קרני רא"ם תיח

אחשביה מור"ם דפשיעה הויא להניח הבגדים בתיבות במקום דשכיחי עכברים ואפילו שמ"ח חייב בתשלומין מכ"ש נדו"ד שהוא שו"ש: והגם דמור"ם כתב דין זה בשם י"א לא יש כאן שום מחלוקת בין דברי מור"ם אלו עם דברי מר"ן דלעיל מניה דהגם דמר"ן כתב שם בסעיף הנז' וז"ל כיצד דרך השומרים הכל לפי הפיקדון יש פיקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער וכו' ויש פיקדון שדרך להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי זהב וכסף וכיוצא עכ"ל ועל זה סיים מור"ם י"א דסתם תיבות וכו' הנז' אל תטעה לומר דמר"ן דכתב ויש פיקדון שדרך להניחו בתיבה וכו' ס"ל דאפילו לגבי העכברים הויא שמירה הפך דברי מור"ם דזה לא יתכן דמדברי מר"ן אין כאן שום רמז כלל. דלא דבר מר"ן ואמר דהתיבה מקרייא שמירה לאותם הדברים שכתב כגון בגדי משי וכו' אלא דוקא לענין גניבה ואבידה דאם השומר חנם הניח אותם דברים תוך התיבה לא מקרייא פשיעה דאין יד כל האדם שולטת שם והויא שמירה כראוי אבל לגבי העכברים מזה לא יש רמז כלל בדברי מר"ן ועל זה בא מור"ם להשמיענו דין זה דעכברי ולא כתבה מור"ם בשם י"א אלא משום דאותה סברה היא יחידאה שהוא המרדכי פרק כיצד הרגל וכדקי"ל דדרך מר"ן ומור"ם לכתוב סברא יחידאה בשם י"א דגם מטעם אחר דהואל והאי דינא דהמרדכי יש חולקים עליה והוא רצה לפסוק כהאי סברא דהמרדכי לכך כתבה בשם י"א לרמוז ריש מי שחולק בזה דכעין זה ממש כתב הרב בנ"י חי"י סי' ת"ך שכתב שם דמה שכתב שם מר"ן וי"א שמנדין אותו וכו' היינו משום דאותה סברא יש חולקים עליה והגם דאיהו לא קריב אלא לאותה סברא בלחוד עכ"ז כתבה בשם י"א לרמוז דדבר זה הוא במחלוקת שנוי ואיהו בחר וקריב אותה סברא יע"ש וגם אנן בדידן הכא נמי נימא הכי דהואל והדבר במחלוקת שנוי כתב איהו הסברא שרצה לקריב בשם י"א ואין כאן שום מחלוקת בין מר"ן ומור"ם ובפר דכן מוכח מן הלשון עצמו שכתב בזה הלשון י"א ולא כתב כדרכו בכל מקום וי"א בוא"ו שהוא קאי על דברים הראשונים של מר"ן אלא בודאי דלא בא לחלוק אלא לכתוב דין חדש מה שלא השמיענו מר"ן ומה שכתבה בשם י"א הוא מהטעמים שזכרנו: גם יש ראיה דמר"ן ז"ל אזיל ומודה כסברת מור"ם זה דתיבה חתורה אצל העכברים היא מהא דמצינו למר"ן באו"ח סי' תל"ד בדיני בדיקת חמץ דכתב שם שאחר הבדיקה יהיה נזהר בחמץ שמשייר להצניעו דהיינו שיכפה עליו כלי או יתלנו באויר או יניחנו בתיבה מקום שאין עכבר יכול לבוא עכ"ל והקשה שם הבאה"ט סק"ד וז"ל בתיבה ובחו"מ סי' רצ"א סי"ג פסק דתיבה חתורה אצל עכברים ע"ש וי"ל ודו"ק עכ"ל הרב באה"ט וראיתי להרב מאמר קדישין ז"ל שתרץ לקושייא הנז' וז"ל יניחנו בתיבה אפע"פ שפסק רמ"א בחומ"ש דסתם תיבות חתורות אצל עכברים מ"מ יש תקנה לתת מים לפני התיבה דתו ליכא למיחש ליהו דאין העכברים עשוים לקלקל אלא מחמת צמאון וכמ"ש מהרש"ל בב"ק ובזה נסתלקה קושיית הרב באה"ט ועוד יש לחלק דאינם עשוים לחתור חתירה אחת בלילה אחת ומילתא דלא שכיחה הוא וק"ל עכ"ל הרי לפניך מדברי הבאה"ט והרב מאמר מה דס"ל דגם מר"ן עצמו אזיל ומודה דסתם תיבות חתורות אצל העכברים דאי לא תימא הכי אלא דמר"ן לא ס"ל כדברי הג"ה זאת א"כ מה מקשו על מר"ן דיניח אותו חמץ בתיבה עם דברי מור"ם דס"ל סתם תיבות חתורות הרי יש בידינו לומר דמר"ן לא ס"ל כאותה הג"ה דס"ל סתם תיבות חתורות אצל העכברים: אלא בודאי דמוכרחים אנו לומר דאדרבה מסתמת דברי מור"ם דכתב שם בסי' רצ"א בלשון י"א חסירה וא"ו בודאי דלא בא לחלוק אלא דאזיל ומוסיף על דברי מר"ן הראשונים וס"ל למור"ם דגם מר"ן אזיל ומודה לדיניה דסתם תיבות חתורות הם אצל העכברים ותרווייהו בחדא סברא אזלי ועל זה מצאה מקום קושיית הרב באה"ט והרב מא' מרדכי מקום לנוח דהיאך בדיני בדיקת חמץ פסק מר"ן דיניחנו בתיבה הרי בחומ"ש מוכח דס"ל דסתם תיבות חתורות ואותה סברא היא מוסכמת: ואין לומר דאין מכאן ראיה דנימא דכוונת קושיית הרב באה"ט והרב מאמר מרדכי לא על פסק מר"ן היא דיכולים אנו לומר דמר"ן לא ס"ל דסתם תיבות חתורות אלא על מור"ם דבס' תל"ד בדין בדיקת חמץ לא הגיה כלום ועל זה הוקשה ליהו דהיאך לא הגיה כלום דמחזי דאזיל ומודה לדברי מר"ן דס"ל יניחנו בתיבה וא"כ קשה על מור"ם זה לא יתכן דמדקדוק דברי הרב באה"ט והרב הנז' מוכח דקושייתו היא על פסק מר"ן מדלא פירשו בדבריהם דקשייה על מור"ם דלא הגיה כלום אלא קבעו קושייתם על פסק רבינו א"כ מוכח דס"ל דמר"ן עצמו מודה ואזיל לסברת מור"ם דסתם תיבות חתירות הם אצל העכברים המורם מן האמור דיש לנו לסמוך על פסק מור"ם זה דסי' רצ"א דסתם תיבות חתורות הם והמניח בתיבה במקום דשכיחי עכברים פושע יתקרי ואפי' ש"ח חייב לשלם מכ"ש בנדון דידן שהוא שומר שכר: אך עומד לנגדנו מה שכתב הרב הש"ך בסי' קי"ט וז"ל סתם תיבות חתורות וכו' היינו כשיש בהם מאכל ואם שם שם בסמוך מים בעינן שיכולים העכברים לשתות פטור לפי שאין דרך העכברים לקלקל בגדים רק מחמת צמאון כל זה במהרש"ל פ"ב דב"ק עכ"ל וכן כתב ג"כ הרב מאמר קדישין יעו"ש הרי מדברי הש"ך אלו הטיל תנאי בדברי מור"ם דלא מקרי התיבה חתורה אלא בתנאי שיהיה מאכל בתיבה וגם לא יהיה מים לפני התיבה ובנדו"ד אמר החייט הנז' שהתיבה הנז' מעולם לא הכנים שם מאכל אלא מיוחדת היא אצלו לתת בה בגדים יקרים גם נוסף על זה שהתיבה הנז' לעולם לילה ויום מונח לפניה שני ספלים של מים סמיך לתיבה ממש שמונחים שם לרחוץ מהם לילה ויומם פניהם וידיהם וא"כ הרי אדרבה כאן נמצאו תרתי לטיבותה ומן הראוי לנו לומר דפטור יצחק הנז' דאין כאן שום פשיעה כלל שהרי שמר כדרך השמירה ומה שמוטל עליו עשאו: אלא שעדיין יש להסתפק ולומר דאה"ן אפילו נניח שהאמת כן הוא שהתיבה לא היה בה מאכל גם נמצא שם מים בסמוך עכ"ז איכא למימר דזה יוצדק לנו דלא עשה יצחק הנז' שום פשיעה והתינח אם יצחק