קרני רא"ם מד

אמרו ובמקום שלא אמרו לא ידענו מה ואין כח בידינו והביא ראיה לדבר עכ"ל הרב"י יעו"ש א"ך קשה על רבינו יעב"ץ דאין לנו לדון אלא במקום שאמרו ולא נתיישב לי זה עד שראיתי להרב בנ"י חי"י בס' ס"א כהגב"י שכתב דכוונת הרשב"א היא לא על מאי דאמור בגמרא דוקא קאמר אלא הכוונה באופן האמור בגמרא דהיינו כעין בור ודות דמן הדין לא היה צריך לכותבו בזה וכעין זה הרשב"א עצמו אמור יאמר דדרשינן מילתא יתירתא ולא כתב הרשב"א דלא להשתמש בכלל זה ולימא לטפויי אתא אלא באופן שהיו צריכים לכותבו התנאי ואחר שכתבוהו חזרו וכפלוהו בזה הוא דאמר הרשב"א דלא אמרינן לטפויי אתא אלא דוקא כעין האמור בגמרא דהיינו אם כתב בשטר איזה תנאי דמן הדין לא היה צריך לכותבו כלל ובזה נחה שקטה תלונתי וזכיתי להבין דברי הרב יעב"ץ דנדו"ד ג"ך מן הדין לא היה צריך לכותבו ודינא דידיה כעין בור ודות האמור בגמרא ממש יעו"ש בדברי הרב בני חיי שכ"ך משם מוהרש"ך שכתב דלא כמהרי"ק יעו"ש ועוד הוסיף איהו בסוף דבריו לכתוב לדעת מהרי"ק דס"ל דדרשינן לישנא יתירתא מחמת כפל דרשינן ליה הוסיף הרב בני חיי לישב דבריו של מהריק"ו וז"ל ועוד נראה דהגם שנאמר דלא דרשינן לישנא יתירה היכא שצריך להתנות היינו דוקא היכא שבא הכפל במלות שונות אזי אמרינן דלשופרא דשטר כתב כן משום ב"ד טועין כתביה לברר הענין אבל בכותב עומקא ורומא תרי זימני מה תוספ' באור יש יע"ש: איך שיהיה אתאן לנדו"ד דלא מבעייא לסברת מהרש"ך שכתבנו דס"ל דלא דרשינן מילתא יתירתא במלות הכפולות בתנאי א"ך פשוט דגם כאן לא דרשינן אלא אפילו לסברת מוהריק"ו דדריש הרי כתב הרב בנ"י חי"י דוקא היכא דלא בא התנאי במלות שונות אלא דוקא כעין מה שכתב איהו עומקא ורומא תרי זימני א"ך גם כאן כפל התנאי הרי היא במלות שונות ופשיטא דלשופרא דשטרא נתכוון: גם דעדיפא מזה לא שייך כאן כלל לומר בנדו"ד דלטפויי אתא חדא דהא תנאי הראשון הוא לגריעותא דאשה כתוב ולא בא אלא אדרבא לטפויי לבעל ופירוש לטפויי הוא דלא מלבד הטובה שיש לבעל אלא יש לו טיבותא אחריתי וזה אדרבא גריעותא דידיה שתטול ר"ן דורוס במועטים ועוד הדרן הלשונות להיות סתראי וכבר מלתינו אמורה דאפילו מרוחק מיישבים אותם כדי דלא להוו סתראי: סו"ד הכל נשמע דהן מצד דמן הגמרא מוכח דביורשה היכא דגלי גלי ולא ילפינן אפילו בעל מאשה הן מצד דאפילו בחיוב סתום ושבועה עמו אמרינן דעתיה כמ"ש הרב ת"ה הן מצד דרשת השטר דדרשינן לישנא דשטרא הן מצד הספק הן מצד הסברא הן מצד הראוית שהביא הרב הפוסק הראשון הד"א דאין ליורשי האשה כאן אלא להתנהיג בדין החלוקה הואל והנכסים מועטים ואין לנו לדון במה שכתבו ולא תתקיים אלא דקאי על התנאי המוזכר בנכסים מרובים ועליו קאי וכפלו לשופרא דשטרי כדין מי שהיה פורט והולך ולבסוף כתב שהם כו"ך ונמצא דבריו מכוונים דלא היה צריך לכותבו אלא דלשופרא דשטרא כתביה ותול"מ כ"ד החותם בס' אש"ר יאמ"ר לכ"ם יוס"ף תעש"ו כאן שנ"ה ויבר"ך את"י פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן י"א תשובה לעי"ת רבאט יע"ה על ענין אשת הר"ש חאיו"ת נ"ע שרצה האדון להגבותה אפילו אין כתובתה בידה ודאי כך הוא וכמ"ש הרב ויאמר יצחק משם רבני פאס והגם ששם סיים הרב וכתב דברי הרב יכין ובועז וכתב אח"ך דמדי מחלוקת לא נפקה כמדומה לי שהרב לא כתב כך אלא לרוחה דמילתא לפי נדונו שהיה בין כו"ך יעו"ש: גם נראה שהרב וי"ץ לא שלטו מאורי עיניו בקיצור התקנות שקצר הרה"ג המלאך ר"ב זלה"ה במה שכתב סז"ך ז"ל שבתי וראיתי דאפשר שרצו לתקין שתגבה האשה בלא כתובה כסברת מור"ם ונראה שכך עמא דבר ומעולם לא הוזקקנו לאלמנה שתוצא שטר כתובה ע"ך ועל מי יש לנו להשען יותר מזה ובאמת כך הוא המנהג שלא להזקיק האלמנה להוציא כתובתה בשעת חלוקה: אך במה שרצה להחזיק לאלמנה כל המטלטלים בשביל כתובתה דהואל וזה האלמנה לא נשאה הר"ש הנז' אלא אחר נשואין ראשונים שלו דילמא כתב לה כתובה כד"ת כמו שעושין כמה בני אדם בנשואין שניים לע"ד לא כן הוא לפי מה שבא כתוב ג"ך בקיצור התקנות בס' ז"ך ז"ל כל מקום שפשטו אצלם תקנות אלו והתנהגו בהם ונאבד שטר כתובה ולא נראה ולא נמצא כל ספק שיפול בין הבעל לאשה ולא נמצא שטר כתובה לברר הספק הרי זה נדון לפי התקנה ולפי המנהג ע"ך הרי לפניך דאפילו נניח דהר"ש זה ראוי להסתפק בי דלמה גם הוה מאותם שראוי להסתפק בהם עכ"ז אין לנו לדונו אלא כדין התקנה הואל ומנהגכים הוא לעולם ככתובה קאסטלייאנא אלא קצת מן הקצת הם שנתחכמו לעשות כתובה כד"ת או להטיל תנאי בכתובה בנשואין שניים וא"ך במקום ספק ראוי לדונו כדין התקנה כמ"ש משם קצור התקנות: מכ"ש באיש הלזה דלר"ש אין כל ומעולם לא שמענו באיש כמו זה לחדש חדושין אפילו בנשואין על שלשים ועל רבעים דעל מי ועל מה הוה להטיל תנאי זה דידוע ומפורסם הדבר דלא מכניס אדם עצמו בתגר זה אלא הללו בעלי כיסין ותו לא מדי על כן פשוט דהר"ש זה מעקרא אין להסתפק בו כלל: גם לא ידעתי היאך ידידי בחכמתו המפוארה לפי ספקו שרצה להסתפק בזה ולהחזיקה כל מה שהניח לא ידעתי היאך נקום להגבותה כל מה שהניח הרי גם היא אינה יודעת מסך כתובתה המעט הוא אם רב ודילמא לא יש לה כי אם שעור שקצבו רז"ל מנה או מאתיים והוא דבר מועט וא"ך אפילו יהיו המטלטלים תפוסים תחת ידה הרי אינה יכולה לגבות כי אם שעור כתובה שקצבו חז"ל ותו לא מדי ועיין בס' התקנות