קרני רא"ם מב

לא הוו ילפי וזה לע"ד נראה ראיה גמורה להמעמיק בה בס"ד: גם יש לנו להביא ראיה מדברי תרומ"ת הדש"ן שהביא הרב"י באהע"ז סע"ה וז"ל כתב בת"ה על מי שנשא אשה במקום מולדתו ודעתו להשתקע שם ואחר שנים ירד מנכסיו ואינו יכול להתפרניס שם ורוצה לילך לגור במקום אחר שכופין את אשתו ללכת אחריו ואפע"פ שכתב שהוא דבר פשוט אין נראים בעיני כ"ל והן אמת דרואה אנכי דמר"ן הקדוש פליג על ת"ה וא"ך בודאי דכוותיה דמר"ן נקטינן כדקי"ל דקבלנו הוראותיו שבב"י אע"פ שלא העלם על השולחן הטהור כידוע ועוד נוסף ע"ז דמור"ם בס' הנז' ס"א הביא דברי ת"ה והרב"י בשם י"א וי"ח והביא דברי הרב"י באחרונה ולפי הכלל המסור בידנו דכי"א בתרא נקטינן א"ך נראה פשוט דבהרב"י נקטינן אלא דמצאתי להרב משכנו"ת הרועי"ם ז"ל באו"א סי' נ"ח שהביא סברות הפוסקים דקיימי בשטת הרב ת"ה והרב מש"ה שפיר קאמר הכריע הכריע גמור דאפילו הרב"י לא פליג על ת"ה אלא במקום פרנסה דוקא אבל במקום שיש צער לבעל ודאי דאזיל ומודה לס' ת"ה וזהו מה שמסיק לדינא ולענין דינא לא מבעייא דאיכא טעמא רבא דנושים בו בע"ח ודאי דכ"ע מודו דכופין אותה לצאת אפילו הרב"י יודה אלא אפילו משום חסרון פרנסה כופין אותה לצאת כדעת הני אשלי רברבי ואת"ל דאיכא מאן דפליג יד הבעל על העליונה ויכול להוציאה ואי לא צייתא אבדה כתובת' ומזונותיה וכו': ע"ש שהביא כמה וכמה רבוותא שכולם נתנבאו בסגנון אחד שאם לא רצתה לצאת אבדה מזונותיה וכתובתה וכו' ודין זה שכתב ת"ה ראיתי בספר צרור החיים דצ"ח שכתב דאפילו נשבע אינו יכול להוציאה ונ"ל אפילו הנשבע לאשתו שלא יוצאינה למדינה אחרת ואינו מרויח במקומו כתבו הר"ש והרדב"ש דיכול להוציאה ומתירין שבועתו ויוציאנה דאדעתא דהכי לא נשבע וכ"ך בס' בני משה ס"ט ע"ך: נקטינן מן האמור דלא מבעייא לסברת משה"ר דתפיס כדעת הרב ת"ה דאפילו במקום פרנסה יכול להוציאה אלא אפילו לדעת הרב"י הרי הכריע דבמקום שיש נזק זולת הפרנסה מודה הרב"י לת"ה ואפילו יהיה החיוב סתום ובשבועה מתיר שבועתו ומוציאה א"ך גם נדו"ד פשוט דאין לך צער גדול ונזק יותר מזה שיתן כל נכסיו ויצא הוא נקי הואל והנכסים מועטים ובודאי אפילו אלו היה התנאי סתום ומשתמש לכאן ולכאן דיכול לומר אדעתא דהכי לא קבלתי עלי מכ"ש שכאן לשון התנאי מבורר שאינו אלא במקום שיש נכסים מרובים בודאי דליכא למילף ולמימר דכמו שבמרובים תטול ר"ן כך במועטים אלא הבעל יכול לומר דאדעתא דהכי לא התניתי: גם יש לנו להביא ראיה ברורה לזה ממה שפסק מר"ן בחומ"ש ס"א סט"ו ז"ל מדקדקין לשון השטר ודנין ע"פ איתו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי והיה סבור שהדין היה בענין כך ומפני כך כתב אותו לשון עכ"ל וא"ך גם כאן אם האמת כך הוא דדעתם היה בין במרובים בין במועטים תטול האשה ר"ן דורוס א"ך יש להקשות למה כתבו בשולי הכתובה זה התנאי בלישנא דמשתמע דוקא במקום שיש נכסים מרובים וגם באו במאריך טרחא. הכי הו"ל למיכתב והתנו ביניהם וכו' שאם תפטר האשה בחיי בעלה או יפטר הוא בחייה ולא יהיה זש"ק ממנו וממנה לא יתנהגו ע"פ התקנה אלא תטול האשה או יורשיה בכתובתו ר"ן דורוס זהו מה שהי"ל לכתוב שהוא לישנא קלילא וממנו יוצא לא שנא במרובים לא שנא במועטים החיוב דר"ן דורוס במקומו אלא ודאי מדלא כתבו בזה"ל הוא מהאי טעמא דלא היה התנאי אלא במרובים דוקא וכעין דקדוק זה ראיתי לרבני פאס הראשונים ורבני צפרו ומקנא"ס שדקדקו בשטר במקום שהיה רחיק יותר מנדו"ד ודנו ע"פ אותו דקדוק ונדו"ד בדקדוק שלנו הוא עדיף ומרווח יותר מדקדוק דידהו כמו שיראה הרוצה לעיין דבריהם בס' כרם חמר לעטרו"ת הרה"ג מו"ד נר"י בח' אהע"ז סק"ה יע"ש וא"ך על מי יש לנו להשען יותר מהם דראוי לדקדק ביתיר הלשון ולדון ע"כ ובפרט כבר בררנו דכבר כתבנו דסברת הרבנים הנז' הרי היא בנויה ברמה הוא לשון מר"ן שכתבנו דאפילו מאן דלא גמר כולי האי מדקדקין בדבריו וכו' ומכ"ש כתובה זאת דרב טביומ"י חתים עלה הוא או"ע ויוס"ף הוא המשביר לכל עם הארץ ומאן תני מסביר לא משתבש בזה אמרו מדקדקין עם חסידיו אפילו כחוט השערה ודנין ע"פ אותו דקדוק: וראיתי להרב הפוסק נר"ו שבסוף דבריו כתב אפילו אם יהיה הדבר ספק יד הבעל על העליונה וכו' ואני אבוא אחריו ומלאתי את דבריו דבידאי הכי הוא דגם זה נכלל בכלל כל ספק בתקנה העמדהו על ד"ת והוא פסק מר"ן באהע"ז סקי"ח דכל דבר שלא נתפרש העמדהו על די"ת וכמו ענין זה ממש שהיה הספק בלשון השטר כתבו ג"ך הרבנים דהואל והלשון מסופק יש לדון בו כל ספק בתקנה וכו' ומאי דאתן עלה בזה הוא דאל יקשה בעיניך דהיאך נימא שיהיה יד בעל השטר על התחתונה הרי בכתובה זאת נמצא כתוב דלא כאס' וכו' ומצינו למר"ן בס' מ"ב ס"י שכתב בשם הרבה מהמפרשים שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאס' וכו' אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונה ע"ך וא"ך גם כאן אדרבא יש לנו לדון דיד בעל הכתובה על העליונה: אלא דכבר מלתינו אמורה דלשון התנאי שלפנינו לא יש שום לשון מסופק כלל דהלשון קרי בחיל דהתנאי הוא בנכסים מרובים אלא דהספק הוא דשמא גם במועטים היה התנאי ביניהם והואל ואין לנו הספק בלשון עצמו בודאי דאינו נדון לפסק מר"ן ומדקדוק דברי מר"ן הכי מוכח שכתב וז"ל בכל לשון מסופק וכו' וכן סיים מור"ם שם וז"ל וכל לשון יפוי וכו' הרי מדברי מר"ן ומור"ם מוכח דדוקא בלשון הכתוב והילך מ"ש הרב גו"א הלוי זלה"ה סקל"ו לא אמרינן היכא דכתיבה דלכא"ס וכו' לדון לבעל, השטר על העליונה אלא לדון וכמשמעות הכתוב בשטר אבל לא לעשות מה שלא נכתב כאלו נכתב כ"ך מהרשד"ם ס"ו הריב"ש סמ"ח עכל"ה ונדון דידן הם ממש דברי מהרשד"ם. והריב"ש דרוצים אנו לעשות מה שלא נכתב כנכתב וזה לא מהני דלא כאס' וכו' וא"ך יהיה הדבר ספק פשוט דיד בעל השטר על העליונה: קנצי למלין דעדיין יש בידינו אומדנות וראיית מוכחי על זה אלא דאריכות בזה הוא יגיעת בשר