קרני רא"ם תיט

הנז' היה לו דין שומר חנם הוא ופטור דלא עשה שום פשיעה אבל האמת לא כן הוא דהחייט הנז' מחשיב לשומר שכר כמ"ש מר"ן בס' ס"ו ס"א כל האומנים שומרי שכר הם וכו' יעו"ש ומצינו בדין חיוב דשומר שכר פסק מר"ן בסי' ש"ג דחייב הוא בגניבה ואבידה ואפילו שמר כראוי ונתן הכספים בקרקע תחת הקרקע בעומק מאה אמה שאי אפשר לגונבה משם אלא ע"י מחילות עכ"ז חייב השומר ואין לו פטור אלא מן האונסים כגון בא על השומר לסטים מזוין יעו"ש בס' ש"ג ס"ב וס"ג ויעו"ש ועל זה יש לספוקי בהני עכברי רשיעי אם הניח בתיבה הנז' כדאמרנו שלא היה שם מאכל או היה שם מים מונחים ועכ"ז לא נמנעו מליכנס לתיבה כיצד נדייניה אם כדין גנב דלא הוה אונס גמור וחייב החייט הנז' או כדין אונס דלסטים מזוין חשיב ופטור: וראיתי לברר זה מדברי הד"מ בסי' רצ"א שממנו חוצבה אותה הג"ה שכתב מור"ם סי"ג וז"ל הד"מ שם בסי' רצ"א מעשה בא לידינו באחד שהלוה לחבירו על משכונות ונקבוהו עכברים ובא הדבר לפני רבותינו ופסקו דאם הוא בגד חשוב שדרך להניחו בתיבה והניחו מבחוץ ודאי מקרי פשיעה ואם הם בגדים שדרכם להניחן בחוץ אם שומר חנם פטור ואם הוא שומר שכר חייב דהו"ל לקנות חבל לעשות ממנו נס להצילו מהעכברים כדאמרינן גבי רועה שהיה לו לקדם ברועים ומקלות ש"ח בחנם וש"ש בשכר עכ"ל אבל במרדכי פרק כיצד הרגל כתב דסתם תיבות חתורות הם אצל העכברים וחייב הנפקד אם שם בגדיו בהם דהוה ליה להשים אותו על נס עכ"ל הד"מ הרי מכאן מבורר דנקיבת העכברים לאונס גדול כלסטים מזוין חשיבא דהא מתחלת דברי המרדכי כן מפורש דהא שאלתו הוא בנקב המשכון ביד המלוה וקי"ל דהמלוה על המשכון הוי שומר שכר ועם כל זה השיבו ופסקו דאם הוא בגד חשוב שדרך להניחה בתיבה והניחו מבחוץ ודאי מקרי פשיעה הרי דלא חייבו אלא בהניחו בחוץ דון מינה הא בתיבה הוה המלוה פטור אפילו הוא שומר שכר דאל"ך הו"ל להשיב על אותו ענין דבכל ענין חייב הואל והמלוה שומר שכר אלא בודאי דאפילו המלוה פטור היכא שנתן המשכון בתיבה ונקבוהו העכברים וכן מפורש נמי בפשיטות מסוף דבריהם שכתבו ואם הם בגדים שדרכן להניחן בחוץ אם הוא ש"ח פטור ואם שומר שכר חייב משמע דדוקא בהניחם בחוץ ולא קנה חתול הוא דחייב הא אם במציאות יהיה בתיבה אפילו במקום דשכיחי עכברים ולא היה חתול הוא פטור אפילו הוא שומר שכר הרי לפניך דנקיבת העכברים לאונס גמור חשיבה מדפטיר שם אפילו שומר שכר ומילתא בטעמא דהואל וס"ל דתיבות לאו חתורות הם אצל העכברים א"כ מעולם לא תיסק אדעתין שיבואו לשם העכברים בשום אופן שבעולם ואין לך אונם גדול יותר מזה וא"כ משם נלמוד ג"כ לגבי דידן דקי"ל כסברת המרדכי דפסיק מור"ם כוותיה דסתם תיבות חתורות הם אצל העכברים הרי הש"ך כתב דדוקא לא פליג המרדכי וס"ל הכי אלא דוקא בתיבה שיש בה מאכלים אבל אם אין בה מאכל אין מדרך העכברים כלל לחתור התיבה ואזיל ומודה לסברת רבותיו של הד"מ דאפילו שומר שכר שהניח הוא פטור דלאונס גמור יחשיב וא"כ בנדו"ד שהר"י החייט אמר שתיבה זאת מעולם לא הכניס בה מאכל ונוסף על זה ששם שם מים סמיך לילה ויומם בודאי פטור: אלא דאחר החקירות ודרישות על יד שעמדה לנגדי היאך יצאו מפי אותו צדיק הוא מהרש"ל חלילה ואם דברים שאין להם קיום שלפי דבריו תיבה שאין בה מאכל לכו"ע לאו חתורה היא אלבא דכו"ע ובהיו מים סמוך אפילו בתיבה שיש בה מאכל עכ"ז גם היא לא שייך שתהיה חתורה ואנן קא חזינן הכא דיש תרתי לטיבותא שהתיבה לא יש בה מאכל ונוסף על זה סמיכת המים ועכ"ז נחתרה התיבה ועל זה חקרתי כדי להעמיד דברי אותו צדיק זיע"א ואחר החקירות הודה החייט שהתיבה במקום החבור סגירת התיבה יש שם חור פתוח שהוא בתיבה מיום עשותה דיכולים העכברים להכניס ממנו ולצאת ואזי אמרתי לו כמה גדולים דברי חכמים שאין שום דבר יוצא חלילה מפיהם לבטלה דבודאי תיבה כזאת שהיא חתורה ועומדת הוי כאלו הניח הבגד בבית בחוץ במקום שעוברים ושבים העכברים דאפילו לסברת רבותינו שהביא בתחילה הד"מ מודו הכא דחייב וקם דינא דחייב יצחק הנז' דפושע גמור יתקרי אפילו אי הוה שו"ח מכ"ש דשו"ש קרו ליה: אלא דפש גבן לברורי לראות היעמדו דברי לוי בעל הקסוט שאינו רוצה לקבל הקסוט באומרו שהואל ונשחת אינו רוצה ללובשו ויתן לו כל דמי שוויו וראיתי שדבר זה הוא נכנס במחלוקת הסמ"ע והש"ך בס' ע"ב סז"ך דשם כתב הסמ"ע סקפ"ד דאם נפחת המשכון למלוה אין הלוה. צריך לקבל המשכון ויתן לו דמיו אלא יחליט לו המשכון למלוה דכיון דנפחת בפשיעתו אין ביד המלוה כח להזקיקו ליטפל בו למוכרו יעו"ש והש"ך שם בסקי"ז חלק עליו וכתב דמפני שנפחת המשכון אצלו אין צריך ליקח המשכון בחובו דלא יהיה אלא שואל ומזיק בידים הא קי"ל אין שמין לשואל ולמזיק אלא לגנב ולגזלן בלבד וכדלקמן סי' שד"ם ור"ס ת"ג עכל"ה של הש"ך א"כ ממנו נלמוד לנדו"ד דהחייט הזה הגם דשו"ש הוא דינו כדין מלוה על משכון דבמחלוקת הוא שנוי ואין על החייט ליתן אלא דמי הפחת דוקא ותו לא מידי זהו מה שנלע"ד וצוי"מ וימ"ן כ"ד החותם פה סאלי יע"ה: אחרי מופלג בא לידי ספר הנחמד משכנות הרועים וראיתי שם במערכת שי"ן אות פ"א שנשאל ממש כעין נדו"ד דהיינו שהיו לו משכנות אצל המלוה והניחם בתיבה ודחקו העכברים ונקבו וכתב שם דפטור המלוה וטעמא דידיה הוא דהגם דמור"ם כתב בסי' רצ"א סתם תיבות חתורות וכו' הוא הפך דברי מר"ן דכתב שם אם הניחו בתיבה הוי שמירה ותכלית דבריו היא דמור"ם שם פליג על דברי מר"ן הפך ממ"ש אני עני דלדעתי אין להם שום מחלוקת וראיתי לו שם שכתב דמדברי הדרישה נראה דפליג והביא דברי הרב"י אשר הביא דברי הרמב"ם שהם פסק הש"ע ואח"כ הביא דברי המרדכי שכוותיהו פסק מור"ם ולא כתב שהם חלוקים ואיהו ז"ל תמה עליו דמה זו שתיקה שהביא דבריהם של הרמב"ם והמרדכי זה