קרני רא"ם תלו

הנה לקוצ"ד נראה פשוט מן הסברא ומן הגמרא דיכולים השומעים לשתות גם המים ושאר משקים על סמך ברכת היין ששמעו. מן הסברא הוא דודאי אין לחלק דמאותו טעם שיכול השומע לשתית היין על סמך ברכת המברך משום דחשבינן לזה השומע כאלו הוא עצמו בירך אותה ברכה ששמע כמו דקי"ל בברכת הנהנין שאם המברך רוצה ליהנות יכול לפטור את חבירו דברכתו עולה לו ולחבירו וכמו שבא הדבר מפורש בהרב"י ובש"ע סרי"ג ובס' קס"ו סי"א ובקע"ד ס"ח יעו"ש ובמקומות אחרים א"כ מאותו טעם שיכול השומע לשתות היין דחשבינן דמה שבירך חבירו כאלו הוא עצמו בירך א"כ הוא הדין שיכול לשתות גם שאר משקים שברכת היין פוטרתם: ועיניך תחזינה מישרים בברכת המוציא שאחד מברך לכולן וכבר קי"ל דברכת המוציא פוטרת כל הדברים הבאים מחמת הסעודה וכל המסובין אוכלין דברים הבאים מחמת הסעודה על סמך ברכת המוציא שאכלו האם נאמר שלא נפטר השומע אלא מברכת הפת דוקא ולא מברכת שאר דברים הטפלים לו שהם באים תוך הסעודה אלא דין הוא שהשומע אוכל פת וכל הטפל על סמך ברכת המברך א"כ גם מי שבירך על היין הדין הוא שכל שאר משקים נפטרים בברכתו הוי דין השומע ברכתו כדין שומע ברכת המוציא: ואין לחלוק ולומר דלענין זה מגרע גרע ברכת היין מברכת הפת ולומר דדוקא בפת הוא דמצי השומע לפטור עצמו גם מדברים הטפלים הואיל ובאמת אדעתא דהכי יושבים לאכול כדי לאכול הפת בדברים השייכים לסעודה לא כן ביין וכי דעת מי ששותה היין יהיה מוכרח לשתות שאר משקים וא"כ נימא דיו השומע לשתות יין על סמך ברכת המברך ולא שאר משקים. ולכאורה נימא דיש סמך לחילוק זה מדברי הטו"ז בס' קע"ד סק"ב ששם הביא מדברי המרדכי דדוקא אם היו שאר משקים לפניו בשעה שמברך על היין אז פטר אותם היין ואם לא היו לפניו לא נפטרו יע"ש לא כן בדברים הבאים מענין הסעודה שברכת המוציא פטרתן לא כן הוא אלא אפילו לא היו לפניו ברכת המוציא פוטרתן וא"כ לכאורה נראה שהטועה יכול לטעות ולומר דברכת היין גריעה מברכת המוציא גם לענין זה: אלא דזה אינו מכמה טעמי חדא אפילו נימא דברכת המוציא כוחה עדיף מברכת היין דברכת המוציא פוטרת כל הדברים הבאים אפילו לא היו מונחים בשעת ברכה לא כן ברכת היין הוא מטעם גריעותא אינו פוטר אלא במונחים השאר משקים עכ"פ נקוט מהא דבמונחים השאר משקים לפני היין הוי דינם מיהת לפחות כדברים הבאים מחמת הם הסעודה אפי' אינם מונחים וא"כ כמו ששם בדברים הבאים תוך הסעודה כל השומעים ברכת המוציא אוכלים הפת ודברים הבאים על סמך ברכת המברך הוא הדין ברכת היין כל השומעים דין הוא שישתו היין ושאר משקים המונחים בשעת שמברך ברכת היין ודו"ק: ומה גם הדבר מוכרע ממקומו דמה שפסק המרדכי דברכת היין אינה פוטרת שאר משקים אלא במונחין בשעת ברכה לאו משום דברכת היין גריעא חלילה אלא דבר ידוע דיין ופת אגב חשיבותן קבעו ברכה לעצמן ופוטרות הטפלים להן אלא טעמו דהמרדכי בצדו משים דהאידנא ליכא קביעות על היין יע"ש במקורו ולפיכך צריך שיהיו שאר משקים מונחים וא"כ הרי לך שאין שום גריעותא מצד ברכת היין אלא מצד שאין קביעות פסק המרדכי להיות שאר משקים מונחים א"כ פשוט אם היו מונחים שאר משקים בשעת ברכת היין פשוט דיכול השומע לשתות גם שאר משקים בלי ברכה: ועיין להמג"א סר"ח סקנ"ד שאחר שהביא דברי המרדכי שכתב דבעינן שיהיו שאר משקים מונחים משום דליכא קביעות על היין האידנא יע"ש שסיים על זה ז"ל ושל"ה כתב דיש קבע ליין כמ"ש סימן רי"ג א"כ הוי כסעודה וכו' עכל"ה ובאמת כן מצינו למר"ן הקדוש דפסיק ותני בס' רי"ג ס"א ששקולים הם היין ופת לכל דבר יע"ש בש"ע ובמפרשיו ומשם תלמד דלדעת מר"ן דלא מחלק מיסבר סבר דגם ליין יש לו דין קביעות גם האידנא וא"כ פשוט כמו שהשומע ברכת המוציא נפטר גם מברכת דברים הבאים תוך הסעודה אפי' לא היו מונחים הוא הדין ברכת היין תהיה פוטרת שאר משקים אפי' לא היו מונחים דשקולים הם ויבואו שניהם: שוב ראיתי להרב כהר"ש בס' קע"ד שכתב דהגם שהמרדכי כתב דהיין אינו פוטר שאר משקים אלא במונחין האמת הוא שהמרדכי כתב כן לפי שיטתו דס"ל דהשתא ליכא קביעות לשתות יין אבל לדעת הטוש"ע שפסקו בס' רי"ג דיש קביעות בודאי דס"ל דאין לחלק ויין פוטר שאר משקים אפילו אינם לפנינו יע"ש. נקטינן מכל האמור דלא מבעייא לדעת הטו"ר ומר"ן דאין חלוק כלל בין ברכת המוציא לברכת היין דגם היין יש לו קביעות בודאי כמו שברכת המוציא פוטרת השומע מברכת שאר דברים הבאים תוך הסעודה כך ודאי ברכת היין פוטרת השומע אפילו מברכת שאר המשקים אלא אפילו לדעת המרדכי דס"ל האידנא אין קביעות ליין ובעי שאר משקים להיות מונחים בשעת הברכה עכ"פ הרי ביררנו לעיל דעכ"פ אם היו מונחים פשיטא דנפטר השומע דחשבינן מה שבירך המברך כאלו השומע בירך בעצמו וכמו שהמברך עצמו יהיה נפטר מברכת שאר משקים גם השומע כן הואיל וחשיב כאלו הוא עצמו בירך: ועדיפא מזה פסק מור"ם ס"ו ששם פסק הש"ע דאם שח בין ברכה לאכילה צריך לחזור ולברך ועל זה סיים מור"ם וכתב ז"ל דהיינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע אבל אח"כ לא הוי שיחה הפסק אע"פ שעדיין לא אכלו המסובין דכבר יצאו כולם באכילת הבוצע וכו' הרי לך מדברי מור"ם אלו דחשבינן לשומע כאלו בירך הוא ואכל הוא דהיינו אפי' לענין אכילה חשבינן מה שאכל המברך כאלו אכל השומע מכ"ש לענין להיות פטור השומע מברכת שאר משקים בודאי חשבינן מה שבירך המברך כאילו בירך השומע עצמו ובודאי המברך יוצא בברכתו לשאר משקים: והגם דדברי מור"ם שהבאנו לרוחה דמילתא למילף מינייהו קי"ח לנדו"ד באמת הג"ה זו היא סברת הרוק"ח וכבר ראינו להרב"י שחלק על סברא זו בטוטו"ד וכבר קלסיה הרב טו"ז לסברת הרב"י