קרני רא"ם תלד

להביא ראיה מדין זה דסי' קכ"ד דחה דחייה זאת שכתבנו והניח הדבר בצ"ע על הגאונים והוצרך הרב"י לתרץ על הגאונים דטעמם הוא הואל ותפלת ערבית רשות הקילו בה וא"כ הדרן לדברינו הראשונים התינח היכא דלא היה צריך להתפלל אלא של שבת לחוד ולא התפלל ושמע ברכה מעי"ז בזה אמרינן דיצא הואל ותפלת ערבית רשות אבל היכא דהיה צריך להתפלל של שבת ויו"ט ולא הזכיר של שבת לא סגי במה שישמע ברכה מעין ז' הואיל ובעינן להזכיר שתיהם ביחד וכמש"ל סו"ד נשאר הדבר אצלי בתימה: ואחר החיפוש מצאתי להרב מאמר מרדכי בסי' רס"ח שנסתפק בספיקו של הרב מחזיק ברכה הנז' ומעיקרא רצה גם הוא לדון בספיקו כמ"ש הרב מחב"ר מכח ההיא דסי' רס"ח לחוד וגם מההיא דסי' קכ"ד ולבסוף דחה ראיותיו כמו שדחיתי אני עני וששתי שנתכוונתי לדעת עליון אבל מההיא שדימה המחב"ר דין זה למי שאכל מזונות ועץ לא הזכיר כלל כי לא זכר שר מדברי מחב"ר כלל דודאי לא ראה ספר מחב"ר דבזמן אחד היו הרב חיד"א והרב מאמר מרדכי איך שיהיה הרב הנז' העלה לבסוף היפך דברי מחב"ר והצריך לחזור ולהתפלל למי שלא זכר שבת בתפלה של יו"ט אפי' שמע ברכה מעין ז' מראש וע"ס ואפי' התפלל אח"כ כל שבע ברכות דשבת יעו"ש וכתב הרב הנז' שאחר זמן מצא להרב א"ר ז"ל שפסק כדבריו דצריך לחזור ולהתפלל וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רי"ט. נשאלתי בראובן שכבדו אוזניו מזוקן וצריך להגביה קולו כדי שישמיע לאזניו מהו הדין לענין התפלה דמצינו להש"ע סק"א ס"ב שכתב ז"ל לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו וכו' ועל זה נפל הספק בזקן אם יכול להגביה קולו עד שישמיע לאזניו או די ליה במה שמחתיך בשפתיו אפילו אינו משמיע לאזניו: דבר זה הרי פשוטו יוצא מדברי הרב שפתי חכמים בחומש פרשת וארא פרשה ח' ששם הרב ש"ח סק"ג הביא קושיית הראשונים שהקשו על מה שבא כתוב בפסוק ויצעק משה על דבר הצפרדעים וכו' ועל זה כתב הרש"ח ז"ל מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה וכו' ובשאר כתיב ויעתר משה אל ה' י"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והוצרך להרים קולו בתפילתו כדי להשמיע לאוזניו תפילתו עכ"ל הרי לך שצריך להרים קילו כדי שישמיע לאזניו ואין כאן משום מחוסרי אמנה חלילה הואל ויש טעם להשמעת קול אין בזה משום מח"א וכמו שאמרו בירושלמי דרב כד הוה מצלי בביתיה הוה מצלי בקלא עד דילפן מניה בני ביתיה צלותא ועיין להכנה"ג בס' ק"א שהביא משם רלב"ח ז"ל הטעם למה שנהגו שהשליח צבור עם הקהל מתפללים שלש ראשונות ישלש אחרונות בקול רם מטעם דצריך להגביה כדי שיאמרו קדושה ומידים בקול אין בי משים מח"א ועיין עוד שם ותמצא טעם לכל מקום שיש הגבהת קול בתפלה ומפני הטעם יצא מחשש מח"א וכן ג"כ בנדו"ד ואין כאן מקום להאריך וק"ל: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"כ. על מה ששאלת בחתן שהיה בבית הכנסת ויצא אחר תפלת י"ח בעודם בברכת כהנים מהי הדין אם יכולים הצבור לומר נפילת אפים ותחנונים או דילמא הואל ובהתחלת התפילה היתה אדעתא שלא לומר תחנונים הואל והיה החתן שם א"כ הוי כתפילת יו"ט דלא שייך לומר תחנונים: גם מהו הדין במקום שרוצה החתן לעשות השבע ברכות אחר חצות כמו איזה משפחות שמנהגם כך מה דינם של הבה"כ שהתפלל שם החתן הזה תפלת שחרית אם יכולים לומר סליחות ואף הוא אימר עמהם הואיל ורחוק הדבר של הקידושין והשבע ברכות מן התפלה או דילמא הואיל ועתיד לעשות השבע ברכות בו ביום הוי כיום טוב שלו ויהיה הוא פטור ומשכינהו גברא לגברי שכל בני בה"כ לא יאמרו תחנונים בשבילו יומ"ץ: תשובה לשאלה הראשונה הרי הדבר מפורש יוצא בהרדב"ז חלק ראשון סקע"ט ששם כתב ז"ל אין לומר תחנון בבה"כ שהחתן שם כיון שהם לו ימי המשתה ושמחה וקו"ח מבה"כ שיש בו בעל המילה משום דכתיב ביה שש אנכי על אמרתך וגו' כ"ש שמחת חיפה ואם אין הצבור רוצים לבטל נפילת אפים מוטב שיצא אחר ברכת כהנים עכל"ה הרי מכאן ברור דאם יצא החתן מבה"כ כדי להניח הצבור לומר תחנונים אדרבא הרי הו טוב: וכן ראיתי למהר"י חאגיז זלה"ה בס' הלק"ט ח"א סכ"א שנשאל ממש כנדו"ד והשיב על זה נראה מהפסקים והכתבים ס"פ דרגילין החתנים לצאת כדי שיאמרו הצבור יעו"ש הרי דהרב מביא מהפסקים והכתבים גם כן אם יצא החתן הוא טוב לומר תחנונים הרי לך דלאו בתר התחלה אזלינן: והגם דראיתי שם להרב הלק"ט אחר שהביא דברי הפסקים והכתבים הנז"ל סיים איהו וכתב ז"ל וקשה דהרי אם יצאו ולא נשארו עשרה בבה"כ גומרים הקדיש וכו' משמע דבתר התחלה גמרינן עכ"ל וכוונתו רצויה דכוונתי לומר כמו שם דאזלינן בתר התחלה גם כן סברה הוא למיזל בתר התחלה והואל ותפילה זו הותחלה אדעתא דחתן הדין הוא אפילו יצא אין אומרים תחנונים זהו כוונתו וא"כ על פי קושייתו זאת נראה דהרב הלק"ט חולק וא"כ מן הראוי ניזל בתריה לפי מאי דכתב הרב ברכי יוסף סקל"א משם מהר"י מולכ"ו ז"ל כשיש ספק אם יפלו על פניהם יותר טוב שלא ליפול דנפ"א רשות ואם לא יפול אין בכך כלום יע"ש