קרני רא"ם תכד

גם ראיתי להרב צו"ד דף מ"ח ע"ב שכתב משם מהריב"ל וז"ל כתב מוהריב"ל דאע"ג דאשכחן בכמה דוכתי דהיכא דלא מהני הקנין מטעם האסמכתא או מטעם דבר שלא בלע"ו דאמרינן דאע"ג דקנין לא מהני השבועה מהני דוקא כד ההיא מילתא דפשיטא לכ"ע דאין אותו קנין מהני כגון באסמכתא או דבר שלא בא לעולם דליכא פלוגתא דרבוותא אז השבועה קיימת בודאי דודאי אדעתא דהכי נשבע לחייב עצמו מכח השבועה מה שלא חייב עצמו והיכא דלא הויא מילתא דברירא ואיכא פלוגתא דרבוותא מ"ל דטעה שהיה סבור שהיה מחויב מצד הקנין ונתפייס וחי"ע ביותר מכח השבועה וה"ל כנדרי טעות עכ"ל וא"כ דון מינה ואוקי באתרין בנדו"ד דכבר ביררנו דפועל שקבל קנין היא במחלוקת שנויה דלהריטב"א והרב"י והד"מ מהני קנין ואינו יכול לחזור בו והש"ך ושאר פוסקים שהביא הם דס"ל שלא מהני קנין וא"כ הואל ודבר זה הוא מחלוקת דרבוותא יכול זה לומר דנדרי טעות הוא דלא נתכוון אלא לשעבד עצמו מכח עצמו מכח הקנין דנדמו לומר דקנין לחוד מהני ולא הוסיף הש"ח אלא להחזיק הקנין ועכשיו נתברר לו דמכח הקנין לא נשתעבד וא"כ גם מכח הש"ח לא נשתעבד ולא הוי אלא כנדרי טעות וממילא קנין א"כ שבועה א"כ ודו"ק והצו"מ וימ"ן. משנת תרמ"ה לפ"ק פה סאלי יע"ה הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רי"ג. שאול שאל האיש הבחו"ן אברהם לעסרי נר"ו ואמר הלא תדעו הלא תשמעו שהני"ח הר' דוד הכהן נר"ו הלך אצל התוגר סי' דון הנדון ואמר לו הלא תדע שאברהם הנז' איש שלומך אשר בטחת בו ועומד ומשרתך בעסק המשא והמתן בחצר זה דרכו שכל איש אשר אתה נושה בו הולך ולוקח ממנו שוחד ואזי אם יהיה איזה אדם בטל ממלאכתו או איזה אדם הולך ומתמוטט נותן לו שוחד שלא יבוא ויגיד לך הדברים וזה לך האות מפלוני לקח כו"כ ומפלוני כו"כ וכו' וכשמוע התוגר הנז' את הדברים האלה היטב חרה לו ואצה לגרש את אברהם ה' ולא יעמוד עוד על משמרתו באמור לו כי איש שלומו אוכל לחמו הגדיל עליו עקב וע"ז שאל הר' אברהם הנז' האם יש לדוד ה' משפט כתוב בדיננו להוציא ממני ממון או איזה עונש אזי הוא מיכן להביא עדים על כל האמור ויעשה משפט כתוב הא לאו הכי שתיקתו יפה מדבורו: והיתה תשובתי אליו הלא תדע דבדינינו אין אנו יכולים לדון אלא בדבר שיש בו פסידא כגון אם הפסידו איזה ממון ע"פ אלה הדברים אזי נרדפה לדעת מה לעשות לו משפט כתוב כדין מסור אבל הואל ולא הפסיד באמירתו זאת שום דבר אלא שעל פי דבריו פסיק ליה לחיותיה אין בידינו לעשות לו שים דבר זולת דברי מיסר ותרועה בפה עד אשר הלוך ילך אצל התוגר הנז' במענה רך ישיב חמה עד שיחזור התוגר ויקבל לאברהם הנז' לעמוד על משמרתו כקדם וכבתחילה ואל ישוב עוד לכסלה ושומע לנו ישכון בטח מעונשי שמים וה' יתקננו בעצה טובה אכי"ר: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט הנה אם היה הר' אברהם לעסרי הנז' נדחה ממקומו שדחה אותו האדומי הנז' ויביא עדים שדוד ה' הלשין עליו להגוי ה' והוציא עליו דבר שהוא מקבל שוחד מאחרים ומזיק להגוי הנז' הנה לא מבעייא שנקרא רשע ומכריזין עליו שעשה מעשה רשע כדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה אע"פ שמתכוון להנאת עצמו נקרא רשע וכ"כ מר"ן סיס"א וס"ב גבי מלמד כ"ש הכא שאינו נוטלה לעצמו בוראי הגמור שנקרא רשע: וגדולה מזי פסק מור"ם סי' שפ"ח סי"ב מי שרוצה לברוח ולא ישלם לגוים מה שחייב להם ואחד גילה הדבר וכו' מ"מ רעה גדולה עשה ע"ש עוד בה שמוטל על הב"ד לנדותו על שהוציא דבר על חבירו וביישו כמ"ש מר"ן סית"ך סל"ח וי"א שמנדין אותו עד שיפייס המבייש וכן סתם מר"ן בס"א או לקונסו ממון כמ"ש מור"ם סיפ"ו וי"א דמחרימין שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו ע"ש עוד בה שלכאורה נראה שחייב לשלם לו הזיקו שקפח לו פרנסתו ושמין לו כפועל בטל מההיא דפסק מור"ם סי' שפ"ו וז"ל י"א דבכל גרמא בניזקין אם הוא דבר דשכיח ורגיל חייב לשלם משום קנס ולכן יש מי שכתב דראובן שמכר מקח לגוי ובא שמעון ואמ"ל שאינו שוה כו"כ חייב לשלם לו ואפשר דכי האי גוונא הוי כמסור עכ"ל ואע"פ שהרש"ך שם סקכ"ה מסיק בכונת מור"ם דמיירי כשהגוי מחזיק המקח ומחסר לראובן בשביל דרכו של לוי ע"ש הנה מלשון הרב בד"מ לא משמע הכי כלל שהרי הוא ז"ל הקשה על הוראת מהר"ם דהרי אין ההזיק נעשה מיד ע"ש ובשלמא אם הגוי מחסר לו המקח אתי שפיר שאין ההזיק נעשה מיד שהרי אפשר שימכרנו כמו כן בסך זה אלא שאח"כ כשמוכרו בפחות אזי נעשה ההזיק אבל אם אומר שהגוי מחזיק המקח ומחסר לו ממין ע"פ דיבורו של שמעון א"כ הרי ההזיק נעשה מיד וגם מסתמות דברי מור"ם מש' להדייא דאיירי בכל גוונא ואפי"ה חייבו מתחילה מטעם א' דהוא שכיח ורגיל וסיים עוד בטעם ב' בדרך אפשר דהוי כמסור וא"כ לפי פירושינו זה האמיתי הרי הדברים ק"ו ומה התם שהיה זה בתחילת המקח חייבו מהנך תרי טעמים הכא בנדו"ד שהיה כבר שכור אצלו זה כמה ויושב לבטח ומתפרנס וזה בא ומקפח לו פשיטא דהוי כמוסר גמור ועוד דנדו"ד גרע וחמיר מההיא דמור"ם דההיא דמור"ם לא אמר דבר של גנאי אלא שאינו שוה כו"כ אבל בנדו"ד שהלשינו והוציא עליו דבה שהוא מקבל שוחד מהב"ח ובזה מזיק להגוי אדונו פשיטא דהוי מסירות גמורה. סו"ד. נ"ל שאם יביא עדים הר"א שהר"ד הלשין עליו לגוי כדברים הנז' או שהר"ד הודה בזה לפני עדים כשרים וכ"ש אם הודה לפני ב"ד שמוטל על הב"ד לקונסו אע"פ שלא הועילו מעשיו אלא על מה שביישו והוציא עליו דבר כדי