קרני רא"ם תל

שהוצרכנו ליישב באופן זה אלא לדעת הטור דס"ל בחר סימנא הויא אילונית אבל לדעת הרמב"ם דס"ל דבעי ארבעה סימנים לאילונית לא תקשה היאך יהיה נמצא ספק אילונית דאיכא למימר דכל שאין ארבעה בשלימות לא הויא אילונית אלא ספק אילונית ופשוט וא"כ הרי מבורר דאפי' מאן דמצריך ארבעה לקרותה ספק אפי' בחד סגי: אלא דהספק אצלי אלבא דהרמב"ם דס"ל דבעי ארבעה סימנים לאילונית ובחד סימנא הויא ספק אילונית מהו הדין אם בחד סימנא עצמו יש להסתפק כגון שאותו סימן אינו מבורר יפה מהו הדין בנדו"ד אם יכולה להתייבם או לא דבשלמא לדעת הטו"ר דבחד סימנא הויא ודאי אילונית בספק סימנא אסור משום ספיקא דאורייתא לחומרא אבל לדעת הרמב"ם יש להסתפק דהואל ואין הסימן נכר יפה דילמא לאו סימן מסימני אילונית הוא זה ואת"ל דסימן זה הוא מסימני אילונית עכ"ז דילמא לאו אילונית היא הואל ואין לה ארבעה סימנים בשלימות וא"כ מכח ס"ס יש לנו להתירה להתייבם והגם שכבר יש בידינו באורך וברוחב מדברי רבותינו ראשונים ואחרו' דאין אנו צריכים שיהיה ס"ס מתהפך עכ"ז בנדו"ד הרי הוא מהופך ועומד בדרך זה ספק אי בחד סימנא הויא אילונית או בעי ארבעה ואת"ל אפי' בחד הויא אילונית דילמא אין זה הסימן מסימני אילונית ונוח הוא להתהפך והיה מקום כאן להאריך ולהרחיב הדבר בנדו"ד דיש ספק ספיקא מהו הדין אלבא דהרמב"ם אלא לא רציתי לטרוח בכדי הואל וראיתי להרב"ש בסקע"ב סק"ג שציין על דברי הש"ע דפסק ספק אילונית חולצת ולא מתייבמת כתב איהו בסק"ג ז"ל ספק אילונית היינו הסימן אילונית שיש בה אין נכר יפה במ"ש בב"י סע"ד עכ"ל הרי לך דהרב"ש מפרש דמאי דפסק הש"מ כאן ספק אילונית חולצת ולא מתייבמת פירושו ממש כמ"ש הטו"ר דאפילו בחד סימן שאינו מבורר הוי ספק אילונית וא"ך הואל ולדעת הרב"ש הש"ע הכי פסיקא ליה הכי נקטינן וא"ך הואל והבעל היה אומר שאינה ראויה לאיש והיא היתה מודה לו מן הראוי שלא להתייבם: אך לעת עתה הואל ואומרת שעשאה רפואות ועלתה לה ארוכה וגם הנשים מעידות עליה ודאי דאין כאן שום פקפוק דעל פי עדות הנשים יש להתירה ליבם מההיא דסימן קנ"ה סט"ו דמשם התיר הש"ע ע"י בדיקת הנשים ביך להחמיר להצריכה גט בין להקל להתירה לשוק בלא גט כמ"ש שם הדבר מפורש בב"ש ובשאר מפרשים וא"ך גם כאן עדות הנשים מהנייא והגם דמצינו שם בסעיף ט"ו הנז' סיים מור"ם על דברי הש"ע וכתב ז"ל ועיין לקמן סקס"ט אם נשים נאמנות על שנותיה ע"ך ושם בס' קס"ט בש"ע סי"א פסק הש"ע ז"ל אין סומכין בענין השנים לא על פי קרובים ולא ע"פ נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד ע"ך וא"ך מחזי. דדברי מור"ם אלו דס' קנ"ה סט"ו דאחר עיין לקמן סקס"ט מחוי לכאורה דבא להקשות דברי מר"ן אלו דפסק סימן קנ"ה סומכין על הנשים ושם בס' קס"ט פסק דאיך לסמוך על הנשים ואיך מחזי דברי מר"ן סתראי אין זה כלום שהרי מצינו להגאון מוהר"א ז"ל שפירש לדברי מור"ם אלו וז"ל ועיין לקמן סקס"ט וכו' כוונתו דהחלוק ביניהם משום דכאן הוא מילתא דעבידא לגלוי וכו' הרי לך דהגאון כוונתו לפרש דברי מור"ם דכוונתו לומר דשאני הכא הואל ועבידא לגלוי סומכין על הנשים לאפוקי שם בעדות השנים דלא עבידא לגלוי לא התירו עדות הנשים וא"כ ממנו נילף לנדו"ד דגם כאן אין לך מילתא דעבידא לגלוי יותר מזה דהיאך יתירוה ליבם ויאמרו שהיא ראויה להיות דרוסת איש ויום מחר מנשא ליבם או לאיש אחר ויבא להכחישם זה לא יתכן ובודאי דסומכין על עדותייהו אפילו להקיל לה להתייבם: וכן אחר החיפוש ראיתי בדברי הפוסקים דדבר זה מקרי מילתא דעבידא לאגלוי שהרי מצינו להרה"ג מהריט"ץ זלה"ה ס"מ נשאל באשה שהעידו עליה גויות שהיא אטומה מה דינה ועל זה כתב ז"ל שוב מצאתי בדברי ראבי"ה דד"ת פסק אפילו נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות בבדיקה הואל ומדי דעבידא לאגלוי הוא הא קמן דאפילו נשים שאינם נאמנות לומר מת בעלה נאמנות וכו' א"ך גם בעדות זו מהני גויה עכל"ה הרי ולך דמחשיב לנדו"ד כאותם מדות שהכשירו בהם הנשים דמילתא דעבידא לאגלוי ש"מ דעדות ענין אשה אטומה מילתא דעבידא לאגלוי הוא ובלאו הכי הכי מפורש יוצא מדברי מר"ן דס' קי"ז דנשים כשירות לברר אם היא ראויה לאיש או לא יע"ש וא"ך הואל ומר"ן מצינו לו בס' ט"ו דבמילתא דעבידא לאגלוי הכשרות ממנו נלמד לנדו"ד וכשרות להתייבם: גם ראיתי להטו"ז בס' קס"ט שכתב על מאי דפסק הש"ע שם דאין מקבלים עדות נשים על השנים וכו' כתב איהו בסק"ח ז"ל שאין מקבלים עדות נשים אלא ע"פ עדים וכו' כיון שהיינו מוחזקים בו בחזקת קטן אין נאמנים להוציאו מאותה חזקה עכ"ל וא"ך על פי דבריו אלה יפרש הא דפסק באן בס' קנ"ה דהנשים נאמנות להעיד על שתי שערות אפילו להקל היינו משום דאדרבא באו להעמידה על חזקתה שעדיין היא קטנה וממנו נבוא לנדו"ד שבאו להעידה שהיא כשאר נשים להתירה ליבם פשוט דעידותן עדות ואל יקשה לומר אדרבא כאן הואל והבעל היה אומר שאינה ראויה לבעל והיא הייתה מודה לו נימא אדרבא הוחזקה באיסור ונשים אזלו בעדותן באו להוציאה מחזקה או נימא דאין עדותן עדות והגם דבנדו"ד לא הוחלטה חזקתה מה היא דלא מבעייא לדעת הרמב"ם דאין כאן אלא ספק ספיקא כבאמרן אלא אפילו לדעת הטור הרי אין כאן אלא ספק אילונית ואין כאן חזקה גמורה עכ"ז הרי הוחזקה ע"פ ועל פי בעלה שהיא אינה ראויה לאיש הואל ואינה ראויה לאיש ודאי אסורה ליבם דהואל ואינה ראויה לאיש א"כ הויא אשת אח שלא במקום מצוה וא"כ הואל והוחזקה שאינה ראויה לאיש היאך הנשים אלו יוציאוה מחזקתה לפי דעת הטו"ז הנז' אלא דלפי האמת דדין נדו"ד אין כאן חשש אילונית ואין כאן אלא מכה המונעת התשמיש לפי דברי הבעל שאומר שאינה ראויה לאיש ודבר העומד להתרפאות הוא זה ולא נכנסה בחזקה לומר הוחזקה כדי לומר דהנשים באו להעיד נגד החזקה ובמקום שמעידים נגד החזקה לא הוכשרו אלא דבנדו"ד לא הויא עלה מעולם שם אילונית ודאי אלא חולי המעכיבה מן התשמיש וכן מצאתי בס' כר"ת חלק אהע"ז