קרני רא"ם מג

ללא צורך ומן הראוי לא הו"ל לכתוב שום דבר בזה דכבר הורה זקן זה קנה חכמה הוא המאיר לארץ ולדרים זה יוסף סיני וכל מה שכתב בדבריו הם זכים וברים ומשנתינו קב ונקי והראיות שהביא בידי מחומ"ש ס' ס"א ודברי הר"ן המובאים באהט"ז סקי"ח ס"ה הם קלורית לעין ולא כתבתי זה אלא כדי שלא להניח הנייר חלק. אלא דמה שעמד לנגדי הוא מאי דמצינו כתוב כאן בשולי הכתובה בתר דסיים התנאי הנז' שם נמ"ך בזה"ל שעל מנת כן נכנסו לחופה ולא התקיים החלוקה של המגורשים כי אם בהניח ממנה זש"ק בין זכרים בין נקבות שאזי בין מת הוא בין מתה היא בחייו מאחר שהניחו זש"ק אזי תתקיים החלוקה של המגורשים ודלא כאס' וכו' א"ך מלשון זה נראה דנפל פיתא בבירא דהא מלשון זה נראה דדוקא במקום שיש בנים הוא דיש דין חלוקה הלאו הכי אין כאן שום חלוקה כלל אפילו במועטים וא"ך הואל והני לישני סתראי נינהו תפשינן כלישנא בתרא וכפסק מר"ן בס' מ"ב ס"ה בכתוב למעלה ק' ולמטה ק"ק או הפך דתפשינן לישנא בתרא: ועלה על דעתי לישב הני תרי לישני בשני אופנים. האופן הראשון הוא בדרך נעשה וזהו פירושו דהתנאי המפורש הוא במקום שיש נכסים מרובים אבל במועטים וליכא זש"ק נעשה כמקום שיש בו דין חלוקה דהיינו מקום שיש שם זש"ק ככתוב בסיפא אלא דראה ראיתי להרה"ג מוהרימ"ץ זלה"ה בסר"ו שבא לפניו שטר כזה שהיו בו תרי לישני דסתרן ורצה לדון בו כמ"ש אני עני כדרך נעשה ולבסוף כתב דדוחק לפרש השטרות בדרך נעשה כדרך המשנה והברייתא יעו"ש: גם עלה על דעתי לפרש באופן אחר דהיינו יש לנו לדון הכי דבמקום דיש זש"ק אזי האשה חולקת בין במועט בין במרובה ואם יהיה ממון רב ואין זש"ק אזי האשה הנז לא תטול כי אם ר"ן דורוס ואם לא יהיה זש"ק והממון מועט אזי לא תטול כלל והבעל יורש את אשתו והוו תלתא מדרגות בנישואין אלו ואזי לא יהיה דיוקא דרישא וסיפא סתראי אלא דכ"ז אינינו שוה לי דהא בשטר הכתובה כתוב והכל כמנהג המגורשים זולת התנאי שיכתבו בשולי הכתובה וא"ך הרי מכאן מיכח דזולת מה שנמצא כתוב בשולי הכתובה יתנהגו בו ע"פ התקנה ולא ע"פ התורה וא"ך תנאי של מועטים ושלא נמצא כתוב ראוי לדון כפי התקנה וא"ך הדרן לקושייתנו דהוו תרי לישני דסתרן: אלא דאחר העיון מצאנו גם לזה ארוכה ומרפא ויש לנו לדון ולקיים הני תרי לישני דעדיפא לן לקיים את שניהם ולא הוו סתראי וכמ"ש מר"ן שם בס' מ"ב בתחילת ס"ה היה כתוב בו למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר ואפשר לקיים שניהם מקיימים אותם אבל אם הם סותרים זא"ז הולכים אחר התחתון וכו' הרי מכאן מוכח דעדיף לן לקיים שניהם מלהניחם סתראי וכתב שם הסמ"ע סק"י משם הד"מ דאפילו יהיה הקיום בדוחק מ"מ מקיימים דאין דרך הבריות לחזור בתוך כדי דבור יע"ש וכן ראיתי להרב עט"ץ הובאו דבריו בס' מ"ק דכך פסיק ותני ומביא ראיה מדברי מר"ן עצמו דכך דעתיה וכן ראיתי להרב משח"א דרבות"א ז"ל סמ"ב דכך פסיקה ליה מדברי מר"ן בב"י דפסיק ותני דמניחין הפירוש הקרוב ומפרשינן ברחוק לקיים שניהם יעו"ש הרי לפניך דכדי לקיים את שניהם דחקינן ומקיימין אותם מכ"ש בכאן דכל מי שעיני בשר לו יראה דאין כאן שום דוחק וסתירה והכוונה בזה הוא דהנה כבר מבורר דהתנאי הנכתב כאן בשולי הכתובה הוא במקום שיש נכסים מרובים וליכא זש"ק בזה הוא שהתנו שתטול ר"ן דורוס ולא יכנסו לכלל חלוקה ועל תנאי זה שהתנו במקום שיש נכסים מרובים הוא דחזרו עוד לכתוב ולא תתקיים החלוקה וכו' וכוונתם הוא ולא תתקיים באופן הנז"ל שיש נכסים מרובים הוא דוקא במקום שיש זש"ק וכו' אבל במקום שהנכסים מועטים זה לא נזכר ולא נפקד בשולי הכתובה והניחו אותו כדין הכתובה הכתובה למעלה ולא עלה על דל שפתיו בתנאי כלל ולדעתי הפירוש זה ג"ך הש"ך יודה דמפרשינן ליה בנדו"ד דזה דרך רוחה והצלחה ואל תקשה מאי חזית איפוך ונימא דהעיקר הוא מ"ש ולא תתקיים וכו' ותנאי הכתוב ברישא יהיה נכלל בין במרובים בין במועטים תטול ס"ך ר"ן דורוס דזה לא יתכן ולא שייך כלל דתנאי הראשון מפורש דוקא במקום שהנכסים מרובים ופשוט דכוונתו להגריע כחה קאתי וממילא כאלו מפורש דבמועטים תחלוק ולא שייך לכוללו ולקיימו עם הלשון התחתון כלל דסתראי נינהו זולת באופן שזכרנו דפירוש ולא תתקיים לא קאי אלא אחלוקה המוזכרת בתנאי דהיינו במקום שהנכסים מרובים: אלא דנשאר לנו לפי האמת למה חזרו וכתבו כל עיקר האי חלוקה דולא תתקיים החלוקה וכו' הואל וחלוקה זאת ישבנו איתה שהיא חוזרת על התנאי המפורש דהיינו במקום שיש נכסים מרובים ולא לחזור מדבריהם קאתו א"ך הרי היא יותרת הכבד דמרישא שמעינן זה דלא היה התנאי במרובים אלא במקום שאין זש"ק דון מינה הא במקום שיש זרע יחלוקו ולמה הוצרכו לחזור ולכותבה וא"ך הואל ונכתבה שלא לצורך נימא דלטפויי אתא דאפילו במועטים לא תהיה חלוקה אלא תטול ר"ן דורוס דכבר קדמה לנו ידיעה דכל לישנא יתירא לטפויי אתא כדמצינו בההיא דהמוכר בור ודות דפסק מר"ן בס' רי"ד ס"ב דמדהוצרך לכתוב ששייר לעצמו בור ודות לטפויי אתא דאפילו הניח הדרך הניח לו יע"ש בסמ"ע סקי"ב וכן ראיתי לרבינו יעב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח סק"פ שפסק בראובן שהעניק נדונייא לבתו בית אחת והתנה עם הבעל שלא ימשכנהו ושלא ישעבדה דזה התנאי לא היה צריך לכותבו ומדכתבו לטפויי אתא שאפילו אחר מיתה לא יוכלו הבע"ח ליטול כל הבית כולו ולא יטלו אלא מחצית הבית הנוגיע ליורשים ומחצה הנוגיע לאשה ישאר לאשה דלזה אהני התנאי יעו"ש וא"ך גם כאן הואל ותיבת ולא תתקיים שכתבו לא הוה צריכים לכותבה נימא דלטפוי אתא: אלא דהאמת יורה דרכו דלא פעם ולא שתים בעוברי בכר"ם כרם היה לדודי הי"ו כשהייתי רואה פסק זה של רבינו יעב"ץ דדריש מילתא יתירתא בשטר הוה קשה בעיני דבריו אלו דמה יענה הרב שפסק נגד סברת הרשב"א הובאה בב"י בס' ס"א וז"ל כתב הרשב"א שנשאל באיזה ענין ראוי להשתמש במימרא דכל מילתא דלא צריך לטפויי אתי והשיב בזה אין כח בידינו לדון בדמיונות אלא מקום שאמרו