קרני רא"ם תלה

וא"כ גם כאן הואיל והדבר הוא במחלוקת עוב היא שלא לפול: אלא דרואה אנכי דהואיל ולדעת הרדב"ז הדבר פשוט וכן הדבר פשיט בפסקים וכתבים דאדרבא טוב לצאת כדי לומר תחנונים ודאי אין לנו להניח סברת חבל נביאים בשביל סברא יחידאה של הלק"ט ומה גם דהלק"ט עצמו לא חלק על הכתבים בפירוש אלא הקשה על סברתם וסליק בתימא ואפשר דהגם דסלק בתימא אפשר לענין דינא לא חלק עליהם ודוגמא לדבר כשסלק התלמוד בקשיא אין אנו משגיחין באותה קושיא ואין ההלכה נופלת מכח דסליק התלמיד והניח הדבר בקשיא גם כאן הכי כוונתו ופשוט ימה גם דהקו' שהקשה הרב שערי תרוצים והחלוקים לא ננעלו לה ופשוט דשאני כשהתחילו בעשרה הרי כאלו הם באמצע התפלה והואיל והתחילו הדבר גומרים אותו דהואיל והתחילו הקדיש היאך פוסקים וכן הקדושה והוא הדין התחילו העמידה של תפלת י"ח גומרים הקדיש תתקבל דחשבינן כאלו הוא סיים תפלת י"ח ולכך כל שהתחילו צריך לגמור ולא לפסיק בתפלה: אבל אם התחילו להתפלל והיה החתן שם בבה"כ ויצא היאך יוצדקו לומר הואל והתחילו בתר התחלה אזלינן מה טיבה של סברה זו הרי כל עיקר שאין אומרים תחנון הוא כדי שלא לעשות מגמת נפש לחתן והואיל וכבר יצא מאיזה טעם יהיו פטורים. גם באמת צריך לדעת מי תלה הנפילת אפים ושאר תחנונים עם התפלה וכי זה תלוי בזה כדי לומר הואיל ותפלה זו הותחלה בעוד החתן שם לא חלה עליהם חובת התחנונים ובתר התחלה אזלינן על זה יש להקשות מי חלה התפלה בתחנונים הרי התפלה לחוד והתחנונים לחוד וזה לבדה וזה לבדו והאיך נאמר דהואל והתחלת התפלה במעמד החתן יהיו פטורים מן התחנונים: ועוד לפי דברי הרב הנז' היה לי לומר ג"כ דאם אחר שהתחילו להתפלל באמצע התפלה נכנס החתן אין משגיחין בו דהואיל והותחלה ולא היה שם החתן נתחייבה התפלה באמירת התחנונים דבתר התחלה אזלינן וזה דבר תימא להאמר שיהיה החתן יושב והצבור אומרים סליחות וזה קשה לשמוע וגם הרב עצמו לא זכר מזה ונראה דבזה סובר דאם החתן נכנס באמצע ההפלה אין אומרים סליחות ובאמת קשה לפי דבריו גם בענין זה היה לומר דבנכנס החתן באמצע התפלה יהיו צריכים לומר הסליחות הואל ובתר התחלה אזלינן. על כן נראה דקושיית הרב מתרצא במאי דאמרן ולעולם תפסינן כסברת הרדב"ז והפסקים וכתבים ואדרבא טוב לחתן לצאת בברכת כהנים כדי שיוכלו הקהל לומר נפילת אפים וסליחות מכ"ש ביצא מצד עצמו ודאי שהצבור אומרים נפ"א וסליחות ופשוט: גם מה ששאלת שנית בחתן שרצינו לעשות החופה אחר חצות היום ובבוקר התפלל שחרית עם הצבור מהו דינם באמירת סליחות באמת מדעתי דנתי דהואל ולעת ערב הוא דרוצה ליכנס לחופה א"כ לעת עתה מאיזה טעם אפילו הוא עצמו למה יבטל תחנונים הרי עדיין לא חל עליו שם של חתנות הואל ועדיין לא קדש הכלה ולא בירך הז' ברכות ואל יקשה בעיניך מאי שנא ממנהגינו אנן שעושים השבע ברכות אחר כ תפלת שחרית ג"כ למה אנחנו אין אומרים הסליחות בתפילה שים בה החתן הרי ג"כ עדיין לא קדש וכו' ועל זה יש להשיב דשנא ושנא דבשלמא כשאנו עושים השבע ברכות סמיך לתפלה הרי בבוא החתן לתפלה מזומן ומקושט ליכנס לחופה אותה תפלה חשיבה התחלת החופה שהרי אנחנו מתפללים בשירות ותשבחות השייכים לחתן וכלה ומשם הליך ונסיע לבית הכלה אבל כשרוצה לעשות השבע ברכות לעת ערב בודאי אותו בוקר אפילו לגבי החתן עצמו אין בו עדיפות ביקר זה לבטל ממני עצמו עול נפילת אפים ותחנונים כי עדיין רחוק הוא בינו ובין החופה ועדיין לא הזמין עצמו ליכנס לחופה על כן אין בו שום רבותה בוקר זה מבוקרו של אתמול שלשום אפילו לגבי דידיה מכ"ש לבני בה"כ שהתפלל עמהם כל זה דנתי מדעתי: ברם גם זה מצאתי מפורש בהררב"ז ג"כ שם בסקע"ט ששם כתב ז"ל כתב מהרר"י ז"ל שאפילו ביום ששי בשחרית בבה"כ נראה דאין לומר תחינה הואיל ובאותו יום נכנס לחופה כילי יומי חדא מילתא היא ומועד דיליה הוא וראיה מערב פסח דאין אומרים למנצח וכו' ע"כ ועל זה סיים הרדב"ז ז"ל ולא ראינו מנהג זה מימינו שעדיין לא נקרא חתן ולא חל עליו שום דבר חתונה והראיה שהביא מערב פסח שאני התם שהיא מצוה המוטלת על הצבור ומן הבוקר הם עוסקים בפסח שיהיה מוכן להם בין הערבים והיה אפשר ללמוד מראיתו ז"ל לענין החתן עצמו שיהיה פטור מנפילת אפים וכו' אבל לפטור כל הקהל בשבילו אין משם ראיה עכ"ל המתבונן בדברים אלו יראה דמיירי במקום שעושים שבע ברכות ביום ששי לעת ערב איירי מדמדמה לערב פסח ש"מ דגם נדון דידהו הכי הוא ומזה אמר מהרר"י ז"ל דאין אומרים תחנונים בבוקר דומייא דערב פסח ולדעת הרדב"ז לא כן הוא כמ"ש לעיל הרי לך דהדבר במחלוקת שנוי בין מהר"י והרדב"ז ואנן בדידן ודאי יש לנו לסמוך על הרדב"ז הואל והעיד העיד בנו מנ"ר דמעולם לא ראה מנהג זה אלא המנהג הוא לומר בבוקר סליחות אך החתן עצמו א"א הרי הרדב"ז עצמו עלה בהסכמה דהואל והחתן עצמו לגבי דידיה הוי יום טוב שלו איהי לא יאמר סליחות ותחנונים דהוי כערב יום טוב דידיה ותו לא מידי וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רכ"א. לעי"ת תיטוואן יע"א על מאי דשאיל מר מינן בלשונו הטהור בראובן שבירך על היין ושמעו המסובין אם המסובין יכולים לשתות מים ג"כ בלי ברכה הואל וקיי"ל יין פוטר שאר משקים או דילמא דיו שיפטור יין אחר בברכתו ולא דאתי מחמתיה שהוא ג"כ לגבי השומעים אלה היו דברי פה קדוש אב"א יומ"ץ: