דינא ע"פ המנהג הואיל והמנהג ידוע ומפורסם דכל מי שהקדיש סתם עדיין לא יצא מרשותו ויכול להוציאו בכל עת וזמן א"כ גם אשה זאת יכולה להוציא הואיל והכניסתו סתם ולא הקדישה אותו ע"פ דברי הקהל במאמרם שאמרו: והגם דנראה מדבריהם שאומרת שהיא התנית שתוציאנו בכל עת וזמן נראה דס"ת עשאה אותו הקדש דלפי מה שכתוב בשאלה שהיא אמרה שבעת הנתינה התנית בת"ג לפני שע"ך שהרשות בידה להוציא הס"ת מבה"כ לכ"מ אשר תאוה נפשה הן לבה"כ אחרת הן לעיר אחרת וכו' מדברים אלה נראה פשוט שעשתה אותו הקדש דאל"כ למה הוצרכה להתנות הואיל ולפי מה דכתבנו ע"פ המנהג כל זמן שלא הקדישה יכולה להוציאו למה הוצרכה להתנות וכעין זה ממש כתב הרב פח"ד על דברי מהרש"ך דמפרש בהם דמהרש"ך ודאי בדהקדיש איירי דאל"כ למה הוצרך בעל הס"ת להתנות דגם שם היה תנאי כנדון זה ומכח זה הוצרך הרב מהרש"ך לומר מדהתנה בדהקדישו מיירי והודה לו לבסוף הרב בני חיי להרב פח"ד וכן נמי הרב שמש צדקה ז"ל קיים גם הוא פירוש דברי הרב פח"ד דמהרש"ך הגם דדבריו סתומים ודאי בדהקדישו מיירי מכח קושיא זו דאל"כ למה התנה וא"כ גם כאן הואיל והאשה אמרה שהתנית נראה דודאי הקדישה אותו: ומה גם בנדו"ד כך מוכח מדבריה שאמרה התנית להוציאו מבה"כ זו ולהוליכו לבה"כ אחרת ש"מ דאין לה כח אלא להוליכו מחיל אל חיל לא להוציאו לחולין וא"כ לפי זה דהקדישה אותו אפי' יהיה מנהג קבוע שכל מכניס ס"ת סתם מוציאו בכאן שהוא הקדש ליכא מנהג וא"כ הדרן לדינא דמחלוקת הראשונים מהר"ם אלשי"ך והרא"ם וכו' ובפרט דמר"ן בדין זה גילה דעתו בדבר שהוא הקדיש שאין יכול להוציאו כמ"ש בכלי כסף בסי"ח דהואיל ומסתמא אמרינן הקדישם פסק שם דאין יכול להוציא מבה"כ שהיו שם ועיין טו"ז שם סקי"ד: אלא דגם לזה מצאנו ארוכה ומרפא דהואל והקהל המוחים בידה אינם טוענים שהיא הקדישתו אלא מפיה אנו חיים א"כ גם כאן ממ"נ יש בידה יכולת להוציאו דאי כדעת הקהל שהכניסתו סתם דלא שמעו ההקדש כבר ביררנו ע"פ המנהג יכולה להוציאו ואי אמרינן ס"ת זו שאמרה היא הקדישתו לית ביה מנהג הרי גם היא אמרה שהיא התנית והפה שאסר. הוא הפה שהתיר וסברא זו ממש כתבה הרב שמש צדקה בחיור"ד סי"ד שכתב משם מהר"ם אלש"ך וז"ל שם ועוד כתב אך אם יש לומר שכיון שלא נודע היותו כ"א על פיו והוא אומר שהיה בתנאי כאשר נאמינהו במאי דאמר שהקדישו נאמינהו ג"כ במה שהיה תנאי עכל"ה ע"ש א"כ אין לסתור הדין ע"פ טענת דבריה ודיינין כאן ממ"נ תוציאנו דאם הוא כדברי הקהל כבר אמרנו המנהג הוא להוציא ואם כדבריה שהיא הקדישתו הרי אמרה תנאי היה והפה שאסר התיר ותו לא מידי. כ"ד הצעיר החותם בסדר לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה. כאן שנ"ה ה"ן צדק לפרט מה"פ פה סאלי יע"ה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רכ"ה. תשובה לקהל פארא בראזיל יע"א. יודע למעלתכם על מה שבקשתם ממני לחוות דעתי הקלה בענין הפרוכת שעשו נשים זונות לבה"כ גם מה שמביאים נדרים ונדבות לביה"כ הי"ג אם מותר לקבל מהם או לא וההוא אמר שהוצרך לשאול משמכם להוציא מלב האומרים שיש איסור בדבר משום לא תביא אתנן וכו': דעו לכם ידידים דעיקר האי קרא לא קאי אלא על הקורבן שקרב ע"ג המזבח דוקא הוא שאסור להביאו מן האתנן ומה שקרוי אתנן הוא האומר לזונה הילך טלה בשכרך והבעלי לי זהו שאסור להקריב ע"ג המזבח הוא עצמו אבל אם נתן לה מעות ולקחה בהם קורבן הרי זה כשר זהו דין אתנן האמור בתורה כמו שמפורש כל זה במסכת תמורה דף כ"ט ופסקו הרמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ד יעוין כל זה שם באורך דמשם באר"ה דלא נאמרו איסורי אתנן זונה אלא לאיסור קרבן דוקא ע"ג המזבח אבל לעשות מהאתנן עצמו שאר מצות אין לזה עיקר לא מן הגמרא ולא מדברי שלשה עמודי הוראה ולא מדברי שאר פוסקים זולת דוקא מדברי רבינו ירוחם נתיב כ"ג והביאו הד"מ באו"ח סקנ"ג ס"י ופסקו במפה שם