קרני רא"ם תכא

לגדל ראובן פרע תשלום דמי שווין וראובן טוען כמה טענות לפטור עצמו יען כי ראובן היא צורבא מרבנן נר"ו ומתוך מה שהשבתי יתבררו טענותיו על כן לא רציתי להאריך לכתוב כל לשון השאלה שבא אלי והשואל ששלח אלי השאלה הוא הרב הדומ"ץ בעיר אזמיר כמוהר"ר אלישע ן' וואעיש נר"ו: תשובה לזה תחלה וראש יש להסתפק בנדו"ד שנתן עסקה על המשכון אם הוא קרוי שו"ש כדין מלוה על המשכון או לא וספיקה נקיט ואתי דהואל ולא נקרא מלוה על המשכון ש"ש אלא משום פרוטה דר"י ופרוטה דר"י טעמי ופירושו הוא כמ"ש בתשובת הרשב"א ז"ל הביאה הרב"י ריש סע"ב והביאה הסמ"ע סק"ט והש"ך סק"ו דהטעם הוא משום דהמלוה על המשכון מצוה קעביד וכו' וא"כ התינח שמלוה לחבירו לשם ג"ח אבל אם מלוה לי לשם רוחא כהאי נדו"ד דלשם עסקה נתכוון ולהנאתו היא דורש נימא דאינו קרוי שו"ש הואל ולא נתכוון לשם ג"ח בהלואה זו אלא דזה אינו ואדרבא יש מצוה בנותן עסקה יותר מהלואה וכמ"ש הרמב"ם בפרק עשירי מהל' מ"ע שמנה שם שמונה מעלות בצדקה וכו' ומעלה הראשונה היא מי שמלוה לחבירו ועושה לו שותף ועסקה ופסקה מר"ן ביור"ד סרמ"ט ס"ו יע"ש דמשם באורה דיש מצוה בנותן לחבירו מעות להשתחרר בהם ומחזיק בידו מצוה בו יותר מהלואה גרידא וא"כ פשוט דהמלוה בתורת עסקה כנדו"ד שו"ש מקרי: והגם דראיתי להרב הש"ך בס' ע"ב סקפ"א שכתב דמהריב"ל ז"ל נסתפק בזה אי הוי שו"ש או לא יע"ש שכתב דמהריב"ל הניח הדבר בצ"ע יע"ש אין מזה סתירה לנדו"ד דספיקו של מהריב"ל הוא אלבא דהפוסקים דס"ל המלוה על המשכון לא הוי שו"ש משום פרוטה דר"י לכך נסתפק אם הוא שו"ש משום ספק ריוח שעתיד לבוא לידו אי לא יעי"ש אבל אנן דקי"ל כסברת מר"ן דמשום מצוה קרוי שו"ש אפילו נניח דמחשש שמא יהיה ריוח שמא לא יהיה לא הוי שו"ש עכ"פ הרי יש כאן חיוב להיות שו"ש מטעם דר"י ופשוט וכן נראה מדקדו' דברי מהריב"ל דלא נסתפק אלא אלבא דהפו' דס"ל מלוה על המשכון לא הוי שו"ש וזה נראה מדקדוק דבריו שכתב וז"ל ואפשר דבנדו"ד כל אפייא שוין דהוי שו"ש עכ"ל הרי לך מלשון זה יתברר דלא נסתפק אלא אלבא דהפוסקים דס"ל מלוה על המשכון ש"ח הוי נסתפק אם בזה יודו להפוסקים דס"ל שומר שכר הוי ופשוט: שוב ראיתי להרב כנה"ג בס' ע"ב בהגה"ט אות ח' שכתב ז"ל מי שיש בידו משכון בתורת קאמבי"ו לכ"ע ש"ש הוי רשד"ם חמ"ש סתכ"ט וכן הוא בסמ"ע ואין נראה כן מדברי מהר"י אדרב"י ז"ל ס' שמ"ג ומהריב"ל ז"ל סקט"ו נסתפק בדבריו עכ"ל מכאן גם כן יתברר לך דלא נסתפקי ונחלקו אלא אי אמרינן דהוי ש"ש אלבא דכו"ע או לא אבל לגבי מאן דס"ל דמקרי מלוה על המשכון ש"ש משום פרוטה דר"י פשיטא דהמלוה בתורת קאמבי"ו ש"ש הוי ופשוט: גם מה שעלה על דעת החכם השואל להסתפק בנדו"ד אם יקרא שו"ש על משכון זה הואל ומשכון זה א"ץ לשטוח וניעור א"כ לא הוי עליו שו"ש אחר המחילה מכבודו הן אמת דטעם זה מצאני אותו לרבינו הטור בסו"ס ע"ב סל"ד שנשאל בראובן ששכר חבית משמעון ונתן לו משכון על החבית ועל השכר שם כתב הטור דהוי שו"ש המשכיר על המשכון משום שטוח וניעור יעו"ש וממנו היא מקיר פסק הש"ע דס' ע"ב סמ"ג דפסק המלוה את חבירו על המשכון ופרעו ואמר ליה תן לי משכוני אמר ליה לך עתה ובא למחר ואיידי דביני ביני נגנב דחייב וטעמו הוא כמ"ש בטור משום דעדיין הוא חייב בשטוח וניעור יעו"ש בסמ"ע ובש"ך אך המעיין שם דלא כתב שם הטור אותו טעם אלא בנדון דידיה דקבל המשכון על שכר החבית דלא היה שם שכר של שום מצוה בשביל השכירות הוצרכו שם לטעם ניעור ושטוח וממנה למד מר"ן להלואה אם כבר החזירה ונשאר בידו המשכון דאזי כלתה מצות הלואה עכ"ז חייב משום שטוח וכו' אבל בנדו"ד שקבל המשכון על הלואה שיש בה מצוה כבר כתבנו משם הרשב"א דלאו משום שטוח לחוד הוא דמתחייב אלא משום שהלוהו הוי שו"ש משים דאלו מתרמי ליה ענייא בשעה שהיה מלוהו היה פטור בשביל זה הוי שו"ש אין אומר ואין דברים ועיין בש"ך סע"ב סקל"ו שממנו תראה ותרוה וממנו ג"כ תלמד לנדו"ד אפילו לא שייך שטיח וניעור שו"ש הוי משום שעת הלואה כדאמרן: ובפרט אפילו לא שייך שטוח לא שייך לחלק אפי' במקום שאין מחייבין אותו אלא משום שטוח וניעור כההיא דהטור ומר"ן סמ"ג דהא מצאתי ראיתי להרב כנה"ג בס' ע"ב הגה"ט ס' ס"ז שכתב וז"ל טעמא משום פרוטה דר"י נכתב בצדו ואין חלוק בין דברים שיש בהם שטיחה לדברים דלא שייך בהו שטיחה כגון טבעית וכיוצא מהרשד"ם חלק חומ"ש סצ"ח עכ"ל הרי לך דחלוק זה לא נזכר ולא נפקד: ומעתה הביא נביא למה שרצה החכם המלוה לפטור עצמו במה שנתן המשכון במקום הראוי להשתמר עם מעותיו דהוי שמירה כראוי אמת נכון הדבר דהואל ועשאם בתיבה וכו' במקום שרגיל לתת מעותיו יצא ידי חובתו דהגם שפסק מר"ן בס' רצ"א סט"ו דהאידנא כספים וכו' אין להם שמירה אלא בקרקע וכו' הרי חזר בסי"ח וכתב דדוקא בשעה שגנבים מצוים וכו' וסיים שם מור"ם דהכל כפי דרך המקום וכפי הזמן וא"כ אם בעיר אזמיר הוא מקום שאין גנבים מצוים ודאי יאה ויאה לומר דאותו מקום שנתנם בו הוי שמירה מעולה וכן פסקו האחרונים הלכה למעשה הרב תוש"י ח"ב סמ"ג והרב ויאמר יצחק בס' כ"ט ועיין בס' זכו"ל אות שי"ן יע"ש: ואל תטעה לומר דלא כתב מר"ן בסי"ח דין זה דסגי בתיבה כל מקום לפי העת וכו' אלא דוקא בש"ח והראיה דאותו דין לא כתבו אלא בס' רצ"א שהם דיני ש"ח אבל לגבי שו"ש אימא דאין להם שמירה אלא בקרקע זה אינו דכבר עמד על זה הרה"ג מהר"ש חסין ז"ל בספר משפטים ישרים סיו"ד וזה הלכה העלה מן הסברא ומן הגמרא דדין זה בין בש"ח בין בשו"ש יעו"ע ואין חילק: ומה גם לפי מאי דמצינו להרב כנה"ג הובאו דבריו בס' זכו"ל אות שי"ן ובס' קנין פירות אות שי"ן שכתב ז"ל דלא אמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אלא דוקא פיקדון צריך קרקע אבל משכון כל ששמרו בתיבה פטור יעו"ש א"כ מדברי