קרני רא"ם תכג

מזה עכ"ז חייב השו"ש וא"כ גם כאן אפי' ראה אותו בעל הפיקדון היכן הניחו חייב ע"ש בס' זי"ע ז"ל וא"כ מן הראוי לומר דאין לסמוך על ההיא דמהרש"ך ומהר"ם שהביא הרב גנת ורדים ומהם פטר הרב ז"א אלא דראה ראיתי לרבותינו הרב יעב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח סק"ל ששם נשאל על מי שהיתה דרכו להסתחרר בחנותו ובלילה הוא לן בביתו ובאה לו סחורה למוכרה בקומסיון ונגנבה בלילה ופסק הרב הנז' זלה"ה מאחר שהדבר ידוע דהעכו"ם שהוא ממונה בלילה לשמור החנות בלילה לא נשאר על ראובן שום שמירה בלילה ועלו עמו רבני צפרו ז"ל בהסכמה עכ"ל וכן אחר זה ראיתי לרבני פאס האחרונים ה"ה הרה"ג מוהר"ר יעקב סרירו ומוהר"ר יעב"ץ האחרון ומוהר"ר ראובן סרירו ומוהרר"ח ן' זמרא ומהררו"י הצרפתי כולם שבחוהו לההיא דהרבנים יעב"ץ ורבני צפרו דהואל וידוע שאין עליו שום שמירה בלילה הוי כאלו התנה שאין עליו שמירת לילה ולכך פטור א"כ הכי אתפוס בנדו"ד דהואל ושמעון הממשכן מידע ידע דמר חמיו נר"ו הניח המשכון עם חפציו וברור לו שהבית שיש בה חפצים לא ילין בה מר חמיו אלא שמירתה תהיה על ידי נטר מתא בלילה הוי דינה כההיא דהרב יעב"ץ ז"ל ומי כמוהו מורה וא"כ על פי סברא זו יש לפטור החכם הנז' דוקא אבל לא להוציא מיד הלוה הואל וסברא זו יש חולקים עליה כמ"ש הרב זי"ע שהם מהרח"ש ומהרא"ש ומשפט צדק ומה גם לדעתו דעת מר"ן הכי הוא בודאין דאין להוציא מיד הלוה ודו"ק ומעתה לא נפקא מינה לדינא במה ששאל החכם מהו הדין במה שבעל המשכון אומר שהוא שוה שלש מאות דורוס והחכם מכחישו דהשתא אם האמת הוא ששמעון הסכים להניח המשכון בבית הזה שאין מר חמיו לן שם א"כ הרי בררנו שאין להם זע"ז כלום אלא החכם נשבע שהתנה עמו דהיינו דהראה לו מקום הנחת המשכון וכו' דהוי כאלו התנה ומאותו בית נגנב ופטור: אך אם באמת לא יתברר דהכי הוא ויתחייב הח' לשלם מדין שו"ש אזי באנו לחלוקי דינים המוזכרים בס' ע"ב מס"ט ואלך אין לנו עוד להאריך בהם הרי הם ערוכים על השולחן: אך למודעי אני צריך שאם הוזקק המלוה לישבע אפי' שבועת השומרים שהיא דאורייתא דיי ליה בתפלין כמ"ש מר"ן בס' פ"ז סט"ו. זה משנלע"ד בסדר חשן משפט כאן שנה אתה סת"ר לי פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן רי"ב. פועל שהשכיר עצמו בקוש"ח שישרת לפלוני מהיום (וע"ס זמן פלוני ורצה לחזור בו בתוך הזמן אם יכול לחזור. הנה מצינו להרב ב"י בסי' של"ג שהביא משם מהרי"ק שורש קכ"ב דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום ואפילו כבר קיבל שכירותו ואין לו במה לשלם אפי"ה יכול לחזור בו משום כי לי בני ישראל עבדים והמעות ישארו עליו חוב ופסקו ג"כ בקצר בסי' הנז' ס"ג וא"כ אילולי הקוש"ח שקיבל הפועל הזה ודאי דיכול לחזור בו אפילו קבל כבר השכירות ובנדו"ד היה נראה לכאורה לומר דמשום הקנין לחוד אינו יכול לחזור וכמ"ש מר"ן בב"י סי' הנז' וז"ל כתב הריטב"א בתשובה משם רבותיו שלא אמרו שפועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי אתא שלא יוכל לחזור בו עכ"ל א"כ מלשון הריטב"א זה היה נראה לכאורה לומר דאין הפועל יכול לחזור בו משום הקנין לחוד: אלא דראיתי להש"ך בסי' של"ג סקי"ג שכתב דנראה ששאר כל הפוסקים שלא חלקו בכך לא ס"ל הכי וכתב שכן משמע מהרא"ש פרק הזהב ומרבינו ירוחם ושאר פוסקים וע"ז כתב הש"ך דלדעתו פשוט דאפילו בקנין לא נשתעבד הפועל וכתב ג"כ דגם מר"ן שלא חילק בקצר בין קבל הפועל בקנין ללא קבל ש"מ שחזר בו מאותה דהריטב"א וס"ל דאפילו קבל בקנין הוי קנין דברים ובסוף דבריו כתב דמצא להריב"ש כדבריו ונתן שמחה בלבו יע"ש א"כ הואל והש"ך פליג אההיא דהריטב"א והביא כמה פוסקים דקיימי כוותיה וכתב דהגם דמר"ן והד"מ הביאו דברי הריטב"א בסתם להלכה אפי"ה בסדורו לש"ע חזר בו א"כ בודאי דכוותיה דהש"ך נקטינן וא"כ אפילו קבל הפועל בקנין יכול לחזור בו מטעם כי לי בני ישראל וכו': אלא דצריך אני למודעי בנדו"ד שהוסיף הפועל הזה לקבל השכירות בש"ח אי אמרינן מחויב הוא מכח שבועתו או לא הנה דין זה דבמקום דלא מהני קנין אם מהנייה השבועה היא מחלוקת בין גדולי עולם אי אמרינן קנין אין כאן שבועה אין כאן או אמרינן דנשתעבד מכח שבועתו ומצינו למור"ם שפסק בסי' ע"ג ס"ח ובסי' ר"ז סי"ט בדיני אסמכתא דאפילו לא נשתעבד בקנין להתחייב בדבר שלא בא לעולם עכ"ז נשתעבד מכח ש"ח יע"ש א"כ בודאי כוותיה דמור"ם נקטינן הואל וס"ל הכי דכוותיה קימ"ל כנגד כמה פוסקים במקום דלא גילה מר"ן דעתו וא"כ גם כאן נראה לכאורה דהגם דלא נתחייב הפועל הזה מכח הקנין עכ"ז נתחייב מכח הש"ח: אלא דאחר החיפוש מצאתי להרב כר"ח דף ס"ט שכתב משם מהרימ"ט דלא אמרינן דבמקום דלא מהני קנין תהנה הש"ח אלא היכא דאי יהיב ליה לא הוי גזל בידו כגון באסמכתא ובדבר שלא בלע"ו דמדין מתנה יהיב ליה כדאמרינן מדינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מניה אבל אם היה יכול לתובעו אח"כ בדין ולהוציא ממונו ממנו משום גזל אזי קנין אין כאן שבועה א"כ עכ"ל וא"כ ממנו יש ללמוד נמי דבעודו המשרת הזה לבעל הבית עובר הבע"ה משום ובאחיכם בני ישראל לא תעבודו (נוסף גם הפועל עובר שמוכר עצמו לעבד) וא"כ סברא הוא הואל ויש צד איסור בדבר ודאי דיכול הפועל לחזור בי והוי דומייא דההיא דמהרימ"ט שכתב דלא נשתעבד מכח הש"ח אלא במקום דאי יהיב ליה אין איסור גזל בדבר דאמרינן במתנה יהיב ליה אבל במקום דמקרי גזל לא נשתעבד וא"כ גם כאן הואל ובעובדו אותו עובר הבעה"ב יכול הפועל למונעו והגם דמטי בה התם מהרימ"ט משום שיכול אח"כ להוציא ממנו משום גזל אבל בנדו"ד אחר שיעבוד אותו אין כאן שום הוצאה מידו עכ"ז יכול למנוע אותו מן האיסור: