קרני רא"ם תלט

כי קיים ליה בדרבא מניה עולת ראיה: ומצאנו ג"כ מאי דאיתא במדרש על פסוק והיה מדי חוב"ת ומדי שבת בשבתו יבוא וכו' דראויים היו ישראל לעלות וליראות מדי חוב"ח ומדי שבת וכו' אלא שחם עליהם המקום להקל מעליהם הטורח אבל לעתיד לבוא כעב תעופנה ויבואו מדי חוב"ח ומדי שבת בשבתו אלה היו דברי המדרש ולכך בשונמית שהיתה בזמן הבית לא הזכיר בה הכתיב מועד ורגל יען כי השונמית היתה בזמן הבית והיתה עולה לרגל אך מצד חסידותה היתה דרכה לקיים אפי' מצות העתידות לעתיד ומפני שהיה לה טור לעלות לבהמ"ק בשבתות וחודשים היתה מקיימת המצוה בראיית פני הרב והיה נחשב לה לראיית פני האדון ה' ולכך לא אמר לה אלא מדוע את הולכת אליו היום לא חודש וכו' והרגל לא הזכיר יען הואיל ובזמן הבית היתה לא היתה צריכה לילך אצל הרב כי קיים לה בדרבא מניה עליית המקדש על כ"פ מהשונמית למדו הואיל והיתה מדי חיב"ח ומדי שבת בשבתו הולכת אצל רבה לקיים מצות ראיה מזה למדו לדידן דאין לנו מקדש חל עלינו להקביל פני הרב ברגל שהיא מצוה הכתובה בתורה לקיים עולת ראיה זה אחד מן הפירושים שנאמרו בגמרא זאת ומזה תלמד שהכתוב השמיענו קדושתה וחסידותה דשונמית שהיתה מקיימת אפילו מצות העתידות להיות וא"כ מן הראוי גם דבורה הואיל ובאה לשבח ולפאר את ישראל היאך בקריאתה זו הילולה שמהללת את ישראל מן הראוי לה להללם שהיו שומרים אפילו מלי דחסידותא ובכאן לא מלבד שלא שבחה אותם שהיו שומרים מלי דחסידותא אלא אדרבא מגנה אותם שלא היו נזהרים מגילוי הראש שהוא דבר שעתידה התורה לאוסרו מן הדין חלילה על כן פשוט שאין שום טעות מפורש מתרגום יב"ע ופירושו הוא תרגום יד רמה ותו לא מדי: ומה שרמז הידיד כי בספר ימי ישראל הביא סעיד וסמיך מדברי רש"ל שמותר להתפלל בגלוי הראש הרי הצגתי לפניך דברי כנה"ג שהביא לתשובת רש"ל ד"ס ע"ב ומשם תראה דלא התיר רש"ל לענין תפלה אלא לענין הזכרת ה' בברכות וק"ש ואפילו טל הזכרת ה' וק"ש הרי כתב מה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואין להקל ואנן בדידן בלאו הכי כבר הבאתי לך דאין לנו כי אם דברי מר"ן שאסר מדינא: ומה שכתב ידידי שדברי הזוהר אינם הלכה וכו' לא אמרו זה אלא דבר שהתירו מפורש בתלמוד ולדברי הזוהר אסור אבל דבר שלא נתפרש בתלמוד והזוהר אוסרו אליו תשמעון כמו שכתוב כלל זה בכל ספרי האחרונים ופוק חזי כמה דינים מביא הרב"י משם הזוהר עיין בב"י או"ח ואין כאן מקום להאריך: הן אמת היה מקום כאן להשתבש ולומר דבזמנינו זה שנהגו העולם רובו ככולו שהם בני אירופא לעשות כבוד קטן לגדול בגילוי הראש נימא חלילה דלא נשאר איסור בגילוי הראש ואדרבא דרך כבוד בהכי הוא ודבר זה נראה לכאורה יש לו יסוד מדברי הרמב"ם שמצינו לו בהלכות תפלה פרק ה' כתב ז"ל לא יתפלל ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגלים עכ"ל א"כ מזה יש לטעות הואיל ודרך כבוד של תפלה הוא שצריך להתנהג בה כדרך שעומדים בפני הגדולים א"כ בערי אירופא שדרכם לעמוד בפני גדולים בגילוי הראש אף בתפלה יהיה צריך לנהוג כן והגם דזה הוא הפך מה שמצינו בתורת' הקדושה שהרי בעת שנגלה הקב"ה למשה בסנה לא אמר לו הסר כובעך מעל ראשך אלא אמ"ל של נעליך מעל רגליך וכן בעת שנגלה המלאך ליהושע אמר לו ג"כ של נעלך וא"כ הרי מן התורה דרך הכבוד הוא בהסרת מנעלים דוקא עדיין יש להשיב אפשר משום שבאותו זמן היה דרכם לכבד קטן לגדול בהסרת המנעלים אבל בזמנינו זה בערי אירופא שנהפך סיפא לרישא נימא גם בתפלה לפני המקום צריך לנהוג כן: אלא דזה אינו דלא אמרה הרמב"ם אלא לגבי מנעלים דאם אינו לובש מנעלים הוי פוחח וערום ודרך ביזיון הוא לעמוד לפני המקום כך משום הכון לקראת אלהיך ישראל משום שאין יכול לעמוד לפני גדולים כך וא"כ מכ"ש בתפלה לפני המקום אבל הכובע אינו דרך בזיון דאדרבא דרך הכביד הוא להיות האדם ראשו מכוסה וכל המוסיף כבוד מוסיף להתכסות בכובע יקר כי זהו כבודו אך כשעומד האדם ורוצה לחלוק כבוד למי שגדול ממנו עומד בגילוי הראש אך זה יוצדק בין האדם לחבירו אבל לגבי המקום גלוי הראש הוא ממעט יראת שמים כמו שהזהירונו רבותינו על זה קמאי ובתראי: וסברא זו אינה בדויה מן הלב שזה זמן ראיתי בספר אחד מרבני אשכנז האחרונים אשר לעת כזאת גבר צ"ר של שכחה ולא ידעתי מבטן מי יצאו הדברים או מדברי הרב חתם סופר או מוהררע"א זלה"ה ששם בא כתוב שאחד מן המתפלספים רצה לעשות סברא זו דהיינו הואיל ובארץ מולדתם שהיא אחת מערי אירופא הכבוד אצלם לכבד קטן לגדול בגילוי הראש יהיה כך מנהגם בתפלה והרב הנז' מחה על קודקודו והפיל וביטל סברתו מכל וכל: אם כן איפוא אין לנו אלא מה שבא כתוב בדברי רז"ל ונקטינן מצד הדין בתפלה לכ"ע אסור גלוי הראש ולברכות וק"ש הגם שהדבר שנוי במחלוקת ג"כ כבר הכריע מר"ן דקי"ל כוותיה לתפוס כסברת האוסרים ולדברי תורה הרי מהרש"ל ז"ל כתב דאין בו איסור אך לת"ח לא נאה ולא יאה מצד חסידות. זה משנלע"ד לעת כזאת וצוי"מ וימ"ן החו"פ כ"ב לתמוז שנת תרס"ו לפ"ק פה סאלי יע"א הצעיר רפאל אנקאווא י"צ סימן רכ"ג. לדאר לבידא יע"א ע"ע ס"ת של הר"מ מראג"י הי"ו. ראיתי מה שכתב הרב הפוסק ותחילת דברי פיהו פתח במחלוקת הרא"ם ומהר"ם אלשיך זלה"ה שהביא הרב בני חיי ומה שנסתפק הרב מי