קרני רא"ם תמג

המנהג דכל מי שמניח ס"ת בהיכל איני מניחו אלא עד יום פקוד אותו יטלנו לא כן בסי"ח בכלי כסף דלא היה מנהג קבוע וידוע ופשוט: וכן נמי בא הדבר מפורש ג"כ בדברי הרב מג"א בקנ"ג שכתב על פסק הש"ע דסי"ח שכלי כסף שנהגו להביאם וכו' דיכולים הקהל לתופסן כתב המג"א סקמ"ג וז"ל ואיתא במהרי"ק שורש קס"א דאפילו יש מנהג להוציאם לחולין אין לילך אחריו ע"ש ועכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות הבעלים וא"כ כאלו התנו בעליהם עסקנ"ד ס"ח עכ"ל ופירש שם הרב מחצי"ת השק"ל בכוונתו ז"ל דאפילו יש מנהג וכו' אין לילך אחריו וכו' ר"ל דלא הוי בימיו מנהג קבוע זה ולכן כתב מג"א דעכשיו המנהג פשיט וכו' והוי כאלו התנו ומהאי טעמא כתב מהריק"ו ז"ל גופיה בתשובה היש מי שאומר שכתב בש"ע ס"ך שבס"ת אין הצבור יכולים להחזיק דבס"ת גם בימי מהרי"ק היה מנהג קבוע וכמ"ש הרב"י בשמו וז"ל דלא שייך חזקה בס"ת העשוי מתחילתו ע"מ שיקראו בו רבים ושיהיה תמיד מונח בבהכ"נ עד יום פקוד אותו הבעלים עכ"ל הרי לך ג"כ דהרב מחצי"ת השק"ל גם הוא דעתו במג"א דמר"ן בס"ך בדהיה מנהג ידוע וקבוע איירי הלאו הכי דין ס"ת כדין כלי כסף דסי"ח ותו לא מדי: וכן נמי ראיתי לרב אחרון היא חת"ס סופ"ר בחח"מ סקמ"ג שנשאל על ענין ס"ת ובאגב בתוך דבריו כתב וז"ל והנה יש שני מיני ס"ת אחד של צבור ממש שקנו בדמיהם ואותו נמכר על ידי שבעה טוב"ה והשני ס"ת שמסרו היחיד לצבור וגם אותו שייך לצבור ואין היחיד יכול להוציאו כמבואר בש"ע או"ח בסקנ"ג ובמג"א ומ"מ אין הצבור יכולים למוכרו וכו' עכל"ה ולכאורה דברי הרב תמוהים היכן נמצא בדברי הש"ע ובמג"א ז"ל סקמ"ג דס"ת שמסרו לצבור אין יכול להוציאו מידם אדרבא שם בס"ך פסק הש"ע בהפך ובמג"א לא נזכר מזה כלל אלא ודאי מוכרחים לומר דהרב חת"ם סופ"ר ז"ל מעשה דידיה היה בס"ת שלא הקדישוהו בעליו איירי וגם לא היה מנהג קבוע שמניחים אותו עד יום פקוד אותו בעליו איירי על כן פסיקא ליה מילתא דהואיל והניחו בסתם ולא היה מנהג קבוע דין הוא שאין יכול להוציאו ויסד דינו מדברי הש"ע ע"פ דברי המג"א סקמ"ג שמבורר בו דדינא דסי"ח בדלא היה מנהג קבוע איירי וא"ך לא שאני לן בין ס"ת לכלי כסף דהואיל וליכא מנהג קבוע מסתמא אמרינן אקדישיה א"ך מוכרח לדעתו של הרב ח"ס דגם הוא סובר דפסק מר"ן בס"ך בס"ת בהיה מנהג קבוע וידוע איירי כמו תרוץ הרבנים האלו שהביאנו דעתם באחרונה. ועדיפא מזה הוא דכך הוא פסק מרן מור"ם עצמו ביור"ד סרנ"ט סוף ס"ב שכתב וז"ל וכל זה במקום שאין מנהג ידוע בעיר אבל במקום שנוהגים שהגבאים או בני העיר משנים לכל מה שירצו או אפי' במקום שנוהגים שאדם משים איזה דבר בבהכ"נ כגון ס"ת או כלי כסף וכדומה וכשירצה חוזר ולוקחו וכשיורד מנכסיו מוכרו לאחרים הולכים אחר המנהג דכל המקדש אדעתא דמנהג הוא מקדש ולב ב"ד מתנה עליהם ובלבד שיהיה מנהג קבוע עכ"ל וכתב הרב המרשים דדין זה פסקי מור"ם מדברי מוהריק"ו שורש קס"א יעו"ש ובדקתי בהרב"י ביור"ד וראיתי דדברי מוהריק"ו שורש קס"א שהביא לא נזכר בהם ס"ת כי אם נרות ושלשלאות שמביאים לבה"ך דשם שם כתב אם היה מנהג קבוע וכו' אבל ס"ת לא נזכר ומהיכן למד מור"ם גם לס"ת אלא ודאי דמור"ם הכי פסיקא ליה דאין חלוק לדעת מוהריק"ו בין שלשלאו' לס"ת כולהו דין אחד להם דאם יש מנהג קבוע להוציאם בין בין ואם אין מנהג קביע אינו יכול להוציא לא לכלי כסף ולא לס"ת וא"ך הוא מוכרח לדעת מור"ם לפרש דמאי דפסק מהריק"ו שורש ע' והביאו הרב"י באו"ח בסקנ"ג ופסקו בש"ע ס"ך דיכול להוציא הס"ת הוא דוקא ביש מנהג קבוע וידוע ומפורסם ומאי דפסק בש"ע מדברי מוהריק"ו בכלי כסף שאינו יכול להוציא וכו' הוא במקום שאין מנהג מפורסם נמצינו למידין דמר"ן ומור"ם בשיטה חדא קיימי על פי פירוש המג"א וכו' בדברי מר"ן וכולהו מפסקי מהריק"ו ובסגנון אחד נתנבאו והן הם דברי הרב מוהרי"ע זלה"ה בספרו מט"י שהביאנו לעיל שכתב דלא כדעת הרב מג"ד אלא דס"ל דלא פליגי מר"ן בש"ע ס"ך עם מהרש"ל אלא דמהרש"ל איירי במניח סתם והש"ע איירי בהיה מנהג קבוע דודאי לא אקדשיה וכתב על זה בסוף דבריו וז"ל ועיין בהג"ה ביור"ד רנ"ט סוס"ב ע"ך כוונתו לומר דכמו דפירש כאן איהו בדברי מר"ן כן הוא מפורש בדברי מור"ם ביור"ד סרנ"ט זוהי כוונתו ותו לא מדי נמצא לדעת הרב דינא דמר"ן הוא דמור"ם: ובאמת לע"ד נראה דמוכרחים לומר כן דאצ"ך אם אמור נאמר דמור"ם פליג דלדעת מר"ן במניח סתם אפי' ליכא מנהג קבוע ומור"ם ביור"ד פליג ובעי מנהג קבוע וכמו שפירשו לדברי מר"ן הטו"ז והעט"ז וכו' א"כ יש להקשות על מור"ם למה בש"ע או"ח סקנ"ג ס"ך לא הגיה כלום שם במפה ולומר דדוקא אם יש מנהג קבוע וכמו שכתב ביור"ד ומה זו שתיקה אלא ודאי דלא נזכר ולא עלה על דעתו של מור"ם לפרש דברי מר"ן דס"ך אפילו באין מנהג ידוע איירי חדא הואיל ומדברי מהריק"ו כך מפורשים דבהיה מנהג קבוע איירי והגם דמר"ן סתם הדברים עכ"פ סתמו כפירושו הואיל ובסי"ח פסק בכלי כסף במקום שאין מנהג אין יכול להוציאו משם מוכרע לכאן דבים מנהג איירי ולכך לא הוצרך להגיה וא"כ ודאי מר"ן ומור"ם בחד שיטה קיימי ואפילו מי שירצה להתעקש בזה עכ"פ הדרן לכללין דכל מקום שלא גילה מר"ן דעתו נקטינן כמור"ם ומור"ם הרי גילה דעתו דבמקום שאין מנהג ידוע אין להוציא ומה גם דגם מר"ן גילה דעתו קרינן כאן: נקטינן מכאן הואיל ומצינו להני חבל נביאים הרמג"א ומחצית השקל דאזיל בשיטתיה ומוהרי"ע והרמ"א מרדכי ז"ל והרב חת"ם סופ"ר דכולהו סברי דמר"ן לא פליג על מהרש"ל ולא דבר מר"ן אלא בדהיה מנהג קבוע וידוע וגם הרב הלבו"ש הכי פסיקא ליה ועילא מכל זה הוא מור"ם דקי"ל כוותיה גילה דעתו דבתר מנהג קבוע אזלינן הכי נקטינן: ועל פי הנחה זו ג"כ בדברי מר"ן כך יש לנו לפרש