קרני רא"ם תמ

קרוי מוחזק והניח בצ"ע ומזה יצא הידיד להסתפק בנדו"ד שיש הכחשה בין המקדיש ובין הפרנס מי קרוי מוחזק ופשיט ספיקא דידיה דהמקדיש קרוי מוחזק הואיל וגילה דעתו מעיקרא א"כ הרי לא יצא מרשותו והדר דיניה כההיא דסע"ב וקל"ג וכו' והנה הגם דראיה זאת היא ראיה אמיתית תמיהא לי איך לא שת לבו להביא ראיה מדברי הפוסקים שהביא בדבריו דמתחילה הביא דברי מהר"ם אלשיך דס"ל דאם נפל מחלוקת בין המקדיש והקהל הקהל הוו מוחזקין ובסוף דבריו הביא דברי מהר"ם ן' דאנאן זלה"ה ולאו דברי מהר"ס ן' דאנאן זלה"ה נינהו אלא דברי מהרש"ך זלה"ה ומוהר"ם ז"ל העתיק אותם מספרו כמו שמפורשין שם ושם פסק מהרש"ך דישבע המקדיש ש"מ דהמקדיש הוי מוחזק ולא הקהל וא"כ הדבר במחלוקת והיאך הניח הרב בני חיי הדבר בצ"ע דודאי לא נעלם ממנו סכר מהרש"ך שהרי בכל מקום מביא דבריו ז"ל ובפרט יש להקשות ג"כ על הר בני חיי הואיל ומיחזה חזה דהרב מהר"ם אלשיך ס"ל דהקהל הוו מוחזקין ולא מצא כנגדו חולק למה הניח הדבר בצ"ע דהגם דפליגי באם הניחו סתם אי זכו בו בני הבהכ"נ או לא עכ"פ לענין חזקה לא פליגי מי הוי מוחזק וא"כ הואיל ומהר"ם אלשיך גילה דעתו דהקהל הם המוחזקין ממנו נפשוט הדברים אלא דמוכרחים אנחנו לומר דאין זה כלום וזה בזה תלוי דעד כאן לא קאמר מהר"ם אלשיך ז"ל דהקהל הוו מוחזקין אלא משום דס"ל דאם הניחו סתם הוא בחזקת הקהל ואינו יכול להוציאו מידם א"כ זה שבא לטעון טעון שהתנה אדרבא הוא המוציא מחזקת הקהל אבל לדעת הרא"ם דס"ל דיכול הוא להוציאו מאותו בהכ"נ ולהוליכו לכל מקום שירצה ודחי יסבור דבחזקתו הוא עומד והם המוצאים אותו מחזקתו ועליהם להביא ראיה והן הן סברת מהרש"ך והוא מכת הסוברים דאפילו הניחו בסתם יכול להוציאו כמו שכתב בסוף דבריו על כן קם ליה ברשותיה והוא המוחזק וישבע נגד הקהל: ועל זה נסתפק הרב בני חיי מי קרוי מוחזק לומר קי"ל כסברת הפוסק הזה דהיינו אם הקהל יכולים לומר קי"ל כמהר"ם אלשיך ובסתם זכו ובהכחשה עליו להביא ראיה או המקדיש יאמר קי"ל כהרא"ם ומהרש"ך וכו' ועכ"פ אתייא מבינייא דאם גילה דעתו דלא הקדישו כנדו"ד אפילו מהר"ם אלשיך יודה דהמקדיש הוי מוחזק ולא נכנס במחלוקת כלל א"כ מדברי הפוסקים הללו כולם נראה פשוט דבנדו"ד ודאי המקדיש הוא המוחזק: אלא דכל זה משנה שאינה צריכה ולא היה צריך ידיד הפוסק להביא ממרחק לחמו הואיל ופתו מצויה לפניו הוא פסק מר"ן הקדוש דס"ל דאם הקדישו סתם יכול להוציאו והוא קרוי מוחזק והוא מה שפסק בש"ע או"ח סקנ"ג סי"ח וז"ל יש מי שאומר שס"ת שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בו ע"כ וכתב הטו"ז שם בסקט"ו וז"ל הטעם בב"י ז"ל בשם מהרי"ק דלא שייך חזקה בס"ת העשוי מתחילתה על מנת כן שיקראו בו רבים ושיהיה תמיד מונח בבהכ"נ עד יום פקוד אותו הבעלים וכו' ובתשובת רש"ל סט"ז כתוב באחד שנתן ס"ת בהיכל כמה שנים וכו' ואח"כ רצה לקחתה לאו כל כמיניה דחזקה שהוא אקדישה והוא המוציא ועליו הראיה וכו'. ונראה שהוא חולק על פסק הש"ע כאן שהוא בשם מהרי"ק דס"ל דאין הקהל נקראים מוחזקים וכן מסתבר כיון שידוע שהיתה שלו מתחלה היאך יחזיקוהו הקהל להוציא מחזקה שלו וכו' ע"כ וכן כתב הרב עט"ז דמהרש"ל פליג על דין זה דמר"ן ע"ש הרי מוכח בפשיטות דמר"ן הוא מכת הסוברים דאם הניח ס"ת בבהכ"נ בסתם יכיל אח"כ לקחתו והוא הקרוי מוחזק ואפי' היורשים נקראים מוחזקים ויכולים להוציאו וזה פשוט: הן אמת דלכאורה נראה דפסקי מר"ן אלו דסעיף זה עם סי"ח נראה כסתראי שבסי"ח פסק שכלי של כסף שמביאים להבהכ"נ הקהל יכולים לתופסן שישארו בחזקת הקדש וכו' ע"ש והני פסקי דינים תרוייהו מפסקי מהרי"ק כמו שמבוארים בב"י וקשיין אהדדי. ולכשאני לעצמי רציתי לתרץ פסקי מר"ן אלו דבסי"ח לא איירי במי שבא ואמר שרוצה הוא להוליך הכלי כסף לבהכ"נ אחרת אלא דשם איירי במי שרצה להוציאן לחולין כמו שמפורש בדבריו ובכאן בס"ך איירי במי שרצה להוציאן מבהכ"נ זו לבהכ"נ אחרת בזה הדין עם המקדיש והוא המוחזק אלא דלפי האמת מכח כמה דקדוקים שאין להאריך בהם נראה דפסק פסק מר"ן בס"ך הוא דהוא בחזקתו אפילו כדי למוכרו ולהוציא דמיו לחולין וכסתם דבריו דבחומ"ש בסי' צ"ז סכ"ג דבע"ח נוטל ס"ת ועיין להרב תוש"י שפסק בפשיטות דסתם מר"ן איירי אפי' הניחו בהיכל כלי שהניחו בסתם יכול בע"ח לגבותו ע"ש וא"כ גם דברי מר"ן כאן הכי אזלי שיכול להוציאו לחולין והדרא קושייא לדוכתה אלא דראיתי להרב מאמ"ר מרדכ"י שנרגש בזה ותירץ על זה וז"ל ראיתי במהרי"ק ז"ל הביאו מר"ן ז"ל שכתב דאין חזקה בס"ת שהדבר ידוע דמתחילה נעשה ע"ד שיקראו בו רבים עד יום פקוד אותו הבעלים ע"כ וכפי הנראה כתוב כדי ליישב ההיא דסי"ח וכמ"ש בלבו"ש וכן נראה מדברי הטו"ז סקי"ד עכ"ל וכן ראיתי בספר הבאה"ט ביור"ד בסי' רנ"ט סק"ב שכן תרץ משם הרב שארי"ת יוס"ף יעו"ש: איך שיהיה נקטינן לדעת מר"ן דבמניח ס"ת סתם בהיכל הגם דלא ידענו כוונתו אם להקדיש נתכוון או לא הואיל והיה ידוע שמתחילה היה שלו אין להוציאו מרשותו והוא המוחזק גם אנן בדידן שבשעה ראשונה הקדישו על תנאי שבכל מקום אשר תדרוך כף רגלו יוליכנו בידו אין להוציאו מרשותו והוא המוחזק אליבא דמר"ן הואיל ומעיקרא הכי הוא ידוע אין להוציא מרשותו ופשוט הוא: ועיין להרב מוהרי"ע ז"ל בספרו מט"ה יאוד"א ז"ל שרצה לחלוק על הרב הטו"ז ועט"ז דכתבו דמר"ן פליג על סברת מהרש"ל שכתבנו וכתב בסקנ"ג סק"ג וז"ל ואינו מוכרח דהא מהר"י קולין ז"ל שהביא מר"ן כתב דלא שייך חזקה בס"ת העשוי מתחילתו ע"מ כן שיקראו בו רבים ושיהיה תמיד מונח בבית הכנסת עד יום פקוד אותו הבעלים ע"כ וא"כ כיון דמתחילתו היה ע"מ כן הרי חזקה היתה לו של אבותיו אפילו אחר שהונח בבהכ"נ לכך