קרני רא"ם תכו

דכשיאמר האמת פטור ואין כאן על מה לחול שום חיוב נדוי: גם מ"ש רו"ם דעל פי הדברים אשר דבר לרשע יתקרי וראוי להכריז בבתי כנסיות שעשה מעשה רשע אמת הדבר שכך פסק מר"ן בסי' רל"ז ס"א בדין עני המהפך לקנות איזה דבר או להשכיר עצמו ובא אחר ונוטלו וכו' וכתב הסמ"ע סק"א דמכריזין וכו' אכן ומה אעשה הואל וכבר שמענו וראינו במח"ק שכמה בני אדם הוסיפו על חבריהם בקרקעות של כותים וסלקו אותם מהם ע"י שהוקרו עליהם ולא ראינו אתכם רבותינו שאתם מופלגים ממנו בחכמה ובמנין נהגתם בהם שום הכרזה מה יענו ויכריזו אזובי קיר כמוני נער ולא אדע ואין אנו אומרים אלא גדול ציפורנן של ראשונים וראו עיניכם הישרים והביטו מ"ש הד"מ בסי"ב משם מהרי"ו ופסקו בקצר בהג"ה ס"א בשם יש מי שכתב דעכשיו נוהגין שלא למחות בעוברי עבירה משום סכנה בדבר שמא ימסרנו למלכות עכ"ל וא"ך גם באופנים אלו הגם דלא שייך פחד כל כך דמסי' למלכות עכ"פ יש שנאה ותחרות בדבר ויוציא קלקול לדיין מזה ע"ז אינם מעמידי משפטי הדת על תלם בדבר זה שהוא אינו עבירה גדולה כל כך: וכעין זה ג"ך פסק מר"ן בסי"ז ס"ג בענין ישיבת בעלי דינין דכתב שם מר"ן בס"ג כבר נהגו כל ב"ד ישראל לאחר התלמוד שמושיבין בע"ד וגם העדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו להעמיד משפטי הדת על תלם עכ"ל הרי לך אפלו בדבר שהוא מצוה דאורייתא דועמדו שני האנשים וכו' עכ"ז משום המחלוקת נמנעו מכ"ש לדבר הזה שיש מחלוקת וחשש לדיינים כ"ז נראה להליץ יושר: ואנא ברייא קלה כמות שהיא אמינא אחהמח"ר ממו"ר דאפילו מן הדין אין להכריז בדבר הזה דאפשר דלא אמרו מכריזין עליו בבה"ך שעשה מעשה רשע אלא דוקא באותו נדון שהיה העני מהפך לקנות איזה דבר והלך אחר וקנאו או השכיר עצמו וכו' בזה הוא דאמרינן דמכריזין עליו שעשה מעשה רשע וע"י ששומע ההכרזה שהוא רשע ומתבזה יכול לחזור מדרכו הרעה ויחזיר המקח לעני שהיה מהפך או יסלק עצמו מהשכירות ויחזור העני הראשון שהיה רוצה לשכור עצמו ויהיה נשכר לאותו בעה"ב אבל בכגון דא שכבר הערל דתה אותו בשתי ידים ומה תקנה תהיה עוד בהכרזה זאת ומה יועילו חכמים בתקנתם בהכרזה זאת כבר אבד סברו ופסק שכויו ודמייה למה שפסק מר"ן בב"י בסי' כ"ה סי"ב וז"ל כתב הרשב"א בתשובה מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר עד שיפרע השאר והלך השליש והחזירו למלוה וחזר וגבה בו כל החוב פטור מדיני אדם שאין זה אלא גרמא בניזקין ואם עדיין לא גבה משמתין ליה עד דמקבל עליה כל אונסה דאתי ללוה מחמת אותו שטר דכל גרמא בניזקין מחייבינן את הגורם לסלקו עכ"ל הרי לך דדוקא אם עדיין לא נעשה ההזיק דעדיין לא גבה הוא דמשמתינן האל"ה כבר מה שהיה היה ואין כאן שמתא וסברא זאת של הרשב"א פסקה מור"ם בסי' כ"ה יע"ש ובסמ"ע ובמר"ן סי' קע"א ס"מ ומור"ם סי' שפ"ו ס"ג מכל הנהו פסקי דינים ונושאי כליהם משמע דאם עבר ונעשה ההזיק לא משמתינן ליה וא"ך גם כאן אם אמת היה הדבר שכבר נדחה ושוב אינו נראה מה יועיל הכרזה בזה: אלא משום דשמא יש תוחלת ממושכה שיכול להיות שע"י שהלוך ילך ובכה ומתחנן דוד הנז' לפני התגר הנז' ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא דברתי זאת אלא משום איבה אזי היתה תשובתי שאין לנו אלא לתת לו מוסר ותרועה בפה בדברים קשים ומרים על אשר עיוות ועשה מעשה רשע ואין לו תיקון אלא שילך לפני התוגר ויאמר חטאתי וכו' ואז ושב ורפא לי. זהו הנלפקו"ד בזה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן רי"ד. תחלה וראש נבאר מה דינו של המבייש בדברים ואח"ך נפרט כל מאמר ומאמר מה דינו הנה בדין המבייש בדברים מצינו למר"ן בש"ע סת"ך סט"ל כתב המבייש חבירו בדברים עון גדול הוא ואין המחרף ומגדף לעם ומביישן אלא שוטה רשע וגם רוח וכל המלבין פני אדם כשר מישראל אין לו חלק לעולם הבא ואעפ"ך אינו בר תשלומין ובסל"ח ג"ך פסק דפטור מן התשלומין דהיינו תשלומי קנס אך סיים וכתב וז"ל ויש לב"ד בכל מקום ובכל זמן לגדור כפי מה שיראו וי"א שמנדין אותו עד שיפייס המבוייש ע"ך וכתב הסמ"ע בס' קמ"ח דמה שכתב מר"ן בשם י"א שמנדין וכו' כך פסק בסתם לעיל בסוף ס"א ולא כתבה בשם י"א אלא וכו' ע"ש ועדיפא מזה ראיתי להרב בני חיי שכתב דגם מור"ם שסיים על דברי הש"ע וכתב וי"א דמכין אותו וכו' לא לחלוק אתא אלא דגם הוא ס"ל דמנדין ליה כפסק הש"ע בס"א ובס' ת"כ בשם י"א ומה שכתב בהגהותיו סברת המרדכי לא לחלוק אלא לתרץ על דברי הש"ע למה כתבה בשם י"א משום דאיכא סברת המרדכי דס"ל דמכין אותו וכו' ע"ש בדברי הרב"ח בס' ת"ך איך שיהיה נקטינן בין לדעת מר"ן ומור"ם כולהו סברי מרנן דהמבייש בר נדוי הוא: אלא דהואל וביוש הדברים לאו כל אפייא שוים כמה דברים מחזי לבני אדם שיש בהם ביוש דברים ומצינו לרבותינו דלא אחשובינהו לביוש ולא חייבו עליהם כלום כמ"ש מהר"ם מרזבור"ק על מי שקורא לחבירו טמא או כלב או שאר חרופין אין בהם דין אלא צריך לפייס חבירו והביא דבריו הסמ"ע סקנ"ה ע"ש וכן יש כמה דברים שאינו מתחייב עליהם משים שיכול הוא לתרץ דבריו כמ"ש מור"ם שם בס' ת"ך סל"ח ע"ך אין לנו לנדות ולא לענוש אלא במה שבא בדבריהם פורש מי שהוא בר נדוי בר נדוי בר מלקות בר מלקות על כן מוכרחים להביא על כל קוץ וקוץ מאי דאתמר ביה מדברי רז"ל ע"ה: ראשונה על מאי דנשאלנא מקמי טיבותיה על מי שאמר לחבירו רשע מדברי מור"ם מוכח דבר עונש הוא מדבריו שכתב בהג"ה וז"ל