קרני רא"ם תכב

כנה"ג אלו נלמד לגבי משכון כל שעשאו בתיבה הוי כמי שנתנו בקרקע: אך סוף כל סוף לא ידעתי בטענתו זאת של החכם נהי באמת הוי שמירה מעולה ודאי לא עדיפא משמירת קרקע ועכ"ז לגבי שו"ש מה יעלה ומה יוסיף לגבי גניבה ואבידה הרי הש"ע פסק כדעת רי"ו שאפילו נתנם בעומק מאה אמות וגם נם בעידנא דניימי אינשי ונגנבו או קפץ עליו חולי חייב ואפילו הקיפו חומת ברזל ואפילו אם אלו היה שם לא היה יכול להציל חייב בגניבה ואבידה אלא א"כ היה שם ולא היה יכול להציל ע"כ לשון מר"ן וא"כ מה צד יש לפטור בשמירה זו המעולה שעשה החכם יותר מהני שפסק הש"ע אתמיהא: ומה שרצה לפטור עצמו מכח דברי הרב זכות אבות שכתב בחד טעמא לפטור הקומסרי"ו מגניבה כעין אינם משום שאינו נוטל שכר בהדייא על השמירה ומכח זה מדמה הח' נדון שלו לגניבה כעין אונס והואל ואינו מקבל שכר בהדייא לא יתחייב בגניבה זו שהיא כעין אונס גם בזה לא צדק בטענתו דהגם דספר זה של זכות אבות לא זכינו לאורו לעיין הדבר על בוריו כי החכם השואל כתב דבריו בקיצור עכ"פ לפי המובן יש לחלק בין נדון האלקומסארי"ו למלוה על המשכון דבשלמא האלקומסארי"ו טעמו דהוי שו"ש משום דהוי דומייה דמתעסק שהוא שו"ש על חלק הפיקדון בההיא הנאה דמשכח זוזי למעבד בהו עסקא וכמ"ש בב"י יור"ד סקע"ו ובש"ע ס"ה וכן הסרסור אפע"ג דאינו נוטל שכר על השמירה הוי שומר שכר בההיא הנאה דנותנים לו למכור ולא לאחר וכמ"ש הש"ע בס' קפ"ה ס"ז יע"ש בב"י ובסמ"ע סקי"ח וכן האומנים בס' ש"ו בההיא הנאה שמניחים אחרים ונותנים לו יע"ש בזה הוא דאיכא למימר הואל ואינם מקבלים שכר להדייא אלא משום הנאה בעלמא שיש ליהו ואינם מרויחים ממון בשביל השמירה הוא דפטרי ליה מגניבה כעין אונם אבל במלוה על המשכון שבאמת נוטל שכר ממון דהיינו פרוטה דר"י הן על שעת הלואה שהוא נותן לו המעות אם מתרמי ליה ענייא פטור משום עוסק במצוה הן אח"כ בשעת שטוח וניעור ג"כ מרויח פרוטה דר"י א"כ הרי נוטל שכר בהדייא קרינן ביה וחייב: ומה גם הרי מצינו בדין מלוה על משכון שפסק ללשון הרמב"ם שכתב ז"ל ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בלסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונס ישבע המלוה וכו' הרי לך דלא פטר הש"ע אלא במקום לסטים מזויין כמו שפטר בס' ש"ג בדין שו"ש בלשון אחד נקט לתרוויהו כמו שנקט שם לסטים מזויין כך נקט כאן: ועדיפא מזה עיין להכנה"ג בס' ע"ב שרצה לפרש בדברי הרמב"ם והש"ע דכתבנו ואם נלקח בלסטים מזויין וכו' מלשון זה רצה לפרש דמצריך הרמב"ם והש"ע עד שיודע לנו שהמלוה נשלל ממונו וכל חפציו בלסטים מזויין אך לא ידענו אם נשלל גם המשכון או לא אבל אם לא נתברר לנו אם נשלל ממונו איכא למימר דאין המלוה נאמן לומר נאנס המשכון יע"ש הרי לך בפשיטות דצריך שיהיה המשכון נאבד באונס של השלל של לסטיס מזויין: שוב אחרי זאת פקח ה' עיני וראיתי להרה"ג זי"ע ן' נאים זלה"ה סמ"א שנשאל בנדון אחד כעין האומנים שהם שומרי שכר וכתב ז"ל אלא שיש לבעל דין לחלוק לפוטרו אפילו הוא שו"ש ממה שכתב מהרש"ך ז"ל במלוה על המשכון דהוי שו"ש דלא אמרו בפרק השוכר את הפועלים שו"ש לא מהני ליה טעמא דמאי הו"ל למעבד משום דאמר ליה להכי יהבית אגרא לנטורי אלא דוקא בנותן שכר להדייא אמנם במלוה על המשכון דלא הוי שו"ש אלא משום פרוטה דר"י בההיא ודאי לא דינין כההיא דש"ש וכן דעת מהר"ם ן' חביב הובאה בס' גנת ורדים וא"ת א"כ לפי זה למאי הלכתה קרייה שו"ש כבר תרץ מהר"ם ן' חביב דאיכא למימר היכא דנגנבה באונס גדול דלא אסיק אדעתיה דשו"ש משום פרוטה דר"י פטור אלא דלשון הרמב"ם פ"י מהל' שכירות שכתב וז"ל לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו ואם נלקח בלסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונסין ישבע שנאנס יע"ש וכן הוא לשין מר"ן בש"ע הרי לגבי מלוה על המשכון דהוי שו"ש משום פרוטה דרב יוסף אפילו הכי לא מפטר אלא באונס דלסטים מזויין הפך חלוק הרבנים ה' שוב מצאתי להרה"ג מל"מ שהשיג על מהרש"ך ז"ל על חלוקו וא"כ נפל פיתא בבירא דלא מהני חלוק זה עכל"ה ובראותי זה הגם שראיתי שמה שהייתי רוצה לחלק בין האלקומסארי"ו למלוה על המשכון מהרש"ך לא כן דעתו וס"ל דגם מלוה על המשכון לא מקרי קבל שכר להדייא עכ"פ בעיקר הדין ששתי שנתכוונתי דלפי פסק הש"ע לא ס"ל הכי אלא ס"ל דמלוה על המשכון דינו כדין שו"ש להתחייב בגניבה באונס ובודאי דרב זכות אבות לא ראה ספר זרע יעקב זלה"ה דכתב דדעת הש"ע הכי הוא הפך מהרש"ך ומהר"ם ן' חביב שמהם הביא דבריו הרב גנת ורדים שממנו הרב ז"א הביא ראיותיו ואלו דברי הרב זי"ע דדעת מר"ן הכי הוא הפך אותם רבנים לא היה פוסק כן ומה גם דודאי הרב לא סמך פסקו עליה אלא עשה ממנה סניף בעלמא דהא לא פטר בדינו אלא משום כמה טעמים וכדי להרבות חבילות הראיות עשה גם דברי הרבנים סניף ותו לא מידי: אך באמת מצאנו לו ארוכה ומרפא להחכם המלוה ממה שטען שיש לו שני בתים אחת מהם מיוחדת לו לבית מלונו ואחת מיוחדת להניח שם חפציו וממונו והממשכן בידו הוא שמעון חתנו של החכם ומידע ידע דמר חמיו שם מניח חפציו ובכללם מידע ידע דגם משכון זה שמה ינוח בכלל חפציו של מר חמיו נר"ו מטעם זה יש לפטור דהדר דינו כההיא של האלקומסארי"ו שפטר בו הרב זכות אבות הן אמת דחזה הוית להרב זרע יעקב ז"ל שגם איהו מנ"ר עלה בדעתו לפטור מכח דברי מהרש"ך ומהר"ם דכתבו דכל שהראה לו באיזה מקום מניח פקדונו וסבר וקבל אפילו בשכר פטור דהו"ל כמו שהתנה והיא היא שהביא הרב ז"א משם גנת ורדים ואפילו הכי ראיתי לו להרב זרע יעקב הנז' שדחה אותה בשתי ידים הן מצד דמהרש"ח ומהרא"ש ומצד"ק לא סמכו על הוראה זו ודעדיפא מניה והיא העיקר לדידן דקי"ל כפסקי מר"ן בין לאוקמי בין לאפוקי הרי מצינו לו אפילו הניחו בקרקע עומק מאה אמה דלא סלקא לי' דעתיה למפקיד לעשות שמירה יותר