קרני רא"ם תכ

אחר זה ושתק הוה ליה לומר דפליג בהדייהו ולדעתי נראה דאדרבה לא פליגי ויפה שתיקתו גם ראיתי שכתב שראה להרב ראש יוסף ז"ל שזה הלכה העלה דמר"ן ומור"ם פליגי יעו"ש ולכך פסק איהו כסברת הש"ע ופוטר המלוה ולא ידעתי מה יענה הרב הנז' בקושיית הבאה"ט אשר הבאתי בראיותי לעיל וגם למה מור"ם כתב בלשון י"א חסירה וא"ו דממנה הוכחתי דלא פליגי אלא להוסיף אתא. סוף דבר תהלי"ת עכ"פ בעקר הדין דין אמת דנתי דלא חייבתי אלא משום שהתיבה היתה נקיבה והיה לו חור בדלתו ועכבר נכנס ועכבר יוצא ועייל בלא בר א"כ זה פשוט דלא נכנס כלל בסוג הניח בתיבה דכאלו הניחם בחוץ דמי דליכא מאן דפליג דחייב והדין דין אמת. החותם צעיר ומואס כל תאוה: רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"י. להיות שמסעוד נתן ליודא הכתף להביא לו משא של סחורות ומכללם כרך אחד כרוך וקשור כמו שבאים הכריכות מערי אדום שכל כרך יש בו עשרה פיסא"ס ויאודא הנז' כשהביא הסחורה הנז' הניחה לפני עכו"ם אחד והלך לעשות איזה עסק ואח"כ חזר לקח הסחורה עם הכריכה והוליכה ליד מסעוד הנז' וכשפתח מסעוד הכריכה לא מצא בה כמנין הכריכות אלא מצא פייסא אחת חסירה ותבע ליאודא לשלם לו החסרון ויהודה טוען כמו שנתת בידי הכרך כן הבאתי אותו לידך ואיני יודע אם היה הכרך חסר או נגנב מיד העכו"ם שהנחתיו לפניו יומ"ץ: תשובה לדעתי פשוט דדין זה היא ממש מה שכתב מור"ס בסו"ס רצ"ח וז"ל מפקיד שאמר נגנב לי מן הפיקדון והשומר אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור ע"כ וכתב שם הסמ"ע סק"ה ובסמ"ע סי' רצ"א סקי"ב דהכוונה היא שאין השומר מידה אלא אומר איני יודע אם נגנב או לא נגנב אלא מה שהנחת אתה נוטל יעו"ש וא"כ ממש הוא נדון דידן שגם כאן שאומר איני יודע אם זהו שנתת בידי או נחסר אינו חייב אלא הסית שאינו יודע ופטור: ואל תשיבני דשאני נדו"ד הואל וזה הכתף פשע שהלך והניחה לפני העכו"ם והוי כשומר שמסר דחייב וא"כ נימא דבודאי מי שנמסרה לו הוא שגנבה וא"כ הואל ויהודה זה פשע יתחייב דזה אינו דהא דברי מור"ם אלו שכתב ישבע הסית ויפטר הם איירי במקום שפשע השומר שהיה בענין אם היה מודה שנגנב או אם יש עדים שנגנב הוה חייב לשלם הלאו הכי אם השומר לא פשע א"כ למה ישבע כל עקר שאינו יודע שנגנב מן הדין פטור אפילו מזה השבועה הואל ואלו היה מודה לא היה מתחייב ממין אלא שבועת השומרים דוקא וא"כ הרי פסק מר"ן בס' הנז' סכ"ה וז"ל כל הטוען לחבירו טענה שאפילו אם הודה לא יתחייב ממון אפע"פ שכפר אין מחייבין אותו הסית וכו' וכתב שם הסמ"ע סקע"ב לא יתחייב הסית אפע"פ שהוא מחויב שבועה בהודאתי עכ"ל הרי לפניך דבמקום שאין ההודאה מחייבתו ממון אלא שבועה לא יתחייב על הכפירה כלל וא"כ גם כאן אי אמרינן דשלא במקום פשיעה איירי א"כ הואל ואמר איני יודע אם נגנב או לא פטור הוא אפילו מהסית הואל ואי הוה מודה שנגנב לא היתה מוטלת עליו חוב התשלומין כי אם שבועת השומרים דוקא אלא ודאי דבמקום שפשע איירי דאי הוה מודה היה חייב מעות איירי ולכך חייב הסית: שוב ראיתי בד"מ שהביא תשובת הרשב"א שממנה מקור דין זה ושם מבואר מתחלת דבריו ומסוף דבריו דבפושע קא מיירי והילך דברי הד"מ וז"ל כתב הרשב"א אחד שהפקיד בית מלא פירות וטען שנגנב לו והנפקד אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור ולא דמי לההיא דשק צרור וכו' דהתם השומר מודה שנגנב וכו' אבל כאן השומר אומר איני יודע ולכך פטור אפילו נכנסו ויצאו אנשים לשם לא אמרינן שודאי גנבו עכ"ל הרי לפניך הן ממה שהקשה מההיא דשק צרור דהתם במקום שחייב לשלם קא מיירי ומשם מקשה לכאן שמע מינה דגם כאן במקום שאם הודה חייב לשלם קא מיירי הן מסוף דבריו שכתב בפשיטות ואפילו נכנסו ויצאו בני אדם שמע מינה דבמקום שפשע הוא ועכ"ז הואל ואינו יודע פטור והוא ממש כנדו"ד: אלא דבנדו"ד מפשט פשיטא לי דאפילו הסית אינו צריך דהא מסעוד זה גם לו לא נתברר ודאי שהכריכה היה בה עשרה פיסאס אלא טענתו היא משים שהוא מעמיד דבר על חזקתו דהואל והכריכות אלו כולם סתמם באים בהם עשרה שכך שולחים אותם מערי אדום גם זו מסתמה היתה שלימה וזו אינה טענה לומר דמחשיבה טענתיה לטענת ודאי דדילמא בערי אדום טעו בענין ובמקום עשרה עשו תשע ועוד כמה חששות יש דיש לתלות בהם דלא נאבד מיד הכתף מאומה ואין בטענת מסעוד כי אם טענת ספק ואין עליו כי אם חר"ס כדין כל טענת ספק דכתב מר"ן בס' ע"ה יעו"ש: שוב ראיתי להרב כמוהר"י ן' וואליד ז"ל בח"ב סל"ג שנשאל בראובן ששלח משואות לשמעון ושמעון שלחם ליד אדם אחר אשר לא הורשה לשלחם לו דהוי שומר שמסר לשומר ואח"כ נמצאו אלו משואות חסירים במשקל ולא ידעינן אם חסרון זה נולד קודם ביאתם ליד שמעון והוי פטור דתלינן בחמר או באו חסירים או שמא לאחר שבאו לידו נולד חסרון זה וחייב: סימן רי"א. שאילה מעי"ת אג"מור יע"ה ראובן נתן לשמעון עסקה והניח לו משכון עליה כלי זהב ובדולח וראובן זה דרכו יש לו שני בתים בחצרו אחת לן בה בלילה הוא וב"ב ואחת מיוחדת לו להניח שם ממונו וחפציו ושם שם הניח ראובן המשכונות עם חפציו ובלילה אחת באו גנבים שודדי לילה וגנבו כל אשר לראובן ומכללם המשכונות של שמעון ועל זה תבע שמעון לראובן באמור שהמשכונות היו שוים יותר מסך שהיו ממושכנים בו וא"כ צריך